פאריז בוערת. למה פרצו המהומות?

כבר שבוע שהרחובות בכמה מפרברי העוני פאריז בוערים. המוני בני נוער וצעירים מתפרעים ברחובות, מעלים באש כל מה שרק אפשר ומיידים אבנים ובקבוקי מולוטוב בשוטרים. השוטרים, מצדם, משיבים מלחמה שערה, ומלבד שורת מעצרים, ירו גז מדמיע לעבר מוקדי ההתפרעות וההתכנסות של ההמונים, ואם זה לא מספיק, המערכת הפוליטית בצרפת סוערת כתוצאה מהפרשה והסוף לא נראה לעין.

אבל למה פרצו המהומות הגדולות? הסיבה ה"רשמית" היא מותם של שני נערים ופציעתו של שלישי, ביום חמישי שעבר. השלושה, כולם בני מהגרים, ברחו מסיור של משטרת פאריז בפרבר קלישי-סו-בואה. במהלך המרדף, טיפסו השלושה על חומה של תחנת חשמל. שניים מהנערים  נגעו בטעות בשנאי מתח גבוה והתחשמלו למוות. המשטרה טענה בכל תוקף כי שוטריה לא רדפו אחר הנערים, אבל חבריהם ובני משפחותיהם סירבו להאמין - ויצאו לרחובות.

מהומות בפרברי פאריז (צילום: איי.פי)

עם זאת, מותם הטראגי של הנערים הוא ככל הנראה רק ה"טריגר", ולא הסיבה שעומדת מאחורי המהומות הגדולות. שורשיה של הסיבה האמיתית טמונים ככל הנראה בכישלונה של הרפובליקה לשלב את המהגרים הרבים, בעיקר המוסלמים שבהם, בחברה הצרפתית. לכאורה, צרפת אינה מכירה במיעוטים. מבחינתה, יש בה רק אזרחים צרפתים - כולם שווי זכויות בפני החוק. אבל בפועל, כעס ותסכול שולטים במלוא כוחם בפרברי המהגרים של פאריז, היכן שעבודה אין, אבל עוני דווקא יש, ובשפע.

שיעורי האבטלה בפרברים האלה עומדים על בין 30 ל-40 אחוזים, והם אף גבוהים יותר בקרב הצעירים. חלק מצעירים אלה נולדו למשפחות שנמצאות בצרפת כבר שניים או אפילו שלושה דורות, אבל למרות זאת, הם לא הצליחו להתערות בחברה באופן מספק, כזה שיאפשר להם לחיות בכבוד.

"אנחנו לא רוצים לחיות באלימות, ואנחנו לא אספסוף", אמר ל"גארדיאן" הבריטי צעיר בן 19, שהזדהה רק בשמו הפרטי - אמאדו. לדבריו, "אף אחד בפאריז לא יודע איך זה לחיות במצב כמו שלנו. יש פה כל כך הרבה תסכול, שפשוט חיכה להתפרץ". חברו בן ה-26, מומו, מסכים עם הדברים: שאתה מהגר פה, אתה תקוע בחרא של עצמך. איך אפשר בכלל להתפלא שהכל עולה באש".

אריק בן ה-22 משוכנע שהמשטרה אכן רדפה אחר שלושת הנערים. "היא רודפת אחרינו כל הזמן, היא רודפת אחרי כל מי שיש לו עור כהה", אמר לכתב סוכנות הידיעות איי.פי. לדבריו, "המהומות הן הפגנה של סולידאריות. האנשים מתאחדים, כי סבלנו מספיק. אנחנו חיים בגטו. אנחנו חיים בפחד מתמיד".

הזירה הפוליטית: סרקוזי מול דה-וילפן

הבעיות רק החמירו כאשר שר הפנים של צרפת, ניקולא סרקוזי, הידוע בלשונו החדה וחסרת הפשרות, טען שמדובר ב"אספסוף" והאשים את הממשלה הקודמת, הסוציאליסטית, בשנים של הזנחה בפרברים. עבור המקומיים, אמירותיו רק זרו מלח על הפצע הפתוח. משפחות ההרוגים סירבו להיפגש עמו, ואפילו בממשלה היה מי שמתח ביקורת פומבית נוקבת על השר הקשוח.

עם מי דווקא כן הסכימו המשפחות האבלות להיפגש? עם ראש הממשלה דומיניק דה-וילפן, האיש שצפוי להתמודד מול סרקוזי על הזכות לייצג את השמרנים בבחירות לנשיאות בשנת 2007. דה-וילפן הגיע לפרברים ביום שלישי האחרון והבהיר: "בואו ננסה להימנע מסטיגמות. אין לבלבל בין המיעוט האלים לרוב, שרוצה להשתלב". הוא גם חזר על הדברים במהלך ישיבת קבינט מיוחדת שהתקיימה אתמול.

לאחר הפגישות הרבות קראו כל הצדדים להרגעת הרוחות, אבל כשירדה החשיכה על הרחובות המשיכו הפרעות, כאילו כלום לא קרה, ואף התפשטו לפרברים הסמוכים. "אם זה ימשיך להתפשט, ויגיע לליון, טולוז ושטרסבורג, אנחנו צפויים להתקוממות של ממש", אמר בכיר במשרד הפנים הצרפתי למגזין ה"טיים". ופרשן המגזין, ג'יימס גראף, הסביר: אם יימשכו המהומות, הדיון האמיתי, זה שעוסק בשילוב המהגרים בחברה, יידחה שוב. במקרה הזה, בפעם הבאה שיפרצו המהומות הן יהיו אלימות יותר, מפחידות יותר, מסוכנות יותר.