מטיילים בפסח

הולכים על בטוח

שישי בבוקר זה הזמן הכי יפה של הכרם. האוויר מתמלא בצפיפות מיוחדת. זה גם הזמן הכי מכושף לבקר בחנות התבלינים של משה ולרקוח אבקה נגד הצרות, ולזלול מרק רגל או פטות או לחוך. את הצרות שלכם, או לפחות חלק מהן, ינסו לפתור גם רותי והכוסות, ונורמן ולוי אשכול. לא מכירים? זה הזמן להפוך לתימנים

הילה טובפורסם: 10.11.05 , 17:47

החיים הם אוסף, פסיפס של רגעים בלתי צפויים. אף פעם אי אפשר לדעת מה יחכה לנו מעבר לפינה. לכן צריך ללכת עליהם בגדול - אם בא קושי, לנטרל אותו, לא לתת לו זמן להתביית. בחנות התבלינים של משה לחיאם בכרם התימנים לא לוקחים צ'אנסים. הולכים על בטוח. בקופסאות הפלסטיק השקופות מתנמנמות אבקות כשפים ולחשים נגד כל מיני קשיים. בעיקר נגד נאחס ועין הרע.

פעם בשבועיים שלושה מגיעות זקנות השכונה לקנות אבקה. כל צרה והתערובת שלה. פסוק וזרזירה, שבה ובכור, עופרת ורלבה - לכל קושי או קללה יש טקס משחרר מתאים. שורה ארוכה של

מחלצי מזל ולוכדי אנרגיות רעות. גם מי שלא מאמין במאגיות או בכוחות מיוחדים יכול לעטוף את עצמו בעשן של עשבים רותחים. רק ליתר בטחון. אם זה לא יעזור, זה בטח לא יזיק.

אם לא גדלתם בבית שמטפח אמונות תפלות, משה יעזור לכם, ירקח לכבודכם תערובת לתפארת האמונה. זקני הכרם טוענים שעין הרע מתלבשת על כל בנאדם, לפחות פעם אחת בחיים. עין הרע היא מבט רע שיכול להזיק או לפגוע במי שמסתכלים עליו. מבט כזה נולד באישון של מי שמקנא במישהו אחר. אם לא ממהרים להוריד את הקללה, היא עלולה לגרום נזק.

שישי בבוקר זה הזמן הכי מכושף לבקר בחנות. משה טוחן את כל התבלינים הטריים בחדר האחורי הקטן. חוץ מאגף הקסמים, יש גם תבליני בישול מוכרים. הריחות שעולים מהחדרון משכרים. עננת הריח רובצת על כל הרחובות הקרובים, ומשגעת את האף ואת כל החושים. שישי בבוקר זה הזמן הכי יפה של הכרם כולו. רגע של שיא, של הכנות לקראת השבת. האוויר מתמלא בצפיפות מיוחדת. המולה של התרגשות, של ציפיה. עוד מעט תרד המלכה.

תהילת עולם

בתי מלוכה וגינוני כבוד ויקר הם שם המשחק בשכונה. כל מלך וחצר הנאמנים המסורתית שלו. נאמנות שעוברת מדור לדור. הרגישות תופשת תאוצה גדולה עוד יותר כשמדברים על אוכל. כל חצר והטבח שלה. אם אתם לא חייבים לתפוש צד, עדיף שתישארו נייטרלים. ככה תוכלו ליהנות מכל העולמות.

לכל מאכל יש את הטוענים לכתר שלו. על תואר אלוף הכרם במרק רגל מתחרים שמעון ובנותיו מול רינה וזכריה יחייא. סוללת האופים שנושאת את תואר האליפות מצליחה לבלבל גם במספר שלה, ועוד יותר במגוון הבצקים התפוחים והטעימים ששכונה אחת יכולה לייצר. פתות, לחוח, סלוף, מלוח ועוד. אל תחמיצו ואל תמהרו לחרוץ את גורלו של אף אחד מהבישולים והמאפים. תפקירו את בלוטות הטעם שלכם ביד המקרה. מסע דילוגים של זללנות חסרת כיוון.

דרך אחרת להסניף את הכרם היא לטייל בשכונה עם דורון. המדריך האולטימטיבי לכל מה שלא נחוץ. דורון הוא אחד המדריכים הבודדים שמכירים את הכרם מהקרביים. אלוף הארץ במידע לא חשוב, שיודע לספר את הסיפורים הלא-חשובים הכי מרתקים, מצחיקים ומוזרים שאי פעם תשמעו.

למשל הסיפור על בר כוכבא דנוך הגיבור. האיש החזק של השכונה בשנות השלושים. שמשון הגיבור במהדורה פחות תנ"כית. מספרים עליו שיכול היה להחזיק פרה ביד אחת. יום אחד הגיע לתל אביב קרקס נודד. הכרזות על לוחות המודעות סיפרו שיחד עם הקרקס יגיע מר עולם, האיש החזק ביותר. מי שינצח אותו, יזכה לתהילת עולם. גברברי העיר, אפילו החזקים שבהם, ויתרו מראש על המעמד הדרמטי. בחושים מחודדים הם זיהו את השרירים מאחורי איש העולם הגדול. אבל בר כוכבא לא היסס. אפילו לא לרגע. הוא הסתכל למר עולם בעיניים וכעבור רגע שלח אותו לטיפול נמרץ בבית החולים.

תהילה מקומית

כוח הוא מתנה שצריך לדעת להשתמש בה. כמה רחובות מעל הבית של משפחת דנוך גרה אישה חזקה במידה. גרסה מתוחכמת ועדכנית של בר כוכבא הגיבור. רותי היא מעסה שמפרקת את כל הגוף לחלקי החילוף המקוריים שלו. הידיים שלה הם אוסף של רגישויות

דקיקות, שיודעות לגעת בעוצמה מאופקת. כל מה שצריך זה להפקיר את הגוף שלכם בידיים החכמות האלה, והן יעשו מה שצריך.

אחד הטיפולים שהיא עושה הן כוסות רוח לסילוק הרעלים והאנרגיות החסומות והשליליות מהגוף. במובן מסויים מזכיר הטיפול הזה את השיאצו. לפי התורה הסינית בכל הגב יש ערוצי אנרגיה. כשיש חסימה בגוף שמייצרת קושי או מועקה, פעולת היניקה של הכוסות מפעילה לחץ ופותחת את ערוץ האנרגיה כדי לעזור לגוף לטפל ולרפא את עצמו. הרגשת השחרור מגיעה מהר מאוד. ניקיון פנימי שמשוטט בגוף.

הבית של רותי עומד בקצה השכונה. בית חדש שבנוי עם הקשבה לשכונה ומפלרטט עם רוחות הזמן והתקופה. שילוב חומרים וצורות מדוייק, שהצליח לשדרג את כל הרחוב למעמד של סמטה בסגנון אירופאי.

מול רותי נמצא נורמן. פאב אינטימי שנעים להיבלע בתוכו גם בתור זרים. הסיפור על נורמן נשמע כמו התחלה של בדיחת קרש: ארכיאולוג ומנהל תיקי השקעות מחליטים לפתוח פאב שכונתי... השאר היסטוריה. יואב ואמיר, ארכיאולוג ומנהל תיקי השקעות, פתחו את המקום לפני שנתיים וחצי. במושגים ארכיאולוגיים זה זמן חסר חשיבות. במושגי בליינות זו תקופה שמעידה על איכות.

מאז שהבר נפתח הוא חלק מהנוף המקומי. מחווה לימים שהבילוי השכונתי מילא את החיים בטעם. מקום קטן ואפלולי במידה הראויה. אין בו חלל של היכרויות מקריות, אין מפגשים לוהטים. משקה הבית הוא "לוי אשכול", ליקר על בסיס אשכולית צהובה טרייה. בר קלאסי, חף מכל מחווה אופנתית.

איך עושים את זה: