בקוטב הרדיקלי

מי שהיה זקוק להוכחה שהמערכת הפוליטית חדלה לחלוטין לשקף את העדפותיו של הציבור בישראל, מצא אותה בבחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה. אחרי שהליכוד נחטף על ידי פעיליו לקוטב הימני של הקשת הפוליטית, חטפו פעילי ההסתדרות את העבודה אל הקוטב הרדיקלי של השמאל. הציבור הישראלי, לעומתם, הוכיח את בגרותו ואת הריאליזם הפוליטי שלו על ידי התכנסות במרכז הבמה.

הצלחתם של חברי המרכז בליכוד ופעילי ההסתדרות בעבודה מצביעה על הסכנה הנשקפת ליציבות ולכושר הפעולה של המשטר הדמוקרטי דווקא מדמוקרטיזציה מעוותת של תהליך הבחירה הפנים מפלגתי. דמוקרטיה יציבה אינה יכולה לתפקד לאורך זמן ללא מפלגות גדולות במרכז הבמה הפוליטית. השיטה הקיימת מאפשרת למיעוט רדיקלי נחוש, המייצג מרכיבים שוליים של החברה, להשתלט על מנגנוני המפלגות הגדולות ולמנוע מן הרוב הגדול של הישראלים למצוא בית פוליטי שישקף את עמדותיהם.

שיטת הפריימריז והפקדת הבחירה של מועמדי המפלגה לכנסת בידי פעילי המפלגות, מבטיחות בוודאות את כל הרעות החולות שהופיעו לאחרונה בפוליטיקה הישראלית: גם תלות בגורמים מפוקפקים למימון הבחירה, גם גיוס מועמדים ירודים למערכת הפוליטית וגם השחתה של השלטון, בשל הצורך לשחד את חברי מוסדות המפלגה הבוחרים את נציגיה לכנסת.

כל אלה ממאיסים את הפוליטיקה על הציבור הרחב. כאשר רוב הבוחרים, שאינו מוצא מפלגה גדולה המשקפת את תפישותיו ורואה את ההכרעות הגורליות מופקדות בידי אנשים בלתי ראויים החוגגים על חשבונו, נפגע הנכס החשוב ביותר של החברה הפתוחה והחופשית: אמונם של האזרחים בשיטה הדמוקרטית. הציבור הזה חושש שגורלה של ישראל יופקר בידי תימהוני הימין או הזויי השמאל, כאשר כשני שלישים ממנו ניצבים בשתי רגליים איתנות במרכז. המצב הנוכחי בלתי נסבל, כיוון שמי שאינו מוכן להשתעבד לפופוליזם זול של מתפקדים או לשיחודם של חברי מרכז אינו יכול להבטיח את מקומו בהנהגה הבכירה של ישראל, ומי שמוכן להקדיש לכך את עיקר אונו אינו ראוי להיכלל בהנהגה הזו.

שיטת "הוועדה המסדרת" לבחירת מועמדי המפלגות אמנם אינה נקייה מפגמים, אך גם בימיה הרעים לא הביאה לאובדן האמון הציבורי בדמוקרטיה ולא הביאה לצמרת הפוליטיקה שיעור כה גבוה של רדיקלים תלושים, טיפוסים מפוקפקים ודמויות מעוררות בוז.

החברה הישראלית זקוקה לא רק למערכת פוליטית יציבה, הזוכה לאמון הזרם המרכזי של אזרחיה, אלא גם להנהגה המסוגלת להתמודד עם האתגרים הקשים בתחום המדיני, הביטחוני והכלכלי הניצבים לפתחה. הגורמים שחטפו את הליכוד אל הימין המובהק אינם מסוגלים להציע מזור לאתגר המדיני, משום הציבור הרחב אינו מוכן עוד לשאת בעלות של שליטה ישראלית בריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית, ומשום שארצות-הברית לא תתמוך במדיניות שאפילו הציבור הישראלי עצמו אינו מוכן להתייצב מאחוריה.

הגורמים שחטפו את מפלגת העבודה אל מעמקי השמאל אינם מסוגלים להציע מזור לאתגר הביטחוני, משום שהזרם המרכזי של הציבור איבד את אמונו בהזיית אוסלו-ז'נבה. הם אינם מסוגלים גם להתמודד עם האתגר הכלכלי-חברתי, כיוון שהגורמים היצרניים של החברה הישראלית, הנושאים על גבם את כל היתר, איבדו את אמונם בדוקטרינה הכלכלית הכושלת והאנכרוניסטית שנדחתה במרכזים העיקריים של העולם הדמוקרטי: לא רק בידי תאצ'ר, רייגן וקוהל, אלא גם בידי קלינטון, בלייר ושרדר.

הזרם המרכזי אינו רוצה להניח לרדיקלים לעצב את סדר היום הלאומי. לא לחוליגנים על הגבעות, המנסים להכתיב את המציאות הביטחונית, לא לאנרכיסטים על הגדר והקופירייטרים של ז'נבה, המנסים להכתיב את המציאות המדינית, ולא לוועדים הדורסניים בחברת החשמל וברשות הנמלים, המנסים להכתיב את המציאות הכלכלית החברתית. הוא אינו מוכן לסכן במדיניות בלתי אחראית את ההישגים המרשימים של השנים האחרונות: בתחום הביטחוני (דיכוי הטרור), בתחום המדיני (ההתנתקות והתמיכה האמריקנית) ובתחום הכלכלי (התאוששות המשק וצמיחה).

ד"ר דן שיפטן, סגן ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה