השטן הקטן והשטן הגדול של הליכודניקים

זה יהיה קצר וכואב. מערכת הבחירות הקרובה, קצרה ככל שתהיה, צפויה להיות עמוסה בדם רע שיזרום כמים, ובבוץ פוליטי ואישי שיותז לכל עבר. רוב המפלגות, מימין ומשמאל, צפויות לשלוף מן הארסנל שלהן את הכלים הכבדים באמת, את הלכלוכים, התחקירים, המתקפות האישיות והמסרים הכי חדים שיש. והדמויות הבולטות שיעמדו במרכזי הכוונות יהיו אריק שרון, עמיר פרץ ובנימין נתניהו.

אם שרון יקים מפלגה, ינסו כולם, בעיקר מפלגות המרכז והמרכז שמאל, למנוע זליגת קולות למפלגה החדשה. גם בימין לא יעשו לו הנחות: הוא יחלק את ירושלים, יחזיר שטחים לערבים, יפנה יישובים, יגידו הסיסמאות. עם זאת, במערכת הפוליטית מעריכים כי החשש מאפקט בומרנג ירתיע את האסטרטגים והקמפיינרים מתקיפתו הישירה של ראש הממשלה הפופולרי ביותר בישראל מזה עשרות שנים.

אבל אם שרון יישאר בליכוד, עם זאת, במפלגת העבודה לא ישכחו להזכיר לבוחרים מי הם אנשי הליכוד. פרץ עצמו, אגב, לא מתכוון לעשות לשרון הנחות. מיד לאחר שנבחר דאג להבהיר שמבחינתו, אריק וביבי חד הם, בכל הנוגע לנושאים הכלכליים והחברתיים. "זה יהיה קמפיין מכוער ומלוכלך", מסכם יועץ אסטרטגי מוכר. "כולם ישמיצו את כולם, כולם יתקפו את כולם. המטרה המרכזית תהיה למנוע זליגת קולות, וכל הדרכים יהיו כשרות. צפו להרבה בוץ".

פרש בודד

פרץ מסתובב ביומיים האחרונים מסוחרר, בצדק מבחינתו כנראה. פרץ מרגיש שתוך חמישה-שישה ימי עבודה, הוא הצליח להזיז את העולם כולו ממקומו: להבטיח את יציאתה של מפלגת העבודה מהממשלה, לדחוק את אריק שרון אל הקיר ואל ההכרעה הגורלית בדבר עתידו הפוליטי, לטלטל את הליכוד מן הקצה אל הקצה ולגרום למורדים בליכוד לערוך מסע התחנפות לראש הממשלה, שלא היה מבייש מופע בתיאטרון. בקיצור, פרץ מרגיש שהוא על הגל, שהוא בדרך הנכונה, שהוא מזיז דברים ומרעיד עולמות. המהפך במפלגת העבודה, הוא משוכנע, הוא רק תחילת הדרך, שלב הטעימות. ההפתעות הגדולות באמת עוד בדרך.

היו"ר החדש של מפלגת העבודה לא מתרגש מהביקורות שהוטחו בו ימים אחדים לאחר שנבחר. אז אמרו שהוא דיקטטור, שהוא לא מתייעץ, שהוא מדבר יותר מדי, המליצו לו לקחת רטלין ואמרו שהוא מחזיק בשרי המפלגה כבבני ערובה באמצעות מכתבי התפטרות. אז אמרו. הימים שעברו מאז שנבחרתי, אומר פרץ בשיחות סגורות, נראים כמו נצח. הניצחון שלי נראה רחוק, ואין זמן ליהנות ממנו. אבל לא נורא, כי יש לי מטרה, והיא מניעה אותי: להחליף את הליכוד. לכן, תיכננתי השבוע את הכל לפרטי פרטים. הפסקתי את המשחק של אריק שרון, ומנעתי ממפלגת העבודה התבזות, כשהבאתי לביטול ההצבעה על החוק לפיזור הכנסת ביום רביעי.

הטענה העיקרית בתחילת השבוע נגד פרץ היתה, שהוא לא שיתף את חבריו לסיעת העבודה ברזי המהלך שהוא הוביל מול שרון ושאר הסיעות בכנסת. פרץ משך בכתפיים, אך האמת היא שהוא באמת לא שיתף אף אחד בסוד העניינים. לא כי הוא לא רוצה. הוא פשוט לא סומך עליהם, על חבריו. כולם חשבו, אמר פרץ לקראת סוף השבוע וזמן קצר לפני הפגישה עם שרון, שמה שמעניין אותי זה שהפגישה עם רה"מ תהיה ביום חמישי. אז חשבו, וטעו. כבר ביום שישי קיבלתי התחייבות מהמפד"ל שהם ימשכו את ההצעה לפיזור הכנסת, בתנאי שאני אביא להם התחייבות. ברגע שראו את מכתבי ההתפטרות ביד שלי, הם נרגעו. המכתבים היו קלף ביטחון מול המפד"ל והאיחוד הלאומי, בניסיון לחלץ את הסיעה שלי ממבוכה של הצבעה בעד החוק.

החשש העיקרי של פרץ בתחילת השבוע היה שראש הממשלה ינסה לשחק איתו משחקים, להראות לו מי כאן שולט באמת, לטרטר אותו כמו שמטרטרים טירונים פוליטיים. הוא פחד, על בסיס מידע ושמועות שהגיעו מכיוון מקורביו של שרון, כי יום לפני הפגישה המיועדת, שרון יבטל אותה, ובכך יגרור את העבודה אחריו, כהרגלו, וישאיר אותה מבולבלת. פרץ החליט להתחכם ולא לקחת סיכונים, והחתים את שרי העבודה על מכתבי התפטרות כבר ביום שלישי אחר הצהריים. לא רציתי, הסביר פרץ לאחר מכן, שחברי הסיעה יצביעו בכנסת נגד הצעה לפיזור הכנסת. זה היה פוגע בנו פסיכולוגית. לא רציתי את התמונה הזאת, של הצבעה נגד. לכן הייתי מתואם עם האיחוד הלאומי והמפד"ל, והיה ברור שאני רוצה להסיר את הבושה הזאת של להצביע עם הליכוד. היו שוחטים אותנו אם היינו מצביעים על הליכוד, היו עושים מאיתנו צחוק.

פרץ משוכנע שבמערב הפרוע של הפוליטיקה הישראלית, הוא הקאובוי החדש ששולף מהר יותר וקובע את הכללים. גם מול אנשי מפלגתו, גם מול הליכוד, וגם

מול שרון. אבל בדו-קרב כמו בדו קרב, אין יותר מדי משתתפים. לכן פרץ עובד לבד, סוליקו, כמו פרש בודד. הוא סומך רק על מעטים, והם בוודאי לא חבריו לסיעת העבודה. אני לא תלוי בשרון, אומר פרץ בשיחות עם מקורבים. יש לי אופציות. זה מצב אידאלי מבחינתי. כל המהלכים שעשיתי השבוע היו מתוכננים. זה שאמרו שאני דיקטטור, זה לא בידיי. אני הבנתי שאם השרים לא יתנו לי מכתבים, אני אאבד אותם. הם היו מתקשרים, מתפתלים, היו אומרים שהמרכז צריך להורות להם להתפטר. לא רציתי לתת להם להיפגש האחד עם השני, אז רצתי מחדר לחדר. על המקום הדפסתי מכתבים, והחתמתי אותם. כך מנעתי את טרפוד המהלך.

יו"ר מפלגת העבודה החדש מרוצה בסוף השבוע הזה, בעיקר מעצמו. מבחינתו, כאמור בשורות הראשונה, כנראה בצדק: לראשונה מזה זמן רב, יש בפוליטיקה הישראלית מישהו שמצליח לגרום לאריק שרון לנוע בחוסר נחת, אולי אפילו להזיע קצת ולהיות הנגרר, ולא הגורר. אני מאוד מרוצה מהשבוע הזה, אמר פרץ למישהו. תוך חמישה ימים, כל סיעות האופוזיציה מתואמות איתי, כל הח"כים והשרים בסיעה, ראשי הערים שלנו, מזכירי הסניפים – כולם מאחוריי. אני מכתיב היום את לוח הזמנים. מעכשיו והלאה, כולם יעשו תחרות מי יותר נחמד אליי.