אדם שהורשע בהריגת בנו יזכה למשפט חוזר
דניס אייזן נשלח לכלא לאחר שהורשע בהריגת בנו רון, תינוק בן שלושה חודשים. הסנגורייה הציבורית, בצעד נדיר, הגישה ערעור בעניינו. זאת, לאחר שחוות דעת חדשה הצביעה על כך שהתינוק מת כתוצאה ממחלת לב
כמעט שש שנים לאחר מות בנו התינוק, וארבע שנים וחצי לאחר שנכנס לכלא איילון, החליט הבוקר (יום א') בית המשפט העליון כי דניס אייזן, שהורשע בהריגת בנו, יזכה למשפט חוזר. על קיום המשפט החוזר החליט נשיא בית המשפט, אהרון ברק. הבקשה לעריכת משפט חוזר הוגשה בחודש מאי 2004 באמצעות הסנגוריה הציבורית, וההחלטה להיענות לה נחשבת לנדירה במיוחד.
תחילת הפרשה העצובה הזו בחודש פברואר 2000. בשעות הבוקר ניגש אייזן למיטת בנו התינוק רון, שהיה אז בן שלושה חודשים, ומצא אותו שוכב במיטתו ללא רוח חיים. חוות הדעת של ראש המכון לרפואה משפטית באבו-כביר, פרופסור יהודה היס, קבעה כי מותו של הילד נגרם כתוצאה משבר בגולגולת. העובדה כי הן אייזן והן אשתו אמרו שהוא היה האחרון שראה את רון, יחד עם חוות הדעת הפתולוגית, הביאו למעצרו של אייזן ולהגשת כתב אישום נגדו.
השופט אדמונד לוי, כיום שופט בעליון ואז שופט בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, גזר על אייזן 20 שנות מאסר. זאת, לאחר שהוא הורשע בעבירות של הריגה, תקיפה והתעללות בקטין. אייזן ערער לעליון על הרשעתו. הערעור נדחה אומנם, אך עונשו הופחת ל-14 שנות מאסר.
בבקשה למשפט חוזר מופיעות חוות דעת חדשה, שניתנה על-ידי הפתולוגים פרופ' אליעזר רוזמן ופרופ' אילנה אריאל, בהן נקבע כי רון מת כתוצאה ממחלת לב שלא אובחנה על-ידי המכון לרפואה משפטית, בעת שנערכה חוות הדעת המקורית.
בנוסף, נקבע בחוות הדעת כי השבר בגולגולת נגרם מספר ימים לפני המוות ואינו מהווה את הסיבה לו. בסנגוריה הציבורית טענו עם הגשת הבקשה למשפט חוזר כי בחוות הדעת הרפואית המקורית של המכון לרפואה משפטית נפלו טעויות, שנבעו ככל הנראה מרישום של ממצאים לא נכונים ומחוסר תשומת לב לנתונים שהצביעו, לטענת הסנגוריה, על מחלת הלב.
השופט ברק כתב הבוקר בהחלטתו: "השתכנעתי שיש לחקור את הממצאים החדשים עליהם מצביעים המומחים הפתולוגים, ולעמת אותם עם הראיות הנסיבתיות האחרות בתיק. יש בחוות הדעת, אם תתקבלנה כמהימנות, פוטנציאל לשנות את תוצאת המשפט לטובת המבקש. לא ניתן להתעלם מהן או לפטור אותן בלא בחינה".
כעת יחזור התיק לדיון חוזר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. אייזן יהיה נתון במעצר עד תום ההליכים, כל עוד לא יחליט בית המשפט אחרת.