השכונה הכי חמה ברומא

כשמשוטטים בין האדים המתקתקים האופפים את רחובות טרסטוורה (Trastevere), קשה קצת להאמין שהשכונה האופנתית והקסומה הזו, מרכז הבילויים של צעירי רומא, היתה אחת השכונות היהודיות הקדומות ביותר באירופה. מי שלא מאמין שיעיין בכתביו של פילון האלכסנדרוני, שהגיע לרומא בשנת 40 לספירה, יחד עם משלחת יהודים מאלכסנדריה. מטרת הביקור היתה לשכנע את הקיסר המוטרף קליגולה לבטל צו שחייב את היהודים להציב את פסליו בכל בתי-הכנסת. ביומנו ציין פילון כי בסיוריו בעיר מצא את הקהילה היהודית מרוכזת בגדה הימנית של הטיבר במקום הנקרא טרסטוורה (שפירושו מעבר" לנהר הטיבר").

הראשונים שהגיעו למקום היו השבויים שהביאו עמם הרומאים ממלחמותיהם. אחריהם זרמו לכאן סוחרים ובעלי מלאכה יהודיים שנמשכו אל האימפריה המשגשגת. הקיסרים נהגו בהם בליברליות יחסית עד אימוץ הנצרות על ידי קונסטנטינוס, במאה הרביעית. עד 1555 היה מעמדה של הקהילה היהודית ברומא איתן יחסית, וטרסטוורה היתה שכונה בעלת גוון יהודי מובהק. רבים מבניה היו סוחרים, בנקאים ורופאים ידועים. אבל אז התהפך הגלגל, ובהוראת האפיפיור פאולוס ה-4 הוטלו על היהודים מגבלות שונות ומשונות: הם לא יכלו לסחור בקרקעות ולעסוק במסחר, חויבו להטביל את בניהם, נאסרה עליהם ענידת תכשיטים והם אף הצטוו לעקור מטרסטוורה ומשאר חלקיה של רומא ולעבור לצידו השמאלי של הטיבר, למקום שכונה "הגטו".

הכנסייה העתיקה ברומא

עד למאה ה-20 שימשה טרסטוורה מקום משכנם של פועלי רומא. האזור הפרולטרי והעני נחשב בלתי סימפטי בעליל ולא משך אליו את מיליוני המבקרים בעיר. אבל היום טרסטוורה היא המקום הכי "מעודכן" ומעניין ברומא.

השכונה בנויה כמעין מבוך צר של סמטאות קסומות שבהן הרבה מסעדות מצוינות, ברים אפלוליים וחנויות מקוריות במיוחד. האתר המרכזי הוא כיכר סנטה מריה, שבלבה מזרקה המורכבת מארבע צדפות ענק שמעליהן ראשי זאבים הפולטים מים ללא הפסק. מדי ערב, בעיקר בקיץ, מתגודדים סביב המזרקה עשרות

צעירים מצוידים בבקבוקי בירה ענקיים. סביב הכיכר פזורים דוכנים לממכר חפצי אמנות ותכשיטים יפים, ולפעמים גם זולים מאוד. לעתים קרובות מופיעים אמני רחוב בכיכר, והשמחה שלמה.

הפיאצה היפה הזו מככבת באחת הסצנות המפורסמות והיפות ביותר בסרט "רומא" של פדריקו פליני, מ-1972: במרכז הכיכר נראית חבורת אריסטוקרטים, גברים ונשים, רכונים מעל צלחות פסטה, כאשר מולם נערכת הפגנת סטודנטים שמדוכאת באלימות רבה על-ידי המשטרה. זוללי הפסטה לא מתעניינים במיוחד במכות שחוטפים הסטודנטים, ורק הרעש של ההפגנה מפריע להם. לפני ביקור ברומא, ובעיקר בטרסטוורה, מומלץ לראות את הסרט.

האתר ההיסטורי המרשים ביותר בשכונה נמצא גם הוא בפיאצה – כנסיית סנטה מריה אין טרסטוורה, שהיא ככל הנראה הכנסייה העתיקה ביותר ברומא. יסודותיה הונחו בשנת 222 לספירה והוקדשו לסנט קליסטטוס, האפיפיור של אותה תקופה. מייחדים את הכנסייה היפה הזו עיטורי הפסיפס שנמצאים בתוכה, מעל למזבח. הפסיפסים, שעוצבו כנראה על-ידי אמן יווני, מתארים את ישו והבתולה כשעל ראשם כתרים מוזהבים ולצידם קדושי הנצרות. הכנסייה נתמכת על-ידי 22 עמודים עתיקים שהובאו מתרמה די קרקלה, המרחצאות העתיקים של רומא. כדאי לבקר בכנסייה בזמן תפילת יום ראשון.

קיבת פרה וגלידה

ליד כנסיית סנטה מריה פועלות עשרות מסעדות מצוינות. המלצה של סטודנט מקומי שלחה אותנו למסעדה זולה בשם "אוגוסטו", שהוא וחבריו התפרנים נוהגים לאכול בה. במסעדה, ב-ויה דה רנזי 15, ניצבים שולחנות עץ פשוטים עם מפות נייר, אבל גם אם לא תמצאו שולחן פנוי יצרפו אתכם לשולחן שלידו יושבים כבר סועדים אחרים, ממש כמו בחומוסיות בירושלים. על הקירות תמונות בשחור-לבן המתעדות סצנות מימיו הראשונים של הקולנוע.

התפריט בסיסי וטעים: מרק שעועית עמוס פסטה, רביולי עם גבינת פרמז'ן ופלפל שחור וארטישוקים מוחמצים. מי שאוהב אברים פנימיים כדאי שיבוא לכאן בשבת, כאשר מגישים "טריפה א-לה רומנה" – קיבת פרה מבושלת ברוטב עגבניות טרי. מנה כזו עולה 6 יורו והיא טעימה להפליא. ארוחה זוגית מלאה ב"אוגוסטו", כולל קרף יין אדום, תעלה לא יותר מ-30 יורו – זול בהרבה ממחירה של ארוחה במסעדה יוקרתית בעיר.

לקינוח מומלץ לקפוץ לגלידריה קטנה ונסתרת בו ויה בנדטי 6 ולהזמין גלידה בטעם צנוברים. זוהי הגלידה הכי מפתיעה שאכלנו ברומא. בכלל, כך התברר לנו, טרסטוורה היא מעצמה קולינרית של ממש. הכי פשוט לשוטט בין סמטאותיה, לעלעל בתפריטים של המסעדות – ולבחור. הסיכוי ליפול על מסעדה איומה או על מלכודת תיירים קטלנית, נושק לאפס.

שתי הפתעות קולינריות נוספות נמצאות ברחוב ויה דל מורו. במספר 15 נוהמת מאפייה שכונתית בשם "רונלה", שמוכרת פ'וקצ'ות רותחות, לחמים טריים ומגוון גדול ומפתה של פיצות. שווה לנסות את זו עם הארטישוק הטרי ואחר כך את זו עם עלי הרוקולה, המוצרלה הטרייה מחלב באפלו ועגבניות

השרי הקטנטנות. כמה פסיעות מהמאפייה, במספר 31, נמצאת חנות זעירה להכנת פסטות טריות. אם במקרה יש לכם מטבח פנוי ברומא, שווה לרכוש במקום רביולי ממולא בגבינת ריקוטה או ניוקי ירוק עשוי מתרד. ספק אם פגשתם באיכות פסטה כזאת במקום אחר.

אחרי שממלאים את הבטן מומלץ לשוטט בין החנויות המפתיעות שמציעה השכונה. אחת כזאת, בו ויקולו דל צ'ינקווה 19, מציעה נעליים בצורות מוזרות עם עקבים מעוטרים בקומיקס. בכלל, מומלץ ללכת לאיבוד בשכונה המקסימה הזו. תמיד מוצאים משהו מעניין: בר עם שיכורים צעקניים שבו מקרינים משחק כדורגל, בית-ספר לתיאטרון, חנות שמוכרים בה חיות מגולפות בעץ. בין לבין אפשר להתבונן בשפע הבתים העתיקים והיפהפים ואף לנסות לאתר פינות שונות בשכונה המוכרות מסרטים איטלקיים ישנים.

יין לעת שקיעה

לקראת השקיעה מומלץ לקנות בקבוק יין (אפשר למצוא במחירים מצחיקים, 3 עד 4 יורו) ולעלות איתו ל-אקווה פאולה, מהיפות שבמזרקות רומא בכלל. תמצאו אותה תוך כדי עלייה מ-וויה גריבלדי אל גבעת הג'ניקולו – הגבעה המערבית, הגבוהה, של רומא – שמספקת את אחת התצפיות הנהדרות והרומנטיות ביותר על העיר. בספרו "אל אחרון האלים" (ספר חובה לכל מי שאוהב את העיר) כותב

חוקר הספרות אריאל הירשפלד שהמזרקה עוצבה על-ידי האדריכלים ג'ובאני פונטנה וקרלו מדרנו, ב-1612. הירשפלד מציין כי זה המקום שבו נהגו ירקני טרסטוורה לרחוץ את הירקות, וכי כל ילדי הסביבה התרחצו בו כמו בבריכת שחייה.

מקום נוסף מומלץ בטרסטוורה הוא כנסיית סנטה צ'צ'יליה, שנבנתה במאה ה-9 לספירה על-ידי פסקל הראשון, מעל ביתה של צ'צ'יליה הקדושה, במקום בו הוצאה להורג בשנת 230. לעתים, כשעוברים במקום בשעת ערב מאוחרת, אפשר לשמוע שירה נפלאה של מקהלת נזירות העולה מהכנסייה.

לפני שעוזבים את השכונה חובה לקפוץ לגן בוטני יפהפה השוכן לצד טרסטוורה, ממש במרחק פסיעה, בדרך המובילה מו ויה לונגרה . המקום המקסים הזה הוא אחת הריאות הירוקות המעטות ברומא הסואנת.

רצח מהסרטים

תערוכה חדשה בטרסטוורה מוקדשת לקולנוען פייר פאולו פאוזוליני, שנרצח בנסיבות מסתוריות המוזיאון המקומי בטרסטוורה, ב- Piazza Sant'Egidio 1/b, מוצגת תערוכה המוקדשת לקולנוען ולמשורר האיטלקי פייר פאולו פאזוליני, שנרצח בנסיבות מסתוריות בשנת 1975. עד היום יש הטוענים כי פאזוליני חוסל על-ידי המאפיה האיטלקית, לאחר שהרבה לפרסם מאמרים תקיפים במיוחד על הקשר בין ברוני הפשע לבין ראשי מפלגת השלטון.

פאזוליני נחשב לאחד הקולנוענים המובילים באיטליה בכל הזמנים. סרטיו בעלי האמירה הפוליטית הבלתי מתפשרת תיארו בעיקר את קורותיהם של שוכני הפרברים העניים של רומא. הוא אף נהג לשלב בסרטיו שחקנים בלתי מקצועיים, כדי לשוות להם נופך ריאליסטי מודגש. סרטו המפורסם ביותר הוא "מאמא רומא", שעוסק בחייה של זונה שמנסה לבנות לעצמה ולבנה חיים חדשים. תפיסת העולם של פאזוליני היתה מרקסיסטית, והדבר מתבטא יפה במה שכתב: "אני מעדיף את העוני של בני נאפולי על הרווחה של הרפובליקה האיטלקית, אני מעדיף את הבורות של בני נאפולי על בתי הספר של הרפובליקה".

בתערוכה, שתהיה פתוחה למשך כמה חודשים, יוצגו סרטים, עבודות אמנות ויצירות נוספות של פאזוליני, שחלק גדול מהן לא הוצגו בעבר. לא לפספס.