"כל-כך רוצה להושיט יד למי שנמצאת שם"
התלבטתי אם לכתוב או לא. מצד אחד, אני לא רוצה לחזור למקום הזה, המקום שבו הייתי קטנה, מסכנה וחסרת אונים. המקום שבגללו יהיו לי ולילדיי צלקות בנפש לכל החיים. מצד שני, אני כל-כך רוצה להושיט יד למי שנמצאת שם, למי שמרגישה שאין מוצא. עכשיו הכל שחור, עכשיו את הולכת על קצות האצבעות, את כל-כך פוחדת, את כל-כך חוששת, את משותקת, את לא מרגישה כלום.
תשמעי, יש לך את הכוח. אל תחכי, קומי וצאי. בחוץ יש מקום שבו תוכלי לנשום, בחוץ יש מקום בו תמצאי את האושר. במקום הזה יש אהבה, יש אור, יש חיים שלמים. כל מסע חייב להתחיל בצד אחד קטן, אפילו אם זה נגד הרוח.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
