"הוא התעלל בי ובאחיות שלי נפשית ופיזית"
ילדים יקרים, מכתב זה מופנה אליכם, בעיקר כדי שתדעו שאסור בתכלית האיסור - לאף אדם באשר הוא - להתעלל בכם נפשית או פיזית. אבא שלי הוא איש רע. היום הוא גם איש בודד שארבע בנותיו (וגם כל נכדיו) לא מוכנים לשמוע עליו, לדבר איתו ו/או לראות אותו. אני שונאת את אותו האדם שאני אמורה לקרוא לו 'אבא'. מי שאמור היה להיות משענת יציבה בחיי ודמות ומודל לחיקוי הוא הדמות הכי שנואה עלי.
הוא התעלל בי ובאחיות שלי נפשית ופיזית וגרם לי להרגיש הכי רע בעולם, כאילו שכל דבר שעשיתי היה פגום ודפוק. קיבלתי מכות עם חגורה, מקל הליכה, ידיים חשופות ונעליים, וגם יריקות וקללות (לילדה בת עשר הוא קרא "זונה"). אף פעם הוא לא התעניין בשלומי או מה מצבי בבית ספר, וכל שעניין אותו היה השינה והמנוחה שלו.
גדלתי בבית שלא היה חסר בו כסף אבל היה חסר הדבר הכי הבסיסי - אהבה וחום. אמא שלי היא אישה מאוד תלותית וחלשה, ועד שהיא לא הבינה שאני במצב מאוד קשה (ממכתב שכתבתי לה) היא לא התעוררה. ברגע שהיא קראה את המכתב שלי היא פנתה לרופא המשפחה. זה הפנה אותנו לעובדת סוציאלית, שנתנה לנו את הכלים להתמודד מולו ולהבין שאסור לו להכות אותנו בשום פנים ואופן. בשלב זה ההתעללות הפיזית הופסקה, אך הנפשית המשיכה עד ליום שבו קטענו את הקשר איתו.
היום אין לי אבא - למרות שהוא עדיין בחיים - ומבחינתי הוא כבר מת. ילדים יקרים (ואימהות), אל תהססו להתלונן ולדבר. זו לא אשמתכם שההורה שלכם מכה אתכם. תעזרו לעצמכם, כי אם לא הבושה תהרוג אתכם!
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
