"עד שהגיע היום שבו תפסתי אומץ"
התחתנתי בשנת 98' עם גבר שהיה מקסים! קנה לי, פינק אותי, הוציא אותי... הייתי מאוהבת עד מעל הראש! לא רק בקטע החומרי הוא היה מקסים... הוא הרעיף עליי המון אהבה, יחס חם וגם קנאה - שבהתחלה נראתה לי כסימן לאהבה עזה. אך מעולם לא תיארתי לעצמי שהקנאה תגיע לרמה כזאת של אי שפיות!
לאחר החתונה הוא הרחיק אותי מחברות, טען שהן לא ברמה שלי או שהן רק רוצות לקחת לי אותו. אני האמנתי... בהמשך הוא הרחיק אותי מהמשפחה הרחוקה, דודים וכו. גם פה היו לו תירוצים.. לאחר שנולד לנו הילד הראשון החלו המכות! הוא היה בועט בי, מחטיף לי סטירות, מכות רצח! הייתי עפה מהעוצמה!
עד שהגיע היום שבו תפסתי אומץ, ובעזרת תמיכה של האחים והאחיות שלי התקשרתי למקלט לנשים מוכות. שם אמרו לי לארוז את הדברים ולבוא אליהם, שאצלם אקבל כל מה שאצטרך. ובאמת, יום אחד לקחתי את עצמי בידיים וברחתי! ומאז כבר ארבע שנים אני רחוקה ממנו. הוא כעת נימצא בכלא, עמוק עמוק בפנים! אני חיה באושר עם הילד שלי ונתמכת על-ידי עמותה למען נשים מוכות.
לפנייה לכתב/ת 
