בורסת הסוכריות

החגיגה הבלתי מרוסנת הזו של כלכלת בחירות, שלא זכורה כמותה מזה שנים על גבי שנים, מעניקה את הדחף לבורסה. במקביל, כובשת הבורסה עצמה את הזירה המפלגתית והפוליטית: פוליטיקאים משומשים נמכרים ונרכשים עכשיו בדיוק כמו מניות משומשות, לכל המרבה במחיר ובתקווה לרווח הון פוליטי קצר מועד. זיכרו: כששוק הפוליטיקאים פורח, שוק המניות רותח.

מעניין לבחון את הביצועים של שוקי המניות הישראליים בסביבת הבחירות במערכות הקודמות. בעבר הרחוק נרשמו בדרך כלל עליות בשערי המניות כשהבחירות עמדו בפתח, וירידות שערים - לפעמים חדות מאוד - אחרי הבחירות. אך התנודתיות הצפויה מראש הזו השתבשה החל משנות התשעים, כשהבורסה התנתקה מהגאות והשפל של הפוליטיקה והבחירות. בין נובמבר 1989 לנובמבר 2005 לא הייתה בישראל כלכלת בחירות: מעקב אקונומטרי מדויק אחר השינויים במדדי הבורסה בתקופה זו לא יחשוף מתאם מובהק ביניהם לבין מועדי הבחירות. הגאות הבורסאית הגדולה הקודמת החלה בימיו של שר האוצר יצחק מודעי המנוח, נמשכה עד מחצית הכהונה הראשונה של בייגה שוחט ואז פסקה לפתע, הסתיימה במפולת דרמטית.

חילופי הקואליציות מאז לא הזיזו לבורסה. היא הושפעה לרעה מהמשבר הפיננסי של אסיה ב-1998, אחר-כך הושפעה לטובה מהגאות של מניות הטכנולוגיה בארה"ב ואחר-כך התכווצה, כמו רוב הבורסות בעולם, עם קריסת הנאסד"ק ב-2000 וקריסת מגדלי התאומים ב-2001. לכך נוספה האינתיפאדה שכופפה את תרשים המדדים בתל-אביב עד הרצפה.

ההתאוששות פרצה לקראת סיומה של 2002, כשישראל יצאה ממעגל הדמים של מלחמת הטרור והמשק הישראלי הוכיח שהוא מסוגל להתאים את עצמו גם לאינתיפאדה ולשרוד אותה. לתיקון בורסאי תרמה גם המדיניות הכלכלית של סילבן שלום בשלהי כהונתו כשר האוצר. המלחמה בעיראק שוב שיגעה את הבורסה לכמה שבועות, אבל מאז היא כבר לא מפסיקה לחגוג. ושלא תבינו אותי לא נכון: הביקושים למניות שיקפו נאמנה התפתחויות כלכליות חיובית בישראל. הרווחים של המגזר העסקי גדלו, המיסים על העסקים קטנו, הריבית התחילה לרדת חזק, ערפאת מת, אינתיפאדה הסתיימה, משקיעי חוץ גילו מחדש את ישראל ונתניהו כשר אוצר הפיח רוח של רפורמות ושוק חופשי במשק. גאות הבורסה אף זכתה לרוח גבית חזקה וחמה ממהלך ההתנתקות שעבר בשלום, ומן הצמיחה המחודשת של הטכנולוגיה הישראלית.

אלא שהמרוץ לצמרת של הבורסה היה מגיע כעת לתקופת רגיעה, אלמלא הופיעו באופק הבחירות. העדות החותכת לכך

היא השיתוק המוחלט של שוק ההנפקות הראשוני: הבורסה בתל-אביב 2005 כולה שוק של מניות משומשות מיד שנייה, הנסחרות במחירים עולים. באין הנפקות, אין גם גיוס של הון עצמי חדש לחברות. יתרה מזו: המס על הבורסה עולה בעוד שלושה שבועות, ובשיעור חד. העלאת מס כזו צריכה הייתה לגרום לירידה מתואמת בשווי המניות הבורסאיות. לכך נוספות התחזיות להעלאת הריבית. הציבור הרחב, כאמור, לא נוהר למניות אלא להפך - יוצא מהן; כתוצאה מניתוק הבנקים מקרנות הנאמנות קיבל חלק לא מבוטל ממשקי הבית רגליים קרות.

אז איך הבורסה בכל זאת עולה? כי היא רואה לפניה גל גואה של כלכלת בחירות, שעוד יעלה ויבוא. עוד נקרא על החלטות ממשלתיות רבות שייטיבו עם העם - ולא חשוב מה תהיה עלותן התקציבית או הכלכלית. כשתתבקש הממשלה לבחור בין החלטה כלכלית גרועה אך פופולארית לבין טובה אך בלתי חביבה על העם, היא תלך כמובן שבי אחר הפופולארי והפופוליסטי. הנימוקים הכלכליים והפיננסיים הרגילים בעד ונגד השקעות במניות מאבדים, במציאות הבחירות המטורללת שלנו, את תקיפותם. כשהממשלה נותנת, למה שהבורסה לא תחגוג?

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: איסלמו-פאשיזם מגורען