דו"ח: הגדר מונעת טיפול רפואי מפלסטינים
עמותת רופאים לזכויות אדם חושפת בדו"ח חדש כיצד מונעת ישראל מתושבי ירושלים המזרחית ופרבריה קבלת טיפול רפואי, באמצעות "שיטת האישורים" שמנהיג המנהל האזרחי. "מאז הצבת המחסומים בכניסות לירושלים רבים מהחולים נאלצים לוותר על הטיפול לו הם נזקקים"
בדו"ח חדש חשפה היום (ד') עמותת רופאים לזכויות אדם שישראל גורמת לפגיעה במצב הבריאות ובתי החולים הפלסטינים במזרח ירושלים. "חומת ההפרדה מנתקת את האוכלוסיה הפלסטינית בגדה המערבית מהמרכז הרפואי הראשון בשטחים הכבושים - בתי החולים בירושלים המזרחית ומעמידה את קיומם של בתי החולים בסכנה".
במזרח ירושלים ניתנים שירותים רפואיים רבים כגון טיפולים אונקולוגיים, ניתוחי לב פתוח, ניתוחי לב לילדים וסוגים של ניתוחי עיניים ואורתופדיה. בדו"ח נקבע שבמשך השנים נותקה ירושלים המזרחית משאר השטחים, ניתוק שהגיע לשיאו בתקופה האחרונה עם בניית גדר ההפרדה. "מאז הצבת המחסומים בכניסות לעיר בסוף שנת 2000, ובאופן חד יותר עם בניית חומת ההפרדה מצפון, מזרח ודרום, פחת מאוד מספר החולים שמצליחים להגיע לבתי החולים בעיר ורבים מהם נאלצים לוותר על הטיפול לו הם נזקקים, או לשרך דרכם לערים אחרות בגדה המערבית", נכתב.
ההפרדה הכפויה מסכנת קיומם של בתי החולים
להפרדה הכפויה בין בתי החולים והמטופלים שלהם יש השפעה שלילית ביותר על בתי החולים המסכנת את קיומם. לדוגמה, מספר מטופלי חוץ מעזה ומהגדה המערבית צנח בחצי: מתוך 344,172 בשנת 2002 ל-177,500 ב-2003, והמספר ממשיך לרדת.
בדו"ח נקבע שה"פתרון" של המנהל האזרחי של הצבא, שנוהג להפעיל את שיטת האישורים הוכח ככישלון. מספר הפלסטינים שזקוקים לטיפול רפואי עולה בהרבה על מספר האנשים שקיבלו אישורים לכך. כמו כן, היו מקרים שאפילו הצוות של בתי החולים לא קיבל אישור מעבר ובכך פחתה עוד יותר היכולת של בתי החולים ירושלים המזרחית לתפקד.
הדו"ח קובע: "בתי החולים אינם יכולים לתפקד בלי מטופלים, והחולים יסבלו ממניעת הגישה לבתי החולים. התוצאה תביא נזק בכל אחת מהרמות הנידונות בדו"ח. משום כך כלולות בו המלצות שמתרכזות בכל הרמות הללו: תמיכה פוליטית, כלכלית ומקצועית רפואית בבתי החולים על מנת שאלו לא יהיו קורבן למדיניות ישראל".
כותבי הדו"ח מסכמים: "נראה שהחולים הם אלו ששוב משלמים את המחיר עבור התקוות הפוליטיות של ממשלת ישראל שמצפה לשמר את שליטתה על ירושלים המזרחית, שסופחה באופן לא חוקי מיד אחרי המלחמה ב-1967".
מונעים טיפול רפואי כי בנה מבוקש בשב"כ
העמותה הביאה בדו"ח את סיפורה של מרים מזהר בת 71, תושבת מחנה הפליטים דהיישה הסמוך לבית לחם, שסובלת מאי ספיקת כליות ומסכרת, שגרמה לה לאבדן הראיה. מצבה הרפואי מחייב דיאליזה בהשגחת נפרולוג שלוש פעמים בשבוע, טיפול שאינו קיים בבית החולים הסמוך לביתה בבית ג'אלה.
היא הגישה כמה בקשות לקבלת היתר כניסה לבית החולים אוגוסטה ויקטוריה בירושלים, בלא הצלחה. רשויות ישראל הגדירו אותה "מנועה ביטחונית". לטענתה, זה זמן רב מנסים הישראלים ללחוץ עליה בכל דרך אפשרית, להסגיר לידיהם את בנה המוגדר כמבוקש.
העמותה עתרה בשמה של מזהר לבג"ץ, לאחר שפניות אחרות לא הועילו, בעקבותיו הגיעו הצדדים להסדר, על פיו היא רשאית להיכנס לירושלים עם היתר כניסה שעליה לחדש מדי שלושה חודשים. ללא פניית העמותה לבג"ץ היה מצבה של מזהאר מידרדר קשות.
"ישראל לא מוכנה לסבול נוכחות של מרכז פלסטיני"
"השלמת החומה מקבעת את הפרדתם של בתי החולים מהקהילות אותן הם משרתים, ומעובדיהם תושבי השטחים הכבושים. התלות של החולים הפלסטינים שמופנים מהשטחים לבתי החולים האלה, כמו גם הצוותים הרפואיים שמאיישים את בתי החולים, בהיתרים שמנפיקים שלטונות הצבא הישראלי, שומרת את הכוח בידי ישראל ומותירה את בתי החולים במחסור כוח אדם מיומן, ונוטלת מהם מקור הכנסה. זוהי דרך נוספת להפרדת ירושלים המזרחית מן הגדה המערבית", קבעה העמותה.
"אין לנו ספק כי לקראת משא ומתן אפשרי, וגם באין משא ומתן, ישראל מוכנה לסבול נוכחותם של 'פלסטינים תושבי ירושלים המזרחית' אך לא מוכנה לסבול נוכחות מרכז פלסטיני, המצהיר על עצמו ככזה. לפיכך הקשר עם הגדה המערבית הוא הדבר הראשון שהחומה באה להרוס", הסבירו.
עוד קבע הדו"ח: "המרכז הרפואי בירושלים המזרחית זקוק בהקדם האפשרי לתמיכה רחבה בהיבטים שונים הקשורים אחד בשני: בהיבט הרפואי בתי החולים זקוקים לתמיכה ולמערך פיקוח מוסכם שר ישמור על הסטנדרטים הרפואיים של אותם בתי חולים; בהיבט הכלכלי בתי החולים זקוקים לסיוע הכספי המבטיח את התפתחותם ואת השמירה על הרמה הרפואית שלהם, ומההיבט הפוליטי מצב בתי החולים היום מחייב נקיטת צעדים נגד כל ניסיון ישראלי להמית את בתי החולים ולהגביל את פעילותם. הדבר חייב להיעשות בעזרת הרשות הפלסטינית והארגונים הבינלאומיים".
