סקר: 48% מהערבים יצביעו למפלגות ציוניות

כמחצית ממצביעי המפלגות הערביות צפויים להצביע למפלגות הציוניות, בהן מפלגת העבודה וקדימה; המפלגות הערביות צפויות לאבד מכוחן בצורה משמעותית והן נמצאות בנסיגה. נתונים אלה עולים היום (ד') מסקר דעת קהל שבחן את דפוסי ההצבעה בקרב הערבים לקראת הבחירות לכנסת הבאה. את הכנס הציג אחר הצהריים ד"ר אלי רכס מאוניברסיטת תל אביב.

הסקר, שנערך לרגל ציון עשור לפעילות המרכז היהודי ערבי לשיתוף פעולה של קרן קונרד אדנאואר, העלה ממצאים מסקרנים שאם אכן יתממשו יביאו לרעידת אדמה בפוליטיקה הערבית בישראל. ראשית חוזה הסקר כי שיעור ההשתתפות של המצביעים הערבים בבחירות יעמוד על כ-67 אחוזים שהם כ-400 אלף מצביעים.

הסקר, שכלל 545 נסקרים, כולל טעות דגימה מירבית של חמישה אחוזים. הוא הכיל 12 אזורים מכל רחבי הארץ ובחן שש סוגיות מרכזיות בהן כיווני ההצבעה בקרב האוכלוסייה הערבית, שאלת האיחוד בין המפלגות הערביות נוכח החרב המאיימת של העלאת אחוז החסימה, ושאלת השתתפות הבוחרים בבחירות.

המרוויחה הגדולה: העבודה

מהסקר עלה בבירור כי התמיכה במפלגות הערביות נמצאת בירידה. שלוש הרשימות המכהנות בכנסת כיום (חד"ש-תע"ל, רע"מ ובל"ד) מאבדות מתומכיהן לפי הסקר. אחרי שקלול הקולות הצפים, וקולותיהם של אלה שטרם החליטו או סירבו למסור את הצבעתם, עולה כי המפלגות הערביות נחלשות בשיעור משמעותי. כך למשל חד"ש-תע"ל מאבדת כחמישה אחוזי תמיכה (מ- 26.8 אחוז ב-2003 ל-21.87 בסקר). בל"ד יורדת גם היא מ-19.8 ל-18.4 אחוז ואילו רע"מ מאבדת למעלה משמונה אחוזים (מ-18.6 ל-10.57 אחוז). בעקבות הנתונים הללו הביעו אנשי הרשימות ספק גדול בנכונות ובתקפות הנתונים.

במקביל נרשמה בסקר התחזקות של ממש בקרב המפלגות הציוניות בקרב מצביעי המגזר הערבי. לפי הסקר, המרוויחה הגדולה מן ההתחזקות הזו היא מפלגת העבודה. שקלול הנתונים בסקר צופה כי אילו היו נערכות הבחירות היום הייתה מפלגת העבודה זוכה ב-33 אחוזים מקולות הערבים לעומת 7.7 ב-2003. קדימה תופסת נתח קטן יותר של 10.7 אחוזים ואילו הליכוד, מרצ-יחד וש"ס מתרסקות אל מתחת לשני אחוזי הצבעה. בסך הכל היו מפלגות ציוניות זוכות ל-48% הצבעה מקרב כלל הערבים. זאת לעומת 30 אחוזים ב-2003. את 51 האחוזים הנותרים מקבלות מפלגות ערביות, שב-2003 זכו ל-70 אחוזים.

רע"מ תיעלם מהמפה הפוליטית

רכס מעריך כי מספר גורמים מובילים לתוצאות הללו. לדבריו, עמדותיו היוניות של עמיר פרץ מקנות למפלגת העבודה במידה רבה את ההצלחה. זאת לצד מצעו החברתי-כלכלי, הצהרתו על הכוונה להיאבק בעוני, תשומת ליבו למגזר הערבי, וכוונתו למנות שר ערבי ולצרף ערבים לקואליציה. גם מוצאו - מרוקו - מחזק אותו אולי בקרב המגזר. רכס מציין כי פרץ מעורר חשש רב בקרב המפלגות הערביות.

שרון, מסביר רכס, הצליח גם הוא לטלטל את המערכת הערבית. על החשיבות שמעניק שרון לעניין יכולה ללמד העובדה שהוא עצמו יעמוד בראש מטה הבחירות במגזר הלא-יהודי, ציין. אשר להיחלשותן המסתמנת של המפלגות הערביות הסביר רכס כי פעלתנותן הרבה בכנסת לא נושאת פירות רבים. חוקים העוסקים בנושאים דוגמת זהות המדינה, מעמד האזרחים הערבים או עקרון השוויון - מטורפדים, העובדה שהערבים לא שייכים לקואליציה וכן התחושה בחברה הערבית כי קצרה ידם של הח"כים הערבים מחלישה אותם.

חד"ש-תע"ל, כך לפי הסקר, תעבור את אחוז החסימה. בל"ד תתנדנד סביבו ורע"מ תיאלץ להישאר בחוץ. התרופה האולטימטיבית, טוען רכס, היא איחוד המפלגות הערביות. 60 אחוזים מן הנשאלים השיבו כי יצביעו לרשימה מאוחדת. שיעור המתלבטים במקביל היה צונח מ-16.2 לשישה אחוזים בלבד. לעומת זאת, רק 20 אחוזים צופים שהאיחוד יתממש. חמישים אחוז סברו שהסיבה העיקרית להיעדר אחדות היא אינטרסים אישיים ולא מחלוקות אידיאולוגיות. 34 אחוזים אחרים סברו שהסיבה היא חוסר הסכמה על סדר המועמדים לכנסת.