צבי זוסמן: נתניהו טעה, רוב העניים עובדים
המשנה לשעבר לנגיד בנק ישראל: "צמיחה כשלעצמה אינה מצמצמת עוני ואי שיוויון, ומערכת רווחה גדולה אינה מונעת הכנסה גבוהה לנפש". מציע להעלות את שכר המינימום, להפעיל מס הכנסה שלילי, ולהעלות את קצבאות הילדים
"בשנים האחרונות אנו עדים לכך שעיקר הגידול בעוני הוא במשפחות שכירים. למעלה ממחצית העניים עובדים במשרה מלאה. הבעיה היא ש-67% מהם הם בעלי שכר נמוך". כך אומר פרופ' צבי זוסמן, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל.
בדיון של הפורום הציבורי למאבק בעוני הפועל בחסות קרן פרידריך אברט הגרמנית אמר זוסמן, כי "הטיפול בשוק העבודה הוא הבסיס והמפתח לחילוץ אזרחים רבים מקו העוני וזאת באמצעות הקטנת מספר בעלי השכר הנמוך - בין השאר על ידי הגדלת שכר המינימום, והגדלת התמיכה בהם".
זוסמן תקף במיוחד את מדיניותו הכלכלית-חברתית של שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו. לדבריו, אף אחת מטענותיו של נתניהו לא הוכחה מדעית וממצאי מחקרים שנערכו בארץ ובעולם אף סותרים את מרביתן. באותו אופן לא הוכח שצמיחה מהירה היא המדיניות החברתית היעילה ביותר, כפי שטען נתניהו, ואף לא הוכח שמגזר ציבורי גדול ומערכת רווחה משוכללת הם נטל על הציבור ומעכבים צמיחה. גם הטיעון שקיצוץ הקצבאות יוציא אנשים לשוק העבודה ובכך יחלץ אותם מהעוני לא הוכח. להיפך, רוב העניים עובדים.
זוסמן מציע לצמצם את מספר העובדים הזרים הבלתי מיומנים ולהנהיג כלים ממלכתיים להגנה על עובדים חלשים, על רקע היחלשותם של האיגודים המקצועיים. כמו כן, הוא ממליץ לפעול להגדלת ההשקעה בחינוך ולהרחבת התמיכה בבעלי שכר נמוך, על ידי מס הכנסה שלילי, הרחבת דמי האבטלה והעלאת קצבאות הילדים.
לדבריו, "מבלי להמעיט מחשיבותה של עלייה בהכנסה הממוצעת לנפש, הרי שצמיחה לכשעצמה - ובייחוד צמיחה מוטת היי-טק כפי שהייתה בישראל מאז שנות ה-90' - אינה מצמצמת עוני ואי שיוון. בשנים 2003-1980 עלה התוצר לנפש ב-40% אך אי השוויון בהכנסה הכללית על ב-22% ותחולת העוני ב-20%. כלומר, הצמיחה לא תרמה לשיפור במצבם היחסי של פרטים בעלי הכנסה נמוכה, כפי שהוכיח מחקרים שנעשו בבנק ישראל".
לטענתו, על פי ניתוח השוואתי עולמי, מערכת רווחה גדולה אינה מונעת רמת הכנסה גבוהה לנפש. במדינות כמו דנמרק, שבדיה, אוסטריה, פינלנד, נורבגיה, הולנד ואחרות הוכח כי ניתן לקיים מערכת רווחה גדולה ורמת הכנסה לנפש גבוהה.
לדברי זוסמן, מערכת הרווחה, ההוצאה הציבורית ונטל המסים בישראל אינם חריגים בגודלן בהשוואה למדינות הדומות בגודלן וברמת החיים שלהן לישראל ואינם משפיעים השפעה שלילית על הצמיחה. גם התמיכה הכספית באוכלוסייה העבודה בישראל אינה חריגה.