עין כסלון: המעיין ששכח את שמו

כסל הוא המותן השומנית הסמוכה לכרס. גם מעיים ואברים פנימיים אחרים הם כסל, בגירסה פיוטית. סתם תקווה וביטחון אף הם כסל, ואין לשכוח כמובן את האפשרות המקובלת, שכסל הוא מין של טיפשות. טוב, כבר אמרו פעם ש"עברית קשה שפה" (בערבית, אגב, המונח מתייחס לעצלות). כסלון ביהודה, שהיתה כסלא, כמו גם כסולות התבור בגליל, שהיא אכסאל – הם יישובים ששמותיהם מתייחסים בוודאי למעמדם הטופוגרפי על מותני ההרים ולא חלילה לאישיותם של תושביהם.

על מפותינו המגוירות מופיע השם כסלון שביהודה בכמה צורות על השלוחה המשתפלת מהר טייסים (ג'בל אלאכראד) למערב. כסלון הוא בראש ובראשונה מושב, שהפך בעת האחרונה ליעד מגורים נחשק עבור בעלי יכולת, שבמשך דור שלם לא ידעו כלל על קיומו מאז הוקם ב-1950 כמעברה עלובה לעולי מצוקה מתימן ואחר כך כמושב לאוכלוסיית מצוקה אחרת, ברובה מרומניה.

כסלון הוא גם שם של טעויות משעשעות על המפה. בהרי יהודה יש מאות מעיינות זערוריים שהקנו חיים וזכות קיום להמוני יישובים קדומים, ואזור כסלון עשיר מאוד בנקודות נביעה: כסלון, בוקר, ג'יב, שייח אחמד, ערב, ברושים, רזיאל, ועוד בני בלי שם. אלא שכמעט אין שתי מפות שבהן יש זהות במקום המעיינות. זאת ועוד, לא פעם המעיינות המופיעים במפה לא נובעים כלל. למה? לתהפוכות האקלים ולממפים הפתרון.

וכך, אחוז מבוכה בת יותר מ-25 שנה, מדי פעם אני מנסה שוב לתת סדר לעצמי איזה מעיין מסומן במפה העדכנית שבידי ומי בכלל יתגלה לעיני בשטח.

בימים שבהם הופיעו הסתווניות הראשונות ונדמה היה שהנה הנה מגיע החורף המבורך, שוטטתי שוב בשולי אותה כסלון. באותם אחרי צהריים נאים טיפסתי אל הגבעה דמוית התל שנקראת במפות חורבת כסלון. על פי מכיתות החרס המוטלות בכל השטח, ברור שהיישוב הקדום שהיה כאן הוא כסלון מהספר בהוצאת הקב"ה, מקום שהיה מיושב ביהודים משבט יהודה שזכו להתנחל כאן בלב החורשים הנהדרים של לב הרי ירושלים וליהנות מדי ערב, כל ימי חייהם, משקיעות מוטרפות מעבר לאד העולה מן השפלה שלמרגלותיהם ומעל הים הנוצץ במרחק.

זהו אותו יישוב שתושביו כנראה טרחו בהוצאת המים מן הסלעים שתחתיהם, כדי להוליכם במנהרות חצובות אל בריכות בגניהם. הם אלה שטרחו וגדרו את שכבות הסלע האפורות של סביבתם ומילאו עפר אדום מאחורי הגדרות, כדי לטעת עליהם בוסתנים ולהוביל את מי הבריכות הנאספים אל גנותיהם. הם אלה שהיו הרקע התרבותי והעומק האלקטורלי לכל תיאורי האיכר היהודי בהר ומולדת התנ"ך.

הם גם אלה שנעלמו מן המקום. או שיצאו לגלות ותחתיהם באו נוכרים או שכהרבה איכרים העדיפו את החיים על פני המלחמות והחורבנות, ומשהפכה הארץ לנוצרית במצוות קיסרי אדום הרשעה, שינו גם הם את שמו הפרטי של אלוהיהם, ובלבד שיניחו להם לשבת על אדמתם ולנקות את תעלות המים הקטנות של מעיינות הגנים שלהם.

מן הסתם דבר דומה התרחש גם כאשר אותם איכרים הועמדו לפני ברירת האיסלאם והערביות, וסופו של היישוב הרצוף הזה, זה כ-3,000 שנה, שבמבצע אל" ההר" בימי מלחמת העצמאות של היהודים החדשים בארץ, נסו 300 וכמה תושבי המקום על נפשם והתיישבו במחנה פליטים מן המחנות הממלאים את ארץ הקודש ולא נודע עוד כי בני כסלא הם.

סיפור מסיפורי התקופה נמצא ברשומות העתים: בשנת 1931, חמש שנים לפני פרוץ המרד הפלסטיני הגדול נגד השלטון הבריטי, התגורר בכפר כסלא יהודי אחד. מיהו, מה שמו, כמה זמן התגורר שם, לאן הלך ומי היתה משפחתו – כל אלה נפלאו ממני. הסטטיסטיקה של מפקדי השלטון הבריטי אינה מפרטת ואינה מסבירה דבר מאלה. יהודי אחד בכפר שהיו בו 72 בתים נושבים, כמה אלפי דונמים של עצי פרי, מספר בלתי ברור של מעיינות, נוף והיסטוריה מלוא החופן – ואף טיפת מזל אחת.

מכל אלה נותרו רק הזכרונות והמילים. תחתיהם מתגוללות היום מתחת לעצים הנטועים של הקק"ל חורבות הכפר ומצמחות סתווניות וכרכומים. בקיץ יבואו גם הקוצים.

ובכל זאת, בפאתו המערבית של ההר נובע עדיין המעיין הגדול (יחסית כמובן), עין אלג'יב, הוא גם עין א-שייח אחמד, הוא גם אחד מאלה שמתחרה על השם עין כסלון בכמה מן המפות. זהו מעיין יפהפה שמנהרה באורך 25 מטרים עם שני פירים מוליכה את מימיו אל חדר איגום מאבן, שממנו, כאשר היו עוד חקלאים במקום, היו מוליכים את המים אל הערוגות.

דקל קטן ונאה מקשט את המדרון כבציור רומנטי, עצי זית עדיין נטועים כאן – באין אף רשע ונבל שיבוא לעוקרם – לידם גם חרובים זקנים ומעוקמי גזע ותאנים גדולות, שבימי הקיץ מטיפות את עסיסן ומדיפות את ריחן המשכר, המכסה על כל עצב המקום.

איפה זה

במפת הטיולים וסימון השבילים הרי יהודה (מס' 9) – כשני ק"מ ממערב למסעף אל המושב כסלון, על כביש 395. בעיקול הכביש יש כניסה אל מערכת דרכי ייעור משולטות היטב ואף מסומנות בסימוני השבילים. דרך העפר העוקפת מצפון את חורבת כסלא (זו מופיעה במפה, אך לא מצוינת כלל בשמה) מסתעפת אחרי כמה מאות מטרים. במזלג יש לפנות שמאלה ואחרי כמה עשרות מטרים מסתיימת דרך הרכב (4X4) וממנה יוצא שביל רגלי ברור אל המדרון המערבי של התל. המעיין מופיע במפה ללא שם.