מרצדס ML - חוזר לתמונה

לא רבים זוכרים זאת. אבל ב-1997 הייתה מרצדס ראשונה בין יצרני מכונית היוקרה מגרמניה, שהחליטה להכנס לביצת השטח האופנתית, זו שהתפתחה במהירות בארה"ב. לא במקרה הוקם באלבמה מפעל ייעודי לדגם החדש, שחייב היה לשדרג עצמו במהירות. הצפי הראשוני של 30,000 יחידות בשנה, קפץ במהירות ליותר מ-100 אלף. סיפור ההצלחה היה מושלם.

אלא שאט אט התברר שהתענוג עולה ביוקר. עם השנים והשימוש האינטנסיבי, הפך ה-M קלאס לחלוץ הנחיתה הכואבת של מרצדס בסקרי שביעות רצון ותקלות. היצרנית שכמעט ואינה יודעת כישלונות, ספגה ביקורת חריפה מכל עבר. בעיקר על איכות הרכבה וייצור כללית, ואיכות גימור פנים. עניינים שמעולם לא עלו על הפרק במרצדס. ה-M נתן את האות לצניחה דרמטית בסקרים. ההצלחה הגדולה של תחילת הדרך, הפכה לחלום בלהות. 

מה שמסביר לפחות חלקית את האחריות העצומה הרובצת על כתפי הדגם החדש שהוצג השנה. והרצון להתנער כמה שניתן מזכרונות העבר, בא לביטוי בגישה מהפכנית ותכנית פיתוח גרנדיוזית שמתבטאת בדגם החדש. כך למשל ננטשה השלדה הנפרדת לטובת מרכב אחוד. כך למשל מדובר בפלטפורמה רב-ייעודית שמשמשת גם את ה-R (קרוס-אובר) וה-GL (רכב שטח גדול יותר), המיוצרים אגב באותו מפעל. וכך בעיקר בולט בפניהם של אנשי מרצדס בכל פעם שעולה השם המפורש. הם ח-י-י-ב-י-ם להצליח.

ואיך עושים את זה?

לא פשוט. מעבר לגישה החדשה, הרכב החדש נראה כמו אבולוציה מאד שרירית, אגרסיבית ומושכת לדגם היוצא. מכל זווית הוא נראה כמו המשך ל-M, וכמובן שמדובר בבן למשפחת מרצדס. החרטום מעודן יחסית, הכנפיים נפוחות יחסית, והמראה מושך יחסית. בעצם, הוא פשוט נראה מעולה לטעמנו, בוודאי טוב מבעבר. 

וזה עוד לפני שנכנסנו פנימה. כי בתא הנוסעים וסביבת הנהג ניכר מהפך גדול עוד יותר. הקווים מעניינים, מושכים וצעירים יותר, ויש אפילו ניסיון לתלת-ממדיות עדכנית, עם מחוונים שקועים ופתחים עגולים, פתחי אוורור שונים ובעיקר - תחושה איכותית מבעבר, עשירה בהרבה.

עם זאת, השפעות אמריקניות לא ברוכות עדיין בולטות. כך במקרה של בלם חניה עם מגע מאוד לא איכותי (למה לא בלם אלקטרוני?), וכך גם חלק מהמתגים. אני מניח שגם בורר הילוכים מזדקר ממוט ההגה, חיקוי ישיר של ב.מ.וו, מגיע מסיבות אמריקניות. אפשר להתרגל, קשה - ואין סיבה - לאהוב.

ואישית מאסתי זה מכבר במוט הדקיק שמפעיל את בקרת השיוט, וממוקם בדיוק נמרץ היכן שנהוג למקם את מוט האיתות. גם ההתעקשות היסטורית של היצרנית למקם על מנוף אחד איתות, תאורה ומגבים, לא ממש קוסם לי.

למרות שה-ML עמוס בציוד תקני ואופציונלי, הנדסת האנוש טובה. מכונית המבחן צוידה למשל בקפיצי אוויר עם אפשרויות הגבהה, בולמים מתכוונים (לשלושה מצבים), נעילות דיפרנציאלים ומערכות סיוע בשטח. החיווי הרגיל של המערכות על הקונסולה המרכזית ממוקם אמנם נמוך מדי (יש חיווי על צג עילי, מורכב מדי), אבל הפעלתן קלה.

תנוחת הנהיגה טובה , אך המושבים יכלו לספק מעט יותר תמיכה לגב התחתון. מאחור המרחב נאה אך לא עצום, ומבנה המושב אינו נוח במיוחד. הנוסעים שם זוכים לפיצול נאה של בקרת האקלים. דלת תא המטען הגדול אינה מפוצלת אמנם, אך היא זוכה למנגנון טריקה חשמלי. מאד נוח.

הרגלי השתיה

אתם חייבים לשמוע את המנוע הזה פועם. ה-ML 320 שהתייצב למבחן מצויד כמובן במנוע דיזל. אבל מדובר ביחידה כה שקטה וחסרת רעידות, עד שגם למנוסים שבכם קשה יהיה לזהות איזה דלק זורם בעורקיו. רק מד סל"ד שמסתיים ב-4,500, מסגיר את הסוד. אגב, למרות ה-"320", הנפח הוא דווקא 3.0 ליטר (בתצורת V6).

בעצם, לא פחות מעניינת היא התיבה האוטומטית בעלת שבעת ההילוכים של מרצדס. זה לא רק מספר ההילוכים שמרשים (ויש עוד שניים לנסיעה אחורה), אלא בעיקר הפעולה החלקה ונטולת המאמץ של התיבה, המדלגת במהירות ודיוק מרשימים בין ההילוכים. עד כדי כך, שמרבית הזמן פשוט קשה לדעת באיזה הילוך היא נמצאת. יש כמובן גם אפשרות תפעול ידנית עם מתגי תפעול לא מרשימים מאחורי ההגה. ברצינות מרצדס, לא הגיע הזמן להעניק לכל מתג את הפעולה שלו, ולוותר על תפעול עדין ולא נוח של העלאה-הורדה בכל אחד משני המתגים?

עכשיו צרפו לכל אלה גם נתון מומנט מרשים, של 52 קג"מ כבר ב-1,400 סל"ד, ותקבלו יחידת כוח מעולה, עם שילוב מעודן ובלתי מתאמץ בין מנוע לגיר, כזה שמסוגל לייצר ביצועים מרשימים בכל מצב כמעט. אז נכון שנתון האצה של 8.6 שניות ל-100 קמ"ש נראה מעט אופטימי, אבל את הרושם הרציני מותיר המנוע הזה דווקא בתאוצות ביניים נפלאות.

חבל רק שלכל העסק הזה יש מחיר. למרות שהוא קל מקודמו, ה-ML שוקל עדיין 2,185 ק"ג. וזה בהחלט מתבטא בתדלוק. במסלול המאומץ הוא גמע בין 6 ל-6.8 ק"מ לליטר, בקצב רגוע הצלחנו להגיע ללא יותר מ-8 ק"מ לליטר. לא מרשים במיוחד.

ואיך הוא מתנהג?

בעת שהופיע, הציג ה-M המקורי יכולת ניהוג לא רעות כלל. בוודאי טובות ממרבית ה-SUV המגושמים שהגיעו מיפן. אבל אז הגיעו מתחרים חדשים, כמו למשל ה-X5 של ב.מ.וו, והותירו אותו הרחק מאד מאחור. היום יש סיבה לאופטימיות. חבילת שדרוג המתלים בה צויידה מכונית המבחן העניקה לרכב הכבד התנהגות מרשימה, בוודאי ביחס לעבר. לצערנו, החליט מי שהחליט אצל היבואן לצייד את המכונית בצמיגי חצי-שטח מדגם פירלי סקורפיו, שפגעו מיידית באחיזת הכביש ובנוחות הנסיעה, תוך שהם מייצרים רעש גלגול מוגזם.

זו בין היתר הסיבה לכך שלא ניתן לקבוע בוודאות עד כמה ה-ML נופל מהטובים שבמתחריו בכל הנוגע לניהוג, תחושה ואחיזה. ההגה אינו חד דיו, למרות שמשקלו טוב ורמת הדיוק שהציג, בפירוש מניחה את הדעת. מלבד זאת, מערכת המתלים המתוחכמת הצליחה לנטרל לא מעט זוויות גלגול, ושמרה את המרכב במצב אידאלי. כך שגם אם אין את החדות של ה-X5 או הפולקסווגן טוארג, זה עדיין טוב יותר מלנד רובר דיסקברי, למשל. 

ואם כבר אנחנו מזכירים את צמיגי השטח, כמה מילים על יכולת הירידה מהאספלט, לטובת אלה שבאמת מעוניינים להעביד את הכלי הזה. במקרה של מכונית המבחן נעשה שימוש בחבילת שטח מיוחדת, הכוללת נעילת דיפרנציאל מרכזי ואחורי (עם תפעול מצוין), והילוך כוח עם יחסי העברה קצרצרים. המחיר אמנם 21,000 שקל "בלבד", אך רכישת החבילה מותנית בהזמנה של קפיצי אוויר עם יכולת הגבהה עד למרווח גחון של 29 ס"מ - שעולים מחיר דומה. במילים אחרות, תכינו עוד 42 אלף.

אבל זה עובד. במצב רגיל ולא מוגבה, על שבילים מהירים וזרועי בורות קטנים ואבנים, מצליח ה-ML לשמור על נוחות ונינוחות, ומשדר תחושה של "תנו לי ולמערכות לעבוד, ואנחנו כבר נסתדר". המתלים כמעט תמיד שקטים, ההיגוי כמעט תמיד בטוח. לירידה תלולה יש "בקרת גלישה" עם אפשרות תכנות המהירות, לזינוק בעליה יש מערכת "מניעת הידרדרות". תנו לאלקטרוניקה לעבוד... 

גם על הכביש אגב, רמת הנוחות גבוהה יחסית. במצב "נוח", התחושה מצוינת. בשני המצבים האחרים, העסק פחות טוב ליומיום. נסו את מצב הספורט, ותצטערו על הרגע - אלא אם אתם תוקפים פניות בחמת זעם או מעוניינים בטרואמה לחוליות הגב.

מרצדס חוזרת

עבור רבים מהלקוחות, הסמל על חרטום מכונית מבית מרצדס מספיק. אלה הזמינו כנראה את ה-ML, מבלי שנסעו אפילו מטר. האחרים חייבים לנסות. כי ללא ספק, מרצדס מציגה שיפור של ממש בכל תחום למעשה מול הדגם היוצא. בעיות האיכות נפתרו? כדי לענות על כך, נאלץ מן הסתם להמתין זמן מה. אבל הרושם הראשוני מעיד כי אפשר להשאר רגוע.

מצד שני, הוא אינו זול. מכונית המבחן נושאת תג-מחיר של 555,000 שקל. מצד שלישי, זו סביבת המחיר של המתחרים העיקריים מבית ב.מ.וו ולנד רובר. והוא אכן מוצא עצמו ביניהם. במילים אחרות, אם אתם מחפשים רק כביש, יש טוב ממנו. אם רק שטח, יש קשוח יותר. אם הרבה כביש ושטח לא רע - ה-ML עשוי להיות הבחירה המוצלחת מכולן.