מי מפחד מגליל משכיל?

במשך עשרות שנים מתייחסת ממשלת ישראל לפריפריה הצפונית כמו אינסטלטור זול, שפותח את הסתימות באיחור, ללא תכנון מראש וללא יומרה להחליף את הצנרת המיושנת. יש מובטלים? נפתח מפעל לא נחוץ לסוודרים. אין כסף לגמור את החודש? ניתן הקלות במס למי שעובד (אפילו שרוב העובדים לא מגיעים לסף המס). אין תחבורה? נסלול כביש צר ומתפתל בשקל וחצי. הצעירים רוצים השכלה? נסדר להם מכללות קטנות (ולא חשוב מה ילמדו שם).

אוניברסיטת הגליל, שעדיין לא קיימת - אף שהממשלה החליטה פה-אחד על הקמתה עוד בימי ממשלת האחדות, וכבר נמצא תורם שהתחייב להעניק לפרויקט מאה מליון דולר - היא דוגמה למחדל תכנוני מתמשך. המועצה להשכלה גבוהה, שצריכה לאשר את המהלך ולפעול להקמת האוניברסיטה, לא ממהרת לספק את הסחורה. היא כבר הודיעה שהדבר אפילו לא יישקל לפני סיום החומש האקדמי, בואך שנת 2008. קשה להאמין, אבל כמו כדורגלנים החיים משבת לשבת, כך ראשי האקדמיה בישראל נושמים מחומש לחומש. בתל-אביב מספיקה תרומה של עשרים מיליון דולר לבניה מואצת של מוזיאון לאמנות ורישום מיידי של הערת אזהרה בטאבו לטובת התורם. בצפון, תרומה גדולה פי חמישה שניתנה לאוניברסיטת הגליל אינה משכנעת את המל"ג להזדרז. נציגי האוניברסיטאות השולטים בגוף הזה פוחדים מכניסת שחקן חדש למגרש; ואולי הם פשוט לא מאמינים ביכולתו של הצפון להמריא.

לשם מה בכלל נחוצה אוניברסיטה גלילית, תוהים במל"ג, אחרי שמילאו את הצפון בשורה ארוכה של מכללות קטנטנות

 (מכללת צפת, הגליל המערבי, עמק הירדן, עמק יזרעאל ותל-חי). נכון, אלו מעניקות השכלה בסיסית באווירה לא פורמלית ובמחיר שווה לכל נפש למי שמתקשה להתקבל לאוניברסיטאות התובעניות. הן עושות את מלאכתן ביעילות, אבל אינן יכולות (וגם לא מורשות לפי המנדט שבידיהן) להגיע להישגים מדעיים של ממש. זכות הבחירה שיש לסטודנטים במרכז הארץ בין אוניברסיטה מחקרית למכללה לימודית-מקצועית, והיכולת להתפתח מבחינה אינטלקטואלית מעבר לתואר הראשון - נמנעות מתושבי הצפון.

הקמת אוניברסיטה מהשורה הראשונה בגליל לא רק תמשוך לצפון אוכלוסייה אקדמאית, שתשפר את המצב הכלכלי; היא גם תביא להקמת בית-חולים אוניברסיטאי - שישפר את רמת הרפואה, תעודד פיתוח של חממות טכנולוגיות - שיגדילו את אפשרויות התעסוקה, ותסייע להקמת מרכזי תרבות - שיעשירו את שעות הפנאי של התושבים. מהלך מסוג כזה, המשנה את מהות המושג "מדינת רווחה" מסעד למסכנים לצדק גיאוגרפי בפיתוח תשתיות, יכול להפוך את הפריפריה הצפונית, שרבים מתושביה מתפרנסים עדיין מחקלאות מקרטעת ותעשיה מיושנת, מברווזון לא ממש מכוער לעמק סיליקון ברבורי - אטרקטיבי לא פחות מהרצליה פיתוח, עם מזג-אוויר ונוף מוצלחים בהרבה. האם ישראל בשלה לשינוי? לא בטוח. קל יותר למכור לציבור שהעוני ימוגר מהר עם קצת חמלה, מאשר לאט בעזרת הרבה השכלה. 

ד"ר אמיר חצרוני, מרצה לתקשורת במכללת עמק יזרעאל