מאבקים סביבתיים בישראל: תמונת מצב
בחמישים השנים האחרונות עברו המאבקים על איכות הסביבה בישראל מהפיכה של ממש, והארגונים המנהלים אותם השכילו לסגל לעצמם טקטיקות ואסטרטגיות שיתאימו לעידן התאגידי ולמהפיכת המידע. גם אלו מביניהם שכשלו הצליחו במידה מסוימת, בכך שגרמו לציבור ולממסד להבין שגם מאבק סביבתי הוא מאבק חברתי. כתבה ראשונה בסדרה
הזמן - קיץ 2003, ערב הבחירות לראשות עיריית חיפה. המקום - חוף הים בעיר. האווירה - חול, ים, גלים, שמש, צלמי עיתונות וטלוויזיה מתאספים במקום. מולם מתקיים משט מחאה ססגוני של עשרות גולשים, חלקם אוחזים בשלטים, מעליהם חג מסוק כדי לתפוס את התמונה בשלמותה. על החוף, סביב במה מאולתרת, נאספים תושבי חיפה ופעילי ארגוני הסביבה, כדי לשמוע את המועמדים לראשות העיר מציגים את עמדתם בעניין הקמת מרינה בחוף הזה. המועמדים מדדים את דרכם בחול, עולים בזה אחר זה ונואמים ברצינות מוחלטת על משנתם באשר לשמירה על חופי חיפה למען הציבור. כל זה, כחלק מקמפיין ציבורי, של ארגוני הסביבה, תושבים וגולשים, במסגרת המאבק נגד אישור תכנית נדל"ן מגלומנית להקמת מרינה בחופי חיפה.
בזכות פעולה זו ורבות אחרות, בחודש נובמבר 2005 זכו ארגוני הסביבה לעדנה. לאחר למעלה מעשר שנים של דיונים ומאבקים, דחתה ועדת המשנה של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה את התכנית להקמת מרינה בחופי חיפה.
הצלחתו של המאבק בחיפה אינה מובנת מאליה.
שווה לזכור כי מאבק דומה שניטש לפני כ-50 שנה בקשר לעמק החולה, נכשל כישלון חרוץ. סטודנט צעיר בשם אמוץ זהבי שהסתייע באנשי האזור ובסירת דייג קטנה, מבצע מחקרים אקולוגיים באגם, ואלה שימשו חומר רקע בניסיון להיאבק בכוונה ליבש את החולה. למרות כישלונו, מאבק זה נחשב לראשון המאבקים הסביבתיים בישראל, ונודעת לו חשיבות רבה בהקשר זה של מאבק פרטי בתוכניות בלתי ידידותיות לסביבה.
נוסף לניצחון בחיפה, ידעו ארגוני הסביבה שני ניצחונות נוספים במאבקים ארוכי שנים, שהסתיימו בהחלטה לטובת הציבור והסביבה, ולא הוכנעו בידי בעלי הון ושיקולים נדל"ניים ומסחריים. הממשלה קיבלה את ההחלטה להקמת פארק איילון - פארק מטרופוליני שישמש כריאה ירוקה לטובת תושבי גוש דן. בנוסף, בהחלטה תקדימית ביותר, קיבלה הממשלה החלטה נוספת שמשמעותה הוצאת כלובי הדגים ממפרץ אילת ושיקום שוניות האלמוגים בים סוף.
מאבק מסתיים רק כשהוא נכשל
למרות ההצלחות, ארגוני הסביבה לא נרגעים ונזהרים מאוד שלא להירדם בשמירה. מאבק סביבתי שהצליח, אומרים אנשי הסביבה, לעולם אינו מסתיים, ולמעשה - מאבק מסתיים רק כשהוא נכשל.
ההיגיון באבסורד הזה, הם מסבירים, נובע מכך שעיקר המאבקים עוסקים במניעה: "כל עוד הצלחת למנוע הרס שטח פתוח, עיניך צריכות להיות פקוחות לזהות את היזם הבא שיחמוד את השטח", אומר רענן בורל, מנהל אגף שימור סביבה בחברה להגנת הטבע. "ברגע שנכשלת במאבק ועבודות הבנייה או הסלילה מתחילות, אזי הגעת למבוי סתום, תרתי משמע. שטח בנוי הוא כבר בלתי הפיך".
בורל, שהתחיל את דרכו לפני שנים רבות במעוז התמימות והטבע כמנהל בי"ס שדה עין גדי, כבר מזמן אינו תמים. הוא מעסיק תחתיו אנשי מקצוע מוכשרים בתחומי התכנון, המשפט ואפילו הכלכלה. לדבריו, "רוב הניצחונות שלנו במאבקים הם ניצחונות בקרב אך לא במלחמה. את המלחמה על הסביבה", אומר בורל, "צריך לנהל למעלה, בקרב מקבלי ההחלטות". לדבריו, "המאבקים אומנם מתנהלים בשטח, אבל כולם חלק ממלחמה בלתי פוסקת שמטרתה להשפיע על מהלכים קובעי מדיניות. נגמרו הימים שבהם האהבה לטבע מהווה קריטריון לקבלת החלטות".
בהקשר זה מתרפקים רבים על הצלחת קמפיין פרחי הבר. אך כולם שוכחים שני דברים עיקריים: קמפיין פרחי הבר ביקש מהציבור דבר קטן וקל לביצוע: "אל תקטוף". לא היתה זו התמודדות מול צרכי פיתוח, לא היתה תחרות כלכלית, לא היה שם מרכיב רווחי, חומרי או פוליטי. לבד מזה, קמפיין פרחי הבר התנהל בשנות הששים, לפני עידן מהפיכת המידע, עידן שבו אתה נאבק לא רק על העניין עצמו אלא גם על תשומת הלב, על הקשב. "היום, כאשר שיקולי הפיתוח מונעים לא פעם בידי יזמויות עסקיות ולא בהכרח מצרכים אמיתיים, וכאשר בעלי המאה הם קובעי הדעה, אתה צריך לפתח את הכלים הכי מתוחכמים והכי מקצועיים כדי לעמוד שווה כוח ליריבך במערכה", מסביר בורל.
כבר לא נתפסים כקומץ הזויים
גם שוויון הכוחות הוא תהליך חדש יחסית. "עד לפני כמה שנים נתפסנו בציבור כקומץ של הזויים, רחפנים, אלה עם הסנדלים והמכנסיים הקצרים. אמרו שטוב שאנחנו כאן כדי לחנך את הילדים לאהבת הטבע והארץ", מחייך בורל. "היום אנו תופסים מקום חשוב בצומת קבלת ההחלטות הנוגעות ליוזמות פיתוח".
לדבריו, "הפכנו להיות עצם בגרונם של כרישי הנדל"ן הגדולים בארץ, ולא אחת אנו נאלצים לדחות הצעות 'מגונות' לשיתופי פעולה שונים מצד בעלי אינטרסים בקרקע. בשנים האחרונות היינו אף עדים לאיומים על אנשי המקצוע באגף במישרין או בעקיפין בידי שליחיהם של בעלי אינטרסים".
בורל מגדיר את התהליך כאבולוציה של ארגון. החברה להגנת הטבע הוקמה על רקע המאבק נגד ייבוש עמק החולה. עם השנים גיבשה החברה כלים מקצועיים ולמדה לדבר בשפה ש"גם אחרים מבינים". בשנות השמונים החלו אנשי החברה להגנת הטבע לעשות שימוש בבגצ"ים ולשפר את היכולות המשפטיות שלה.
בשנת 1990 קמה אגודת "אדם טבע ודין", שדרגה באמצעות אנשי מקצוע את השדה המשפטי בכל הנוגע למאבקי סביבה וכך השכילה לייצר פסיקות רבות בנושאי סביבה. במהלך השנים פיתחו הארגונים את יכולותיהם בתחום המקצועי המרכזי - התכנון, וממחצית שנות התשעים גם את הלובי הפוליטי המקצועי. מכאן הדרך לגיבוש אסטרטגיות למאבקים היתה טבעית ובטוחה יותר.
הכתבה התפרסמה בירחון "עושים חשבון" של לשכת רואי החשבון .
לפנייה לכתב/ת 
