לא רק לחנונים

מופע הבידור המרכזי והפופולארי ביותר של חג החנוכה, הפסטיגל, יצא בתחילת החודש לדרך, בפעם ה-25, לסיבוב הופעות של חודש ימים ו-91 מופעים בבימויו של חנוך רוזן ובכתיבתו של דניאל לפין. כמו תמיד, רוב המשתתפים הם כוכבים צעירים ואפנתיים, וכמו בשנים האחרונות חלקם בוגרי "כוכב נולד" לדורותיה. המשתתפים השנה משחקים גיבורים בעלי כוחות על ומאפיינים הקשורים לכך, כשהסיפור הוא על ניצחון כוחות האור על כוחות החושך, סיפור סטנדרטי בחוברות הקומיקס ובסרטים המצוירים.

מפיקי הפסטיגל החליטו שהשנה גיבורי העל אופנתיים במיוחד בקרב הילדים ולכן העמידו אותם במרכזו. וכך אפשר למצוא בין גיבורי העל את יעל בר זוהר (בתור גיבורת העל "מג'יק וומן") , הראל סקעת (בתור "סופר סקעת"), שלישיית "מה קשור" (בתור "שלושת המופלאים"), שירי מימון (בתור "פנטסטיקה"), רוני סופרסטאר (בתור "ביט גירל"), רן דנקר (בתור "איש הברק"), אפרת בוימולד (בתור "שמש קטלנית"), עדי כהן (בתפקיד "דיווה"), סופי צדקה (בתור "אקווה"), אושרי כהן (בתור "אקסטרים בוי"), רועי בר נתן (בתור "ההורס"), רותם אבוהב (בתור "ההורסת"), וגם, מדור ותיק יותר, ציפי שביט (בתור "כוכב שביט" ויש עבורה גם אירוע הצדעה כדי שלא יחשבו שהפסטיגל מעסיק רק צעירים בגילאי העשרה), וכעדות לגלובליזציה לגיבורים המקומיים הצטרפו גם כמה גיבורים בינלאומיים המוכרים היטב לילדים מהמדיה, הלא הם גיבורי סדרת ה"דרגון בול ג'י.טי" - הדמויות המקוריות מיפן. יש גם אורח מיוחד "בובספוג" - הגיבור ממצולות הים. גם שיר הנושא של הפסטיגל "גיבור על העולם" שמושמע זה שבועות רבים על המסך הקטן הוא כידוע גירסה עברית של הלהיט HOLDING OUT A HERO של הזמרת בוני טיילור, עוד תבוסה לחובבי השפה העברית שהיו מעדיפים להיט מקורי.

מן השוליים למרכז

הסיפור שאינו מגוחך הרבה יותר מחלק מסיפורי הקומיקס "האמיתיים" עוסק במאמציה של יעל בר זוהר "מג'יק וומאן" להציל ילדה שנחטפה בידי רועי בר נתן ורותם אבוהב, "ההורס" ו"ההורסת", שני האנשים הרשעים בתבל, ואגב כך לתת לכוכבים השונים הזדמנות לפצוח בשירים.

מיקי פלד, המפיק שאין כמוהו מומחה בזיהוי טרנדים לאחר הופעתם, החליט שמה שהולך היום זה גיבורי על - והלך על זה. עצם העובדה שהוא, המומחה לזיהוי הטרנדים, החליט שגיבורי על זה "איני", מעניינת, שהרי רק עד לפני זמן קצר יחסית כל הז'אנר הזה של גיבורי העל, שמקורו בחוברות הקומיקס, היה תופעה שולית וצדדית ביותר בישראל, מושא תאוותם של כמה "חנונים" ולא מקובלים באופן כללי.

אבל אם כבר, גם מרכז הכוח העכשווי, הפסטיגל עצמו, היה בראשיתו תופעה שולית מעין זאת. במקור היה זה פסטיבל מהפרובינציה המרוחקת מחיפה, שהשתרך הרחק מאחור אחרי המותג המוביל המפורסם והמצליח שהכל שרו את שיריו "פסטיבל שירי הילדים". זה החל את חייו ב-1970 בניהולם של אלכס ברנע ואבשלום רובין, הוצג באולמות הנחשבים ביותר כמו היכל התרבות ושודר באופן קבוע בערוץ היחיד אז של הטלוויזיה. איש לא העלה על דעתו אז בימים הטובים שלפסטיבל שירי הילדים יקום מתחרה שיתפוס לבסוף את מקומו.

האמרגן הבלתי ידוע אז מיקי פלד הגה ב-1979 את מופע הפסטיגל כתשובה חיפנית לפסטיבל לשירי ילדים התל אביבי. ארבע שנים קיימו הצדדים מעין הסכם טריטוריות: אלה לא נכנסים לתחום המחייה של אלה. ואז, כך טוען פלד, "ההם" באו גם לחיפה נגד כל הסיכומים, ולאיש הקטן לא הייתה ברירה אלא לצאת למלחמת נגד האמרגנים אדירי הכוח של פסטיבל שירי הילדים ולבצע את הבלתי יאמן, הוא יצא לכבוש את הטריטוריה שלהם בתל אביב.

להפתעת הכל ה"אנדר דוג" פלד התגלה כקשוח וערמומי יותר ממה שציפו המתחרים. קודם כל הוא גייס לעזרתו את עיריית חיפה. הוא גם הבין טוב יותר את החשיבות בשימוש בשמות ידועים כמו כוכבי "זהו זה" מהטלוויזיה הלימודית כמותגים. הוא החל להציע מבצעים חסרי תקדים ואטרקציות חלומיות למבקרי הפסטיגל שלו. הוא הטיס ילדים לאילת לצד אדם, צירף אותם לטיול עם עופרה חזה בכדור פורח והוציא אותם לסיורים עם מוני מושונוב ובראבא בספארי ברמת גן. למתחרים מפסטיבל שירי הילדים עם רעיונותיהם המיושנים לא הייתה תשובה לכל אלה.

לבסוף הוא גבר על המתחרים בנוק אאוט והפך למופע המוביל של חנוכה. פסטיבל שירי הילדים בוטל לבסוף בצלן של שערוריות כספיות, בעוד שהפסטיגל רץ עד עצם היום הזה ורק נעשה נוצץ וצבעוני משנה לשנה. תקציב הפסטיגל, שבתחילת דרכו עמד על כמה עשרות-אלפי דולרים, עומד היום על סכומים של עשרות מיליוני דולרים.

חגיגה של טרנדים

לאורך השנים יצר פלד בכל פעם רעיון חדש אחד עבור הפסטיגל שלו (אם כי משום מה נראה שמזה שנים רבות ואולי מאז ומתמיד כבר אינו מנסה ליצור טרנדים מקוריים משל עצמו, אלא מעדיף ללכת בעיניים עצומות אחרי הטלוויזיה וזה חבל מאוד), כשכל פסטיגל מורכב מסביב לנושא מיוחד ומסביב לסיפורי מסגרת שונים. וכך לאורך השנים עסקו בפסטיגל בנושאים כמו גיבורי סדרות טלוויזיה, רובוטים, טלנובלות וסרטי קולנוע. הפסטיגל של 1999 עסק למשל בנושא "באג ה-2000" המאיים להשתלט על העולם ופסטיגל 2004 עסק בנושא האגדות. 

המותג שמר על הצלחתו גם לאחר שנים קשות בשיאה של האינתיפאדה, ואת זה ניתן ליחס לידיעתו של פלד מיהם הכוכבים הכי עכשוויים והכי יפים והכי אופנתיים והכי נוצצים ולגייסם לפסטיגל - ואכן אין כמו הפסטיגל ברומטר לאופנתיות בין כוכבי אותה השנה, אבל איכות גבוהה של זימרה ושירה אין מה לחפש כאן.

בתחרות, שהיא חלק אינטגרלי מהפסטיגל, זוכים בדרך כלל לא הזמרים המוצלחים ביותר (הכוכבים בכל מקרה לא שרים ממש אלא בקושי מניעים את השפתיים), אלא "האיניים" ביותר בנוסח יהודה לוי, שזכה כבר כמה פעמים ללא כל קשר לכישוריו כזמר.

כמובן רק מעט מאוד מהכוכבים האלו שורדים למשך יותר מכמה פסטיגלים, שהרי קהל הילדים צופי הפסטיגל הם הקהל קצר הרוח ביותר שיש. להסתכל על תוכניות של פסטיגלים מלפני 10-15 שנים זה כמו להסתכל על שורת פרצופים של "מי שהיו" ונעלמו כאילו מעולם לא היו.

אבל אי אפשר להתעלם מהעובדות: זה 25 שנים פלד מספק לילדים בדיוק את מה שהם רוצים ובהצלחה גוברת והולכת. הפעם הוא החליט לעשות מחווה לחובבי הקומיקס וגיבורי העל שבין הילדים ובכך הכריז למעשה שהם כעת חלק מה"מיינסטרים", שהפסטיגל הוא כיום הסימן האולטימטיבי שלו.

חוק הכסף

גם בארה"ב סבל הז'אנר מעמדת נחיתות בעבר, ובשנות החמישים אף הוכרז נגדו מסע צנזורה חריף, בטענה שחוברות הקומיקס משחיתות את הנוער. אבל תמיד קמו לו מועדונים ואירגוני חובבים, רובם אנשים מבוגרים דווקא שהודו בגאווה שהם אוהבים גיבורי על. אלמנט מרכזי להפיכתו של הז'אנר לחלק אינטגרלי מהזרם המרכזי היה סרטי הענק המבוססים על סדרות קומיקס, כמו סופרמן, באטמן, ספיידרמן ואקס מן, שהפכו לשוברי קופות חסרי תקדים והראו שיש בתופעה "כסף" ושבלתי אפשרי שלא להתייחס אליה ברצינות.

ואולי עוד יותר מכך תרמו שוברי הקופות הגדולים מכולם, סרטי סדרת "מלחמת הכוכבים" של לוקאס וסדרת אינדיאנה ג'ונס של שפילברג, שהתבססו על אלמנטים רבים - אבל בראש ובראשונה על רוחם של סיפורי הקומיקס, והראו מעבר לכל ספק שסרטים כאלה מצליחים הרבה יותר בקופות מסרטים קונבנציונליים.

כיום, רוב מה שרואים הילדים בסרטים המצויירים בטלוויזיה, מתוצרת אמריקנית או יפנית, אלה עלילות של גיבורי על, כך שסיפורים אלה הם חלק משמעותי ביותר במזונם הרוחני והפכו למעשה לחלק מה"הזרם המרכזי" התרבותי, או שיהיו כאלה בעוד כמה שנים כשילדים אלה יתבגרו - וכך מה שהיה פעם חלק מהשוליים הוא כיום מרכז.

גם בישראל, שבה לא הייתה אף פעם תרבות קומיקס מפותחת, תרבות כזאת הולכת ומתפתחת בצעדי ענק בשנים האחרונות, וכוללת בין השאר כנס קומיקס ענקי המתכנס כל שנה לכמה ימים בסינמטק ואירגון חובבי קומיקס אוק"י, המקיים כנסים בכל רחבי הארץ. זה מראה שגם בישראל הקטנה אך המושפעת עמוקות מהתרבות של ארה"ב, יש קהל גדול לגיבורי על. כעת קיבלו חובבי גיבורי העל את תעודת ההכשר האולטימטיבית לכך שהם חלק מהזרם המרכזי בתרבות הילדים על ידי הפסטיגל.

• לבלוג של אלי אשד ב"רשימות"