הזלזול של לפיד, הנקמה של השטח

על הדרמה שהתחוללה אמש (יום ה') בשינוי, יכולים טומי לפיד ואברהם פורז לבוא בטענות רק לעצמם. מתחת לאפם, לאו דווקא מתחת לפני השטח, התחוללה המהפכה השקטה של האופוזיציונרים. ה"לוינטלים" לא פעלו בהסתר, גם לא במחתרת. הם קראו תיגר, פעם אחר פעם, על ההנהגה הוותיקה, דרשו את מקומם במוסדות ובצמרת. אך לפיד ופורז המשיכו בשלהם. 

לפיד ופורז זלזלו בחיילים הקטנים, הפשוטים. הם זלזלו באמביציה שלהם, בכעס שהצטבר ובזעם שהתפרץ. הם זלזלו בצורך לאפשר גם לאחרים להרים את הראש מעל המים, לנשום. הם גם זלזלו ביוסף פריצקי המודח, שסימן לו רק מטרה אחת: לרסק את שינוי, לרסק את לפיד. הם זלזלו באפשרות שיום אחד, ערב אחד - כל זה יופנה נגדם. הם זלזלו, וחטפו. 

כבר קרוב לשלוש שנים שרון לוינטל וחבריו עושים עבודת נמלים, סזיפית, אישית. לוינטל החל את דרכו כמעט לבד ונחשב לתמהוני. לחברי המועצה הוא כתב מכתבים בכתב ידו, הלך לבקר אותם בבתיהם, ישב איתם, שכנע אותם לתמוך בו, לסייע. יום אחר יום, שעה אחר שעה, לוינטל עבד, פילס את דרכו לצמרת המפלגה שהכניסה אותו למועצת עיריית תל-אביב.

לאט לאט הוא הצליח לרכז סביבו קבוצה קטנה אך עקשנית של אנשי אופוזיציה, שמאסו בשלטון היחיד של טומי לפיד. עם הזמן, הקבוצה התרחבה, ואליה הצטרפו גם אנשי פריצקי וכמה חברי כנסת ממורמרים, אותם חברי כנסת שכונו בתקשורת ה"גמדים של טומי".

הלילה, ביחד, הצליחו קבוצות הממורמרים לגבור על הצמד הכל יכול לפיד-פורז. הם הצליחו, כי הם רצו. זה בער בעצמותיהם. הם הצליחו, כי אפילו פורז לא האמין שמישהו יעז לערער על מעמדו לצד טומי לפיד. למהפכות, נהוג לומר, ניתן לשים לב כשהן קורות, לא דקה לפני. לפיד ופורז יכולים לשאול את שמעון פרס איך זה לפספס מהפכים שצומחים מתחת לאף. 

לוינטל וחבריו יכולים להתבשם מניצחונם הלילה: הם הביסו את המנגנון המשומן, שנשלט ביד רמה על-ידי אברהם פורז, והביסו את המנהיגות הקיימת. הם הביסו אפילו את טומי לפיד, תבוסה אישית מוחצת. אז נכון שאת לפיד הם לא רצו להדיח ואכן לא הדיחו. אבל זה קרה רק משום שאפילו הם הבינו שבלי לפיד - אין שינוי. 

מה שהם לא ידעו, אנשי האופוזיציה של שינוי, מה שהם לא השכילו להבין, זה שבכוח נוהגים בזהירות. וכך גם ביצר, אותו צריך לרסן. מה שהרג הלילה את שינוי, מה שדחף את פורז ואת לפיד החוצה, היה היצר. היצר הבלתי נשלט של אותם אופוזיציונרים "להראות להם". הם רצו לנקום בלפיד ובפורז, רצו לנקום את שנות השלטון היחיד, ובמקום נקמה קיבלו מפלגה מפולגת, מפלגה חסרת ראש ועם מעט מאוד עמוד שדרה.

תום עידן טומי

לו היו נוהגים האופוזיציונרים בחוכמה, הם לא היו דוחקים את פורז החוצה, לא היו מדיחים אותו מהמקום השני. הם היו מעניקים לו את המקום הזה, אך נותנים לו להבין שהוא קיבל אותו בחסד, נותנים לו להרגיש היטב שהכוח במועצה בידיהם. אלא שהיצר גבר על הראש, וכל השאר כבר ידוע: הלילה הגיע תום עידן טומי בשינוי.

האם ינסו לפיד, פורז ושאר הפורשים להקים מפלגה חדשה, או שמא יתפזרו למפלגות אחרות? האם ינסו להתפלג ולשמור על השם? לא ברור. כמו שלא ברור עד כמה יכולים לפיד ופורז להקים מפלגה בתקופה הזו ולרשום אותה כדת וכדין. מבחינה משפטית, יכול להיות שיש להם בעיה.

גורמים משפטיים אמרו כי הפורשים צריכים לעיין קודם בתקנון מפלגת שינוי. "במסמך הזה", הסבירו הפרשנים, "טמונות התשובות לשאלות הנוגעות לעתידה של שינוי. מאחר שכל נושא הסיעה רלוונטי רק לתקופת פעילות פרלמנטרית, כעת צריך להקפיד לדבר על מפלגה ולא על סיעה. השאלה היא מי ימשיך לאחוז בשם 'שינוי'. למפלגת שינוי יש תקנון ברור ועל פיו, טומי לפיד הוא יו"ר המפלגה. השאלה היא מי יצליח להשתלט על המפלגה. מי שישלוט במנגנון המפלגתי, הוא שיישאר עם השם". 

ובמחשבה שניה, לאור מה שקרה הלילה בליכוד, ולאור העובדה שקדימה שואבת לתוכה את כל הקולות האפשריים מהמרכז - מי בכלל ירצה את טומי לפיד ואת אברהם פורז? בשביל מה?