טומי הראשון לציון

כאשר התפרסמה יוזמת ז'נבה, והתבקשה תגובתו של לפיד, הוא השיב בזחיחות הדעת שאיפיינה אותו. מבלי להתייחס לתוכן, הוא הסתפק באמירה שאפשר לאסוף את כל תומכי היוזמה הזו בתא טלפון. למחרת התפרסם בכותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות" כי 39% מן הישראלים תומכים ביוזמה.

15 המנדטים של שינוי סיחררו את ראשו. הוא דיבר על כך שמפלגתו תהפוך לשנייה בגודלה בכנסת הבאה, ובהתייחסו לאחרות הרבה לומר כי אינו מדבר עם מפלגות קטנות. הוא עשה הכל כדי שעמיתיו לסיעה יישארו בבחינת 14 הגמדים. בשלב מסוים נדמה היה שהתקנא בש"ס, יריבתו הגדולה. את עצמו הפך למעין "ראשון לציון". בחירת חברי הכנסת והשרים נעשתה מאחורי הקלעים, מפלגתו הפכה מועדון סגור שכמעט ואי אפשר להצטרף אליו, ועמיתיו לכנסת הושתקו על-ידו כדי שמסביבו לא יצמח דבר. האנונימיות שלהם יכולה להזכיר רק את האנונימיות של ח"כי ש"ס.

כשהגיע רגע התקציב, לא עמד לפיד בפיתוי, וממש כמו ש"ס התנה את תמיכתו בהקצבות ייחודיות לעניינים שמפלגתו קידמה. רק ברגע האחרון הבין שהקצבה לאיגוד השחמט היתה מעבר למה שהציבור מוכן לבלוע, ולכן ויתר על כך. כאשר העלתה מרצ את הצעת החוק לאפשר נישואים אזרחיים, היה זה שר המשפטים דאז, טומי לפיד, שביקש מן הכנסת להסירה מסדר היום. לא פחות ולא יותר.

יד הברזל שלו עוררה התפעלות, המשמעת המוחלטת עוררה כמעט הערצה - עד שנסדק הסדק הראשון בדמותו של פריצקי. וכך, יותר ויותר אנשים החלו להבין שאין התנהגות מוטעית מזו בחברה דמוקרטית. אף אחד לא רוצה להיות חייל על לוח השחמט. וכשזה התפוצץ בשבוע שעבר - זה התפוצץ.

שינוי היתה בועה ותהפוך לעוד אפיזודה היסטורית - לצד ד"ש, צומת ומפלגת המרכז. אבל אסור שעמה ייעלם גם המאבק למען חופש מדת. צריך להוסיף ולנהל אותו - לא מתוך שנאה ולא מתוך זלזול, אלא מתוך אמונה בחברה רב-תרבותית, שבה מותר לאדם לקיים כללים של ייבום וחליצה, ממזרות, עגינות ואפילו "אשה מורדת", אבל אין לו שום זכות לכפות את הכללים הללו עלינו.

יוסי ביילין, יו"ר מרצ-יחד