ירושלים מחולקת לנצח נצחים

מה כל כך נורא בהשתתפותם של הפלסטינים בירושלים בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית? הרי זה אפילו איננו תקדים, שכן כבר בשנת 1996 נעשה כך בפעם הראשונה, ובתחילת 2005 נעשה הדבר בפעם השניה, בעת בחירת הראיס. אז על מה כל הרעש? הרעש איננו אלא נסיון להיצמד לסיסמאות המוכרות והחלולות שמכיוון שירושלים היא "שלנו", אזי היא איננה "שלהם". וכל נסיון להיות מעט יותר פרקטיים, להכיר במציאות ולהתאים עצמנו אליה, לתת צ'אנס לנסיון להצמיח ישות המנסה להיות דמוקרטית לצידה של ישראל - כל אלה נחנקים בעודם באיבם תוך שימוש באיום המפחיד מכל: אם נאפשר זאת, נביא לחלוקתה של העיר.

אך סקרים שנערכו לאחרונה מראים ש-49 אחוזים מאזרחי ישראל תומכים כבר עתה בחלוקתה של ירושלים. ואם ייעשה הדבר במסגרת הסכם כולל עם הפלסטינים, עולה מספר התומכים בצעד זה עד 60%. למעלה ממחצית הציבור, אם כך, כבר מבינים שתמורת שלום יש להתפשר. רוב הציבור כבר מבין, ולו באינטואיציה בריאה, שיש להבחין בין מה שהוא באמת קריטי לביטחון או לקודשי האומה לבין מה שהפך למכשול, לעול, לגיבנת.

כל אלה מבינים זאת - ועושים את חייו הפוליטיים של ראש הממשלה שייבחר במארס הקרוב לקלים יותר. לא עוד צריך המנהיג להראות את הדרך, לשכנע שאין בלתה ולומר שהוא יודע מה רצוי לעם גם אם העם חושב שהוא רוצה דבר אחר. התהפכו היוצרות: העם בא למנהיגו העתידי ואומר לו: הנה הדרך ההגיונית, זו הדרך בה יש יותר סיכויים להגיע לשלום, זוהי הדרך המפוכחת. זוהי הדרך שתשרת את האינטרס הישראלי ארוך הטווח בצורה הנכונה ביותר. לך בה.

יוצא, שמרבית מנהיגינו שבויים במנטרות שלהם, בעוד הציבור מבין שמדובר במטבעות לשון חלולות. יתרה מזאת, המציאות עצמה טופחת על פני מנהיגינו, והיא חושפת את עצמה ומתגלה ביתר בהירות משבוע לשבוע, מחודש לחודש: ירושלים מחולקת, כי אין פיקציה גדולה יותר מאשר "ירושלים המאוחדת".

מי מהקוראים לאי-חלוקתה של העיר, להגנה על קודש הקודשים שלנו, ביקר לאחרונה במזרחה של העיר, בחלקה הערבי של בירתנו? ביקור חטוף שם מראה שירושלים היא עיר שחולקים בה שני לאומים, שתי קהילות. בין חלקיה השונים של העיר - בין הקהילה היהודית לזו הפלסטינית - עובר גבול של זכוכית; זכוכית שקופה, אמנם, אך נוכחת וברורה: האוכלוסייה היהודית בצד אחד של קיר זה והאוכלוסייה הפלסטינית בצידו האחר. אין כמעט מגע בין שתי האוכלוסיות, ובוודאי שאין להן זהות משותפת או מרקם חיים אחיד ומשותף.

מי מהקוראים לאי-חלוקתה של העיר ולמניעת קיומן של הבחירות הפלסטיניות במזרח העיר יהיה מוכן לאפשר לפלסטינים של ירושלים להצביע לכנסת ישראל? הרי שליש מאוכלוסיית הבירה, קרוב ל-240 אלף איש, אפילו אינם אזרחי המדינה. האם יעלה על הדעת שישראל תעניק להם אזרחות בשם "ירושלים המאוחדת לעולמי עולמים"? והאם הפלסטינים עצמם ירצו להיות חלק מירושלים המאוחדת, שאפילו בבחירות העירוניות בה הם לא מוכנים להשתתף?

עמוס גיל, מנכ"ל עמותת "עיר עמים"