הדרכה לגננות: איך לאבחן פגיעה מינית בפעוטות?
חוברת חדשה לגננות מציעה דרכים לגילוי מקרי התעללות מינית בילדים עד גיל 5: "נהגו בזהירות כדי שהילד לא ירגיש שמאשימים אותו או שעליו להתבייש במעשיו המיניים הבעייתיים. העזרה צריכה להיתפס ולהחוות כתמיכה לשם שינוי התנהגות ולא לסימן לכך שהוא 'ילד רע'". יצחק קדמן: "יש חשיבות עצומה לחשיפתם של מקרי ההתעללות בילדים"
איך מאתרים סימני התעללות של ילדים בגיל הרך? בחוברת הדרכה חדשה שהוציאו לאור המועצה לשלום הילד ומט"ח מרכז טכנולוגיה חינוכית), מבקשים מהגננות לגלות עירנות ולזהות "איתותי מצוקה" של הילדים. הסימנים יכולים להופיע בהופעה החיצונית, מצב גופני, התפתחות מוטורית ושכלית, התנהגות, ציורים ומשחק, הקשר של הילד עם משפחתו ויחסם של ההורים אל הגננת.
יותר מ-7,200 ילדים בגילאי 0-5 נופלים קורבן מדי שנה להתעללות מינית מצד בני משפחתם. כך עולה מנתונים שפרסמה המועצה לשלום הילד. על פי הנתונים, 1,081 פעוטות וילדים אף הגיעו לבתי חולים בשל חומרת ההתעללות בהם.
עשרות גננות עוברות בימים אלה השתלמות לזיהוי ואיתור סימני התעללות בילדים בגיל הרך. על-פי הצעת חוק זכויות ילדים בסיכון, ילד סיכון נמצא במצב הפוגע או שעלול לפגוע ביכולתו להשתלב באורח החיים התקין בלימודים, בחיי החברה או המשפחה, או שהוא במצב שיש בו חשש ממשי להתפתחותו התקינה.
בחוברת ההדרכה החדשה, "ילד אסור, ילד מותר", שהוציאה המועצה לשלום הילד מובאים כלים לזיהוי ולאיתור של פגיעות בילדים. החוברת מבוססת על חוברת אחרת, "זכויות הילד בישראל: חוברת פעילות לילדי הגנים", שכתבה הגננת חמוטל בן-אריה על סמך אירועים שחוותה בגן שלה.
מזכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן הסביר: "זו נקודת תורפה של המערכת. יש חשיבות עצומה לחשיפתם ואיתורם של מקרי ההתעללות בילדים".
ההמלצה: "אל תלחצי, אל תדובבי"
החוברת ממליצה לגננות: "התייחסי לילד ברצינות גם אם הוא חוזר בו מדבריו. הישארי רגועה. אל תעבירי רושם שיש לך דעה ביחס למה שאת שומעת או שאת מזועזעת, הפגיני דאגה ואכפתיות, לא חרדה".
בפרק המתייחס לסימני התעללות מינית בילדים ממליצים לגננות: "נהגו בזהירות כדי שהילד לא ירגיש שמאשימים אותו או שעליו להתבייש במעשיו המיניים הבעייתיים. העזרה צריכה להיתפס ולהחוות כתמיכה לשם שינוי התנהגות ולא לסימן לכך שהוא 'ילד רע'".
אגף השירות הפסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך סייע בהוצאת החוברת אולם במשרד מסרבים לדון בנושא, כנראה מפאת הרגישות. "משרד החינוך אינו נותן לנו מידע כיצד לזהות סימני מצוקה אצל ילדים", קבלה אחת הגננות שעברה השתלמות באמצעות החוברת.
"אני כגננת מקבלת כל שנה עם כל חברותיי חוזר מנכ"ל שמזכיר לנו את חובת הדיווח ללשכת הרווחה. מעבר לכך אין חומר מסודר. אין הכשרה מסודרת מטעם משרד החינוך". לדבריה, "ישנה חשיבות עליונה למתן המידע הזה לגננות. הגן הוא קו החזית בהגנה על הילדים. חמישה ימים בשבוע במשך חמש שעות אני ערה לכל מה שקורה לילדים - מצב הרוח, צבע פנים, מימיקה ומחוות גוף. הגננת יודעת מתי ילד במצוקה והילד מספר ומשתף. אנחנו הראשונות שרואות אם יש בעיה אצל אחד הילדים".
בחוברת מתריעים בפני הגננות לא לפנות להורים כדי לברר איתם מה באמת התרחש. "פנייה כזו עלולה לסכן את הילד ולפגוע בחקירה עתידית", נכתב. "הרבה פעמים מקור הבעיה הוא ההורים" מוסיפה הגננת. "אם עולה חשד שלא רק אמא כעסה בבוקר אלא משהו אקוטי קרה, לא מדווחים להורים שהילד התלונן, כי אם הילד בא כך מהבית זה יכול לפגוע בחקירת המקרה".