אנורקסיה: החברות של אנה
עשרות אתרים, בלוגים ופורומים משמשים רשת של תמיכה עבור הפרו-אנורקסיות גם בישראל. על אף שהתופעה אינה חדשה, היא רק מתרחבת והולכת. איך מתמודדים?
אנשים הסובלים ממשברים נפשיים ומחלות קשות פונים לאינטרנט בעת צרה, ומוצאים נחמה מסוימת בקהילות תמיכה מקוונות. לעתים מפריד קו דק מאוד בין תמיכה שעוזרת לאדם החולה לבין כזו המדרבנת אותו לשקוע עמוק יותר במחלה. לא מדובר, כמובן, במחלות גופניות, אלא נפשיות: למשל, ללא השגחה נכונה, פורומים שעוסקים בדיכאון עלולים לעודד התאבדות.
תופעה מקוונת נוספת המשלבת פן חיובי ושלילי נוגעת לקבוצות התמיכה בנושא אנורקסיה. לצד פורומים המנסים להילחם בבעיית הפרעות האכילה, יש גם אתרים אחרים, המעודדים את הרזון עד מוות.
הצהובון "סאן" חשף השבוע כי בבריטניה פועלים כ-1,000 אתרי "פרו-אנה" (פרו=בעד, אנה=קיצור של אנורקסיה). אתרים אלה, "הפורנו של האנורקסיות", מציגים תמונות מטרידות של דוגמניות מורעבות וגרומות. הם "מלמדים" את הנערות
גם בישראל
עשרות אתרים, בלוגים ופורומים משמשים רשת של תמיכה עבור הפרו אנורקסיות גם בישראל. התופעה אינה חדשה אך היא פורחת במקביל לגידול שחל באינטרנט הישראלי וריבוי הערוצים המאפשרים לגולשים לבטא את עצמם וליצור קשר עם אנשים כמותם.
"אין אומדן מדויק של היקף התופעה", אומר הפסיכולוג פרופ' עזי ברק, יו"ר עמותת סה"ר (סיוע והקשבה לרשת), "זה משהו שמדברים וכותבים עליו, אבל אף פעם לא חקרו אותו בצורה מבוקרת. אלה פורומים וחדרי צ'ט שברגע שהן נחסמים - צצים ועולים שוב תחת שם אחר או כתובת אחרת. על פי ההערכות, יש עשרות אתרים כאלה, שבכל אחד מהם יש קהילות של עשרות-עד מאות נערות. בארץ היו כמה פורומים באתרים כמו MSN, הייד פארק ותפוז למשל, שברגע שהם נסגרו עברו למקום אחר".
"בלילות האחרונים חזרו לי החלומות על רזון ואוכל...על ההצלחה של לא לאכול ועל תחושת הסיפוק", כותבת "stormy", בעלת בלוג באתר "תפוז", "רציתי להתעלם מזה אז אכלתי אתמול בערב...אח"כ הרגשתי זוועה...יכולתי לדמיין את עצמי חותכת...בבוקר, קמתי ב-7 וישר הלכתי אינטרנט....נכנסתי לאתר פרו-אנה...תמיד נשבעתי לעצמי שאני לא אכנס לאתרים כאלה והיום שוטטתי בהם במשך כל היום. למה אני עושה את זה לעצמי? לא יודעת. כנראה שיש בי חלקים של הרס עצמי שעוד לא כבו, רק האש הונמכה".
מה זה פרו-אנה?
פורום "הפרעות אכילה" באתר "תפוז" מסביר כי המונח "פרו-אנה" מציג את השקפת העולם של קבוצת אנשים הרואה באנורקסיה דרך חיים, ומספק ביטוי ולגיטימציה לעידוד הרזון והרעבה עצמית. הרעיון העומד מאחורי השקפה זו הוא להתעלות מעל שאר האנשים באמצעות חוסר הזדקקות לאוכל.
ה"פרו-אנה" הומצא על ידי הסובלות מהתופעה, על מנת לשכנע את העולם (ואת עצמן), שאנורקסיה היא בחירה בדרך חיים שנמצאת בשליטתן, ולא מחלה.
על פי אחת ההערכות, התופעה תפסה תאוצה בשנת 1998, כאשר קבוצת בנות הקימו אתר אינטרנט ובו חילקו "טיפים" כיצד לרדת במשקל במהירות, כשמודל החיקוי שלהן לרזון אליו שאפו להגיע, היו דווקא דמויות של כוכבות טלוויזיה שלא אהבו את הרעיון שגופן משמש למטרות אלו, כגון: קליסטה פלוקהראט ("אלי מקביל") ולארה פלין בויל ("הפרקליטים").
מדוע הפרו-אנה היא שלילית?
Pure SilenCe מסבירה בפורום "הפרעות אכילה" בתפוז, כי "השקפת העולם של הפרו-אנה מיוצגת באמצעות מילים כגון: טוהר, זכות, ריחוף, בעוד שהאמת היא שהיא מייצגת התפוררות, כיליון, אחיזת עיניים, שיעבוד, טירוף וכמובן, חורבן והרס,
הן נפשי והן פיזי".
"אין שום דבר עילאי ביכולות לצום ולא להיות מוזנים כשאר האדם. את הכוחות לפרו-אנה שואבים אנשים מתוך פסיכוזות אליהן הם נכנסים כתוצאה מחוסר מזון הנחוץ להמשך תפקוד תקין. ייתכן ותחושת השותפות וההשתייכות לקבוצה קיצונית זו נועדה לפצות על חסכים רגשיים אחרים. שותפות זו היא אשליה המתנפצת על ידי דיכאון קשה".
לדברי Pure SilenCe, אתרי הפרו-אנה המוצגים ברשת דוחפים אנשים למעשים מזעזעים. הצום משבש את החשיבה הרציונלית ומדרדר לכדי דיכאונות, הסתגרות, איבוד הערך העצמי ואף למעשים קיצוניים כמו פציעה עצמית וניסיונות אובדניים.
לדעתה, יש לנהל מלחמת חורמה בפרו-אנה. היא סבורה כי עידוד האנורקסיה הוא התעללות לשמה וככל שהתופעה תתפוס תאוצה, כך יותר ויותר אנשים בכלל וקטינים בפרט, ייפלו ברשתה ויעמדו בפני סיכון ממשי לחייהם עוד בטרם טעמו מהם, סיכון המגיע לא אחת לכדי מוות כשהדרך רצופת ייסורים.
"הייחוד של פרו-אנה הוא בכך שהנערות האלו מחזקות אחת את השניה בתוך הבעייה", מסביר פרופ' ברק, "התרומה של האתרים האלה - עד כמה שהיא נלמדה עד היום - היא שלילית לגמרי, כי האתרים האלה בעצם מפריעים לתהליך הטיפול וההחלמה".
בפורום "הפרעות אכילה" ב"תפוז" אסור בתכלית האיסור לעודד פרו-אנה (כמו גם פרו-מיה, המבוססת על עידוד הבולימיה כדרך חיים), ומצנזרים טיפים, חישובי משקלים וכל מידע אחר שעשוי לסייע לתופעה.
בפורומים אחרים הגישה פחות החלטית. כך, למשל, לצד הודעות בפורום "הפרעות אכילה" באתר "הייד פארק" המגנות את התוכנית "הדוגמניות" בערוץ 10 בשל עידוד הרזון המוגזם, מתפרסמות שאלות של גולשים כמו "מישהו יכול להמליץ לי על משלשלים שלא יהרסו לי את הקיבה מהר מדי, ושלא גורמים להתקפי כאב חדים?".
הרעבה עד מוות
בעוד פורומים נתונים תחת פיקוח של מנהל, שיכול לסנן ולמחוק הודעות, הבלוגים מספקים לתופעה לגיטימציה ללא ריסון. כל אחת יכולה לפתוח בלוג ולעשות בו כרצונה. "בינתיים לא אכלתי עוד כלום היום..ואני מקווה שאני גם לא יאכל", כותבת proanita בבלוג באתר "ישראבלוג", ומכריזה על צום חדש. "אני מרגישה שאני חייבת להתנקות..להרגיש את הריקנות שוב מחדש", היא כותבת.
"אני צריכה להחליט מה אני עושה עם החיים שלי"' כותבת "fat like me" בבלוגה ב"תפוז", "אני יכולה להמשיך לבלוס או לחזור לאנה. אנה הטהורה הלבנה בעלת היופי החולני, אולי זו שהחזיקה אותי בחיים פעם, ועכשיו, עכשיו היא עוזבת אותי. או שאולי זאת אשמתי, אולי זאת אני שעזבתי אותה". "fat like me" מגדירה עצמה wannabe ana (כלומר, מתחזה לאנורקסית), מעידה כי היא שוקלת עכשיו 60 ק"ג.
לא רק תיאורים חיוביים של התופעה
בלוגים של אנורקסיות לא תמיד מהללים את הפרו-אנה או מציירים את המחלה באור חיובי. "אין לי מחזור. לא היה לי. ולא יהיה לי", כתבה הבלוגרית "הגלילית עם השוקולד, "אני בחורה בת 18 וחצי.. שלא היה לה מחזור בחיים, והיא דפקה כל סיכוי שהיא תוכל לקבל מחזור. אין מחזור, אין ילדים. אין ילדים, אין בעל, אין משפחה...הרופא אמר...שאם אני יעלה איזה 3-4 קילו יש לי סיכוי לקבל דווקא מחזור...שאלוהים ישמור אותי אני בתת משקל ואני מתכוונת לשמור על זה כל עוד אני חיה! מעדיפה למות מאשר לעלות. בטח חושבים פה שאני איזה פרו אנה או משהו, אבל אני ממש לא".
"אנה לא חברה"
"אני יכולה לזהות מי באמת חולה, במי באמת מושרשת האנורקסיה, מי באמת שונאת את עצמה, למי באמת הרזון הוא לא באמת האישיו. ומי סתם רוצה להיות רזה, או להיות חלק מהזרם", כתבה בעלת הבלוג i Promise, המעידה על עצמה שסבלה בעבר מאנורקסיה ובולמיה.
"הפרו אנה פשוט היה הכי פתטי", היא כותבת, "זה הדבר שאני הכי מצטערת עליו. אמנם, לא הרבה זמן הייתי בדבר הטיפשי הזה, אבל זה היה מספיק זמן כדי להבין כמה זה דפוק, כמה שזאת סך הכל אשלייה דפוקה".
עם זאת, "כמה שאני יודעת שזה מזיק", היא כותבת, "אני רוצה את זה שוב, אני רוצה את הרזון הזה, אני רוצה את החוסר רצון לאכול, את האי יכולת לאכול. ואני אפילו לא קוראת לה אנה, והיא אפילו לא חברה. אני חוזרת לזרועותיה, אבל אני יודעת כמה זה גרוע, אני פשוט לא יכולה להסתכל על עצמי במראה, אני שונאת את מה שאני רואה שם...ואני שוב מבטיחה לעצמי ש-רק 5 ק"ג וזהו. בלי שטויות. בלי תת משקל קיצוני. רק קצת. קצת".
אלה עוד ביטויים מתונים של התופעה, יחסית למצבה של Pro ana 4ever, בת 15, שהחודש כתבה בבלוג שלה ב"ישראבלוג": "אני לא יכולה עוד. 60 כדורי ווליום מולי ואני הולכת לקחת אותם...אני רק גורמת סבל לאנשים. אף אחד לא רוצה אותי. אני מעוררת רחמים. גועל. שמנה".
המקרה הזה, אגב, לא הסתיים במוות. גם בבלוג של Pro ana 4ever מתפרסמת גלריית תמונות של דוגמניות בשיק של עור ועצמות.
דרכי ההתמודדות
הפרו-אנה, כך נראה, אינה עומדת להיעלם. שיעור הסובלים מהתופעה רק גדל, ואתרים המעודדים את התופעה רק גורמים לבנות לשקוע עמוק יותר באנורקסיה ולהימנע מקבלת טיפול.
על סמך ניסיון העבר, סגירת בלוגים ופורומים שתומכים בפרו-אנה לא צפויה לפתור את הבעיה, אלא רק לטאטא אותה מתחת לפני השטח. מי שבאמת רוצה תמצא את האתרים האלה בשרתים בחו"ל, בפורומים ובלוגים סגורים ועוד.
"הבעיה היא שברוב המדינות בעולם מבינים שפרו-אנה זו תופעה שלילית ומנסים לחסום או לצנזר או להפריע לאתרים האלה לפעול, ואז הם פשוט עוברים לאתר אחר, וכמעט בלתי אפשרי להילחם בזה", אומר פרופ' ברק, "הקמת אתרי נגד לא תפתור את הבעיה, כי הנערות האלה לא מחפשות בגוגל, ויש הרבה אתרים למלחמה באנורקסיה. אתרי פרו-אנה לא יופיעו בגוגל, בטח לא במקומות הראשונים. שום דברי הגיון לא יעזרו כאן. אין טעם לפעול נגדם בזירת האינטרנט, במיוחד כשזו לא עברה על חוקים. הטיפול הרצוי הוא מניעתי ברמה יותר ראשונית - עוד בבית ובחינוך".
בניגוד לפרופ' ברק, ד"ר נאווה שטופמן, מומחית ברפואת ילדים ומתבגרים בבית חולים ספרא לילדים בתל השומר, ומנהלת מרפאת מתבגרים ביח"ד ברמת גן, סבורה כי "חשוב שכשעושים חיפוש בגוגל יופיעו גם אתרים ופורומים שכוללים מידע רפואי ותזונתי אמיתי, אתרים עם נתונים חיוביים לגבי מניעה ומלחמה באנורקסיה". "צריך שיהיה איזון בגוגל", לדבריה.
בפורום "הפרעות אכילה" באתר תפוז ממליצים לכל הגולשות לא לחפש את אתרי הפרו-אנה ולהימנע מהם נחרצות. "עם מודעות ברורה שהצגת הנושא בפורום שלנו עלולה להוביל לרצון לנבור אחר מידע, אנו מרגישים כי חשוב שכולם יכירו את הנושא על מנת שיבינו עד כמה הפרו-אנה מסוכנת וייבחרו מרצונם שלא להיגרר אחריה. אנו בוחרים להילחם בתופעה ולהציע בפורום במה להקזת הכאב החוצה, תוך קבלה, הבנה, הזדהות, שיתוף ותמיכה. הבחירה היא בידינו ואנו בוחרים לחיות".
ד"ר סיגל תמיר סבלה מאנורקסיה ובולימיה בנערותה. לאחר שהצליחה להחלים ממחלתה בכוחות עצמה, פתחה קליניקה פרטית לריפוי טבעי של הפרעות אכילה. "כל עניין האנורקסיה נובע היום - יותר מבעבר - מהחברה. לאו דווקא כתוצאה מעידוד במשפחה", היא אומרת, "אלא יותר של החברה. מדובר בבנות בגיל כל כך רגיש והן צריכות להתמודד גם עם הלחץ החברתי הזה, של להיות רזה. הרשת היא עוד כלי בהקשר הזה".
קישורים ישירים לבלוגים שהוזכרו בכתבה זו לא מתפרסמים כדי לא לעודד את התופעה
לפנייה לכתב/ת 
