הגיע זמן כרטיס
פעם הייתי יושבת ובודקת כל אות בכרטיסים האלה, במיוחד את כל האותיות שלא נכתבו. אבל אחרי הרבה זמן וניסיון הגעתי לשיטה זריזה למדי בסינון הכרטיסים
פעם הייתי יושבת ובודקת כל אות בכרטיסים האלה, במיוחד את כל האותיות שלא נכתבו. אבל אחרי הרבה זמן וניסיון הגעתי לשיטה זריזה למדי בסינון הכרטיסים:
שאלות פתוחות - לא קוראת בכלל. פרטים אישיים ברפרוף (עם כמה הדגשים), כל האזור של תכונות, תחביבים וכו' עיניי לא רואות אפילו. וזהו בערך. קצר, אה? אולי גם מעט מפתיע, מכיוון שמי שמכיר אותי יודע שאני בעלת מסננות רבות מאוד. אז לאן הן נעלמו? בשביל לעשות זאת בצורה הכי מקיפה ולוודא שלא פספסנו אף שאלה אמריקאית חשובה, אני אלך אחד לאחד על פי הכרטיסים שלפניי.
מטרת הקשר. זו שאלה שאסור לזלזל בה, היא הקובעת האמיתית
השאלות האמריקאיות דווקא מעולות, מבריקות וראויות לצל"ש: מין, גיל, מקום מגורים, מצב משפחתי, הרגלי עישון (כמעשנת, למדתי כמה השאלה הזאת חשובה) וזהו בערך. לגבי השאר, כל קשר למציאת בן זוג פוטנציאלי מקרי לחלוטין.
אתחיל בשאלה הכי אהובה עלי בכרטיסים האלה: מטרת הקשר. זו שאלה שאסור לזלזל בה, היא הקובעת האמיתית. כאן המקום לומר, להצהיר, לדרוש, בדיוק את מה שאתם רוצים ומחפשים. עולם מלא באפשרויות, ואתם רק צריכים להקליק. פשוט, לא? זהו, שממש לא! אמנה מספר דוגמאות: מתוך JDate - בן זוג, ידיד, נישואים, יחסים לטווח ארוך, נישואים וילדים. מתוך קופידון - נישואים, קשר רציני, חברות, בילוי, טיול, אחר. מתוך בליינד-דייט - חברות, בילוי, טיול, נישואים, אחר. אני צריכה לחתום, וזו התחייבות קבילה בבית משפט אחר כך? אני אמורה לומר גם כמה ילדים ומה שמותיהם, או שמא זה פתוח לדיון? מה זה אומר שהגבר לא רוצה ילדים? האם המטרה המוצהרת היא גם המטרה האמיתית? האם יש טעם בכלל למטרות האלה, או שהן סתם כיסוי תחת, להרגיע את המצפון?
כולם רוצים לדעת "מה את/ה מחפש/ת", איזה סוג של קשר, כמה ולמה. אף אחד לא טורח לבדוק את מהימנות המידע הזה, ואני יכולה לומר לכם: אפס מהימנות. אלה רק מילים. פעם הייתי היסטרית בכל הקשור למילים שמתארות את המטרות, אבל הבנתי שכל קשר בינן לבין המציאות תלוש וקלוש. מישהו אמר שגבר שרשם "נישואים" אכן יציע לך בפגישה החמישית? הרי אותו גבר יכול לנסות להשכיב אותך כבר בראשונה. ולגבי "יחסים לטווח ארוך" - האם זה אומר שהוא רוצה לחיות איתי שנים ואז לזרוק אותי? אני אמורה להבין שהוא נגד מוסד הנישואים, או מפחד מהתחייבות ומחויבות?
חוויה דתית מרתקת, לא ידעתי שקיימים כל כך הרבה זרמים בדת
זיקה לדת ומידת הכשרות, אחד האהובים עלי. לאדם חילוני כמוני, זו חוויה דתית מרתקת. לא ידעתי שקיימים כל כך הרבה זרמים בדת, זה ממש עושה חשק. רק בשביל שתבינו על מה אני מדברת (הייתי צריכה מילון או רבנית כדי להבין חצי מההגדרות) אתן לכם את האפשרויות מתוך JDate: אורתודוקסי חוזר בתשובה, קונסרבטיבי, קונסרבדוקס, חסידי, אורתודוקס מודרני, אורתודוקסי מלידה, זרם אחר, רקונסטרוקטיבי, רפורמי, חילוני (היי, את זה אני דווקא מכירה!), מסורתי, לא מזוהה עם אף זרם. לרגע הרגשתי כמו במסע שורשים. מה הבעיה לרשום דתי, חילוני, מסורתי? הרי זה לא שאיזה דוס שחור יגיע לקופידון, אז מה הלחץ? זה נושא שכלל לא הטריד אותי שהגעתי לעולם הוירטואלי, למה זה משהו שאני צריכה לפסול או לבחור על פיו. אבל אחרי שמישהו טרח לשים את זה שם ועוד לענות, אני כבר לא יכולה להתעלם. לפתע אני מוצאת עצמי מתעניינת מה זה אומר "במידה מסוימת" לגבי שמירת כשרות, ומבזבזת רבע שעה מהשיחה על סוגי מאכלים שעולים בראשי אקראית, תוך כדי שאני בודקת אם זה נופל ל"מידה המסוימת" או לא.
כל אותן שאלות אמריקאיות ופתוחות שאנחנו מתבקשים למלא ולסמן. האם מישהו מאיתנו שאל או בירר אי פעם את הסוגיות האלה? אני יודעת שאני אישית, יותר משני שליש מעולם לא עלה בדעתי שאני צריכה לדעת כתנאי מקדים. מבחינתי, מסיחים אותנו מהעיקר וממקדים אותנו בטפל. פעילות גופנית, בית כנסת, הרגלי שתייה, אני מוכן להעתיק את מקום מגוריי, הכנסה, טיילתי ב..., רישיון נהיגה, נטייה פוליטית, רוצה ילדים, ויש עוד הרבה.
עולם השאלות הפתוחות עוד יותר צבעוני ומרהיב, שם לא רק שאתה מתבקש לחרטט X תווים מינימום, אתה גם צריך לגלות כשרון כתיבה, יצירתיות ויכולת ניסוח. שם אתה נשאל לגבי מסר לאומה, פגישה אידיאלית, מה למדת מקשרים קודמים, מה את/ה מחפש/ת בבן/בת הזוג, ועוד כל מיני וריאציות של העניין. אתה לא יכול להתחמק מהמטלה, אתה חייב לענות!
אי שם בתחילת הדרך אני בטוחה שהיו כוונות טובות לכל מגשימי החלומות האלה, שהרכיבו את הפאזל האנושי הזה שבנוי מכרטיסים, כרטיסים. הבעיה שכולם הלכו לאיבוד בערימות מילים מיותרות לחלוטין. מרוב שמנסים לסנן לנו בצורה הטובה ביותר, להגיש לנו על מגש את כ-ל המידע שאי פעם נצטרך, אנחנו נותרים עם טעם מלאכותי בפה. פעם הייתי נצמדת לכרטיסים האלו כמו אל ספר תנ"ך. הייתי חדשה, בתולה וירטואלית, לא הבנתי מי נגד מי, כמה ולמה. על מה עוד יכולתי לסמוך אם לא על המילה הכתובה. סמכתי עליה תקופה ארוכה מאוד, מערכת הסינון שלי התפתחה בצורה מדהימה, סיננתי כל כך טוב בעזרת המידע הרב שהציפו אותי בו, שבסוף נשארתי אני וכרטיסי - לבד. אם תינתן לי ההזדמנות, למה שלא אפסול בגלל שהוא שותה יותר מדי או פחות מדי, עסוק מדי בספורט או סתם בטלן, ימני קיצוני מדי, חסר דעה מוחלטת, מוכן להעתיק מקום מגוריו, לא רוצה ילדים ועוד. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, הכל נמצא שם, שוק בשר על פי הזמנה. לקח לי כמה וכמה פגישות בשביל לגלות, הפלא ופלא... התמונה כל כך שונה מהמציאות. עולם ההיכרויות הוירטואלי מסרס את התהליך הטבעי, המפחיד, היפה, המרגש, המעצבן שעוברים עם אדם חדש בחיים. נותן מעין תחושה שהופה קפצנו שלב. הכל בכאילו, הדמיה ואשליה.
היום אני יודעת שהדברים היחידים שראויים לתשומת ליבי הם: גיל, מקום מגורים, מין (למרות שהיום אי אפשר לדעת), השכלה/עיסוק, תיאור חיצוני. כל דבר מעבר שיש בכרטיס לטעמי כמעט מיותר לחלוטין. הרבה יטענו שחלק מהשאלות מאוד חשובות להם, כל אחד והדברים שלו. לאדם מאד פוליטי, השאלה על עמדה פוליטית מאד חשובה. למעשן, השאלה על הרגלי עישון מאוד חשובה (והגרסה מנגד: לאדם שמתנגד לעישון), לאדם שמפעל חייו זה ספורט וכושר, השאלה על פעילות גופנית מאוד חשובה. לכל אחד יש את רשימת הדברים החשובים לו, וזה בסדר גמור ולגיטימי. אבל למה שאני אמלא שאלות שחשובות לאחרים, ושאחרים ימלאו שאלות שחשובות לי. האם לא כולנו שואלים ומבררים את הדברים הללו במציאות, בהזדמנות הראשונה שיש?
בתור אחת שעד לא מזמן פסלה על ימין ועל שמאל תודות לכרטיסים הנהדרים האלה, אני אומרת לכם: התעלמו! קחו את המינימום ההכרחי לכם מהכרטיסים ותשאירו את השאר לשיחות אישיות והיכרות אמיתית. אל תתקעו במדיה הזאת לאורך זמן, בניסיונות להכיר - לא ככה מכירים, אלא רק חופרים בור עמוק יותר. המעבר מוירטואלי למציאות קשה גם ככה, ככל שאתם נשארים כאן יותר, כך סיכויי ההצלחה של המעבר קטנים. המשפט שתמיד מלווה אותי, כי הוא כל כך נכון ומאפיין מאוד את סוג ההיכרויות הזה: מה שמתחיל בבום, נגמר בבום. להתחיל קשר מהאמצע, על אף שזה החלום של מרביתנו, זו טעות. קשר לא בונים באוויר, על אשליות ומילים כתובות.
לפנייה לכתב/ת 
