כרטיס כניסה לגעגוע

מי שהיה אמש בהיכל התרבות יודע שלמרות הקול הסדוק והנעורים שחלפו, אנריקו מסיאס הוא הרבה יותר מזמר, הוא תופעה שקל לבטל אבל ראוי להעריך. בתחילת המופע הוענקה למסיאס תעודת כבוד מטעם משרד הביטחון על תרומתו רבת השנים למורל החיילים במלחמות ישראל מששת הימים ועד לצליחת התעלה במלחמת יום כיפור. שר הביטחון, שאול מופז, שאמור היה להעניק את התעודה, נפקד מן האירוע אבל החיבוק החם לו זכה הזמר מהקהל סיפק רגע נוגע ללב של אינטימיות. "זה ערב חג בשבילי. ישראל היא חיי", אמר מסיאס והוסיף בגרון חנוק מדמעות, "חסרה לי נוכחותו של ראש הממשלה שלנו, אריאל שרון. אני מאחל לו רפואה שלמה". דבריו של מסיאס יכולים היה להישמע כמליצה אך עבורו ועבור קהילת יהודי צרפת, ראש ממשלת ישראל הוא ראש הממשלה שלהם לא פחות מדומיניק דה וילפן.

חלק מצרפת אבל תמיד זר

יותר מחמישים שנה הוא עומד על הבמה עם גיטרה ושר. על הבמה הוא פורח ובאופן פלאי נדמה שהיא הופכת אותו לצעיר משיר לשיר. השירים שלו כולם פורטים על נימי הגעגוע: מ"הו גיטרה, גיטרה", דרך "אשת חברי", "חג מולד בירושלים", "סולנזארה", "היי שלום ארצי" או "צרפת של ילדותי". השיר האחרון, שיר ערגה לאלג'יר מולדתו, נוגע בעצב חשוף של רבים בצרפת – יהודים ולא יהודים – והפך לאחד מדגלי הגאווה הראשונים שהתנוססו מעל שכונות המהגרים: "צרפת של ילדותי לא היתה בשטחה של צרפת, אבודה בשמש של חופי אלג'יר, זו צרפת שבה נולדתי/ צרפת של ילדותי, רגע לפני חלום העצמאות, היתה שבירה כמו החירות, צרפת אליה נולדתי/ הפרובאנס שלי לא היתה הפרובאנס שלך, כבר אז ידעתי ששום דבר אינו דומה ועם זאת ליבי היה בצרפת/ לצרפת של ילדותי, ארצי, אדמתי, הבחירה שלי, היה כגבול הים התיכון, זו היא צרפת בה נולדתי.../ צרפת של ילדותי אני עדיין מבכה את חסרונה היא היתה צרפתייה, שכחנו אותה, את צרפת בה נולדתי". חלק מצרפת אבל תמיד זר, מסיאס הפך את האוריינטליות שבה סומן לסמל. "האוריינטלי" (L'oriental) הוא אחד משיריו ומאלבומיו המוכרים והאהובים ביותר.

החלק השני של המופע, שהיה מחווה לאביו הרוחני, שייח ריימונד לריס, שנרצח על ידי קנאים מוסלמים באלג'יר, הוקדש למוזיקה ערבית-אנדלוסית. מוזיקה אלג'יראית (ארבעה מתוך שבעה הנגנים שעל הבמה הם ממוצא אלג'יראי) ומוזיקה צרפתית חיים בכפיפה ובשלום על הבמה של מסיאס. כך גם השפות שמתערבלות - צרפתית, ערבית ועברית. הוא שר לכולם - יהודים, מוסלמים ונוצרים, כמו בשירו "חג מולד בירושלים" שמניח רגלים יחפות בחג המולד על פתחו של מסגד לא הרחק מהכותל. זו אולי הסיבה שעבור רבים מסיאס הוא שגריר לקידום השלום, מה שזיכה אותו בין היתר בתואר מיוחד מטעם האו"ם, בהזמנה של נשיא מצרים המנוח אנואר סאדאת להופעה יוצאת דופן בשנת 1978 לרגלי הפירמידות ולתואר מיוחד במסדר האמנויות מטעם ממשלת צרפת.