תיאוריית הסוודר באתרי היכרויות

ראשית כל אקדים ואומר, שהמסמך זה נכתב בלשון נקבה, אך בהחלט מכוון לשני המינים. אז כפי שאני רואה את זה, האוכלוסיה נחלקת לשלושה סוגים של קוני סוודרים*:

היא יצאה לקניון כדי לשתות קפה עם חברות, לשבת וליהנות מזמן איכות. בזוית העין היא רואה שפתחו חנות חדשה, אז למה לא לבדוק מה יש שם? לאחר שיטוט של כמה דקות ובדיקת פרטי לבוש שונים נחו עיניה על סוודר חמוד. נכון, היא לא ממש חשבה שהיא תקנה סוודר היום, אבל הנה הוא מונח שם, ומאוד יכול להיות שזאת עלולה להיות רכישה כדאית, היא תנסה אותו. היא אפילו תלבש אותו למחרת ותרגיש טוב עם עצמה על הרכישה המצוינת.

תיאוריה זו נולדה לאחר שיחה שנערכה לפני כמה שבועות עם בחורה מקסימה שהכרתי - חכמה, יפה וסקסית, או בפי העם "איכותית" - אחת כזו שנרשמה במיליון אתרי היכרויות. אחת כזו שתלתה שלט "דרוש" על פתח דלתה. אחת כזו שדומה לכל-כך הרבה בחורות ובחורים אחרים שעשו בדיוק אותו דבר. השיחה נסבה סביב השאלה מדוע קיים המרדף הזה, החיפוש המסיבי הזה אחר בן-זוג. ויותר חשוב, מה באמת היא מחפשת, בן-זוג, או פונקציה? ומה בעצם ההבדל?

זה יכול להיות אדם מהעבודה, מהלימודים או סתם מהתור במכולת

פונקציה, לעומת זאת, היא התבנית שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים בן/בת-זוג. אנחנו יודעים בערך מה נעשה איתה (עם הפונקציה), איפה, מתי, הכל כבר תפור. בשלב זה יש כמה וכמה רמות: 

אלה שרק מפנטזים על הפונקציה הזאת ("אני כל כך צריך חברה");  

אלה שכבר מחכים עם ההזמנות לחתונה ורק השם של המיועד/ת נשאר ריק; 

ולפעמים זה מגיע כבר לרמות של אובססיה רצינית - בחורות ובחורים שיוצאים לדייטים כמעט כל יום, או אפילו כמה ביום, רק כדי למצוא את אותה חתיכה חסרה או אולי את השקט הנפשי. השקט הנפשי הזה שהנה, אנחנו כמו כולם, גם לנו יש מישהו שיחכה לנו בבית כשאנחנו חוזרים מהעבודה, גם לנו יש מישהו ללכת איתו לסרט, גם לנו יש פרטנר לחתונה של הבת-דודה שממש פדיחה להגיע לבד כי כל המשפחה תתחיל להציק בשאלות שאנחנו לא ממש רוצים לענות. 

אני מאמין שכל אחד יודע לאיזה מקבוצות האוכלוסיה הוא שייך. השאלה היא רק אם הוא יודע למה.

* טוב, אז ברור שזה לא באמת סוודר.