גואטמלה לתרמילאים עם תקציב

נתפסנו בחכה, התיישבנו וטרפנו מנה נהדרת של דגים בקארי. הביסטרו של מריה יושב על החול, עשוי מצריף עלוב שמכוסה פח גלי וכיסאות מקרשים מתפרקים. הזוהמה במטבח מחרידה – אין מים

זורמים. בסוכה מאחור יש אסלה ולידה חבית מים ודלי. חשמל יש רק שש שעות ביום וברחוב מסתובבים חזירים חופשי כמו חתולי אשפתות אצלנו.

ליווינגסטון, שתושביה הם צאצאי עבדים שברחו מהספינות בדרך מאפריקה לאמריקה, היא הפתח של גואטמלה מזרחה, לים הקריבי. מגיעים לכאן בשיט נהרות מדהים, דרך ג'ונגלים עוצרי נשימה. על הדברים הטובים האלה משלמים ביוקר: חום אימים, יתושים עצבניים שתוקפים כמו מטוסי קרב, כל רגע עומדת לפרוץ סופה טרופית עם טיפות גשם בגודל ביצים, והסיכוי להרוס את הקיבה מסתתר מאחורי כל אבטיח תמים.

ברחוב ממול התחילו כובסות מקומיות לחבוט על קרשי כביסה בסוכה הציבורית, כשלפתע הופיע תרמיל אימתני מחובר לירושלמי צעיר. התרמיל הסתכל בעיניים כלות על רבע עגבנייה בצלחות שלנו והתעניין מה יש לעשות בחור הזה. "הדבר הכי יעיל זה לתקוע דג בקארי ולדפוק את הראש עם איזה מוחיטו", הצענו. "אין מצב", הסביר התרמיל בעצב, תוך שהוא שולה עוד ביסלי מהשקית. "שבעה דולר לארוחת צהריים ידפקו לי את התקציב השבועי".

במרכז הכפר הקטן והמוזנח, שבו הג'ונגל מציץ מכל קצה רחוב ומאיים לבלוע את כולו, מתגלות צפונות התרמילאי הישראלי שמטייל ב-20 דולר ליום. הסוד הוא לא במחירים הנמוכים, הילדים האלה פשוט לא אוכלים, ישנים ארבעה בחדר ולא מתקלחים. בתנאים כאלה אפשר לטייל בזול גם בארה"ב וגם בישראל.

בערב, בכפר של ברונו, שיושב מעל מעגן יאכטות מהודר בריו דלוצ'ה, דופקים שתי בירות "גאלו" (תרנגול) ומסכמים עוד יום גוואטמלי טיפוסי, יום שבו העוני וההזנחה מעורבים בחוויית טבע יוצאת דופן, בתרמילאים צעירים מורעבים ואתרי תיירות מרהיבים. גואטמלה לטוב ולרע.

לא רק לתרמילאים

בישראל נחשב מרכז אמריקה ליעד של תרמילאים. מאתרי המטיילים באינטרנט מתקבל רושם של מדינה זולה, בעלת תשתית תיירותית רעועה, עם סידורי לינה מרופטים. ולא כך הוא. גואטמלה אינה זולה כפי שנוטים לחשוב, יש בה תשתית ראויה לטיול עצמאי ברכב ותנאים תיירותיים

בכל הרמות. היא מאופיינת בנוף ירוק של ג'ונגלים ויערות גשם טרופיים, עם רמה געשית לחופי האוקיינוס השקט. למרות שמקדשי המאיה ננטשו לפני כ-1,500 שנה, גואטמלה היא המרכז העולמי של התרבות הזאת, שעדיין מתקיימת בנקודות יישוב מבודדות.

ביטוי לכך מקבלים בפרטי הלבוש הנהוגים בכפרים, בשווקים הצבעוניים והרב-גוניים ובצלילי ה- Marimba שנשמעים בפסטיבלים ובטקסים הפולחניים המתקיימים כל השנה ברחבי המדינה.

גואטמלה היא מדינה על גלגלים, אבל מאופיינת במיעוט יחסי של כבישים ודרכים. יש הרבה דרכי עפר שמותאמות למשאיות, אוטובוסים ומיניבוסים ומומלץ לפיכך לשכור ואן, טנדר או רכב 4 X 4. אומנם ניתן להגיע לרוב המקומות גם ברכב פרטי, אבל נדרשות מיומנות וזהירות בנהיגה, בעיקר בימים גשומים. קיימת תשתית רחבה של שירותי דרך ותחנות דלק.

לחובבי פעילויות אקסטרים יש מגוון גם בג'ונגלים וגם בסביבה ההררית: מסעות ברגל, טיולי רכיבה, טיפוס על הרי געש, מסלולי אופניים, רפטינג, דיג וצפרות. מדובר במדינה קטנה ואין קושי לתכנן מסלול, שכן מוקדי העניין מרוכזים בכמה אזורים מצומצמים ובהם רוב שירותי התיירות. מומלץ לתכנן מסלול מעגלי שמתחיל ומסתיים בבירה, גואטמלה-סיטי.

אנטיגואה: הרמה המערבית

החלק העיקרי והמיושב במדינה, בו שוכנת הבירה, הוא רמה הררית רחבת ידיים. האזור מאופיין בצמחייה טרופית סבוכה, משולבת במטעי קקאו, בננות ותירס. שוכנים בו בהרמוניה הרי געש ואגמים צלולים וביניהם ערים קולוניאליות יפהפיות. כאן עוד אפשר לפגוש אוכלוסייה ששומרת על מנהגים מסורתיים ובולטת בלבושה הצבעוני.

מומלץ לפתוח באנטיגואה, שנמצאת שעה נסיעה מהשדה והיא העוגן התיירותי המרכזי בגואטמלה. בלב העמק מוקף הרי הגעש מקבילה את פני התייר אחת הערים הקולוניאליות היפות שיש. כולה מרוצפת אבן ורחובותיה סדורים בשורות, כך שההתמצאות קלה. מעל העיר בולט הר

הגעש "אקווה מרקדו", שמאופיין ב"שפם" עננים קבוע. המאפיין הארכיטקטוני הוא בתים נמוכים מוקפים חומה, שבחלקם הפנימי חצרות מקסימות. ארגון אונסק"ו הכריז על אנטיגואה כעל אתר ראוי לשימור.

יש כאן הרבה אפשרויות לינה בכל הרמות, וגם בתי קפה, ברים, מסעדות ומועדונים, מגוון גדול של חנויות וכמובן שוק "אותנטי". בחג הפסחא מתקיים באנטיגואה אחד הטקסים הדתיים המרהיבים ביותר שניתן לחוות בכל אמריקה הלטינית וכדאי להבטיח מקום לינה מראש.

מאנטיגואה אפשר לצאת לטיפוסים על הרי הגעש. המסלולים מיועדים למיטיבי לכת ומחייבים כושר גופני סביר, אבל החוויה בלתי נשכחת. הפקאיה הוא הר פעיל בגובה 2,552 מטר, שמפסגתו נשקף נוף פנורמי נפלא. למרות הקור העז יש חימום טבעי, אותו מספקים הגזים הנפלטים מהלבה הרוחשת. מומלץ שלא לצאת לבד לטרק כזה אלא במסגרת טיול מוסדר שכולל הסעה וליווי של מדריך ומאבטח. יש היצע גדול של סוכנויות ואפשר להירשם תמיד לטיול של יום המחרת, במחירים של 5 עד 7 דולר.

המטיילים יוצאים מוקדם בבוקר ושבים לעיר בצהריים. כך למשל, מהעיירה ג'סוס סנטוס דה מריה יוצא שביל עלייה להר הגעש אקווה. הטיפוס קל יחסית ונמשך כארבע שעות. הירידה תימשך עוד שלוש.

אגם אטיטלן: צבעוניות השוק

שעתיים נסיעה מאנטיגואה מובילות למתאר הנוף המפורסם ביותר במדינה – אגם אטיטלן. הוא משתרע בצבעי כחול ותכלת מתחת לפסגות הרי געש עצומים ועל גדותיו שוכנים כפרים מבודדים שאליהם ניתן להגיע בשיט. בכפרים

האלה נשמרה תרבות המאיה. בסן אנטוניו פאלופו, סנטייגו אטיטלן, סן מרכוס וסן פדרו לה לגונה, לבושים הגברים עדיין בלבוש מסורתי והשפה השלטת היא בליל דיאלקטים של בני המאיה.

קל מאוד לנוע רגלית בין הכפרים. אפשר לעשות את זה לא פעם דרך השדות, תוך טיפוס לפסגות ההרים. רוב התיירות מתרכזת בכפר הגדול פנאחצ'ל (פאנה), שם יש מבחר גדול של מקומות לינה והסעדה, סוכנויות טיולים ושוק ססגוני גדול.

שעתיים מאטיטלן יושבת צ'יצ'יקסטננגו (להלן צ'יצ'י) ומארחת את אחד האירועים החברתיים המעניינים ביותר בגואטמלה. פעמיים בשבוע, בימי ראשון וחמישי, היא הופכת לשוק ענקי ושוקק שמושך מספר עצום של תיירים, סוחרים ומקומיים. השוק ממוקם בכיכר המרכזית, מתחת לקתדרלה, ובכל הרחובות הסמוכים. תוכלו למצוא כאן מגוון אדיר של דברי מלאכה, חפצי אמנות ובעיקר מוצרי אריגה ססגוניים המאפיינים כל כך את התרבות המקומית. הנשים המקומיות נוהגות ללבוש את הלבוש המסורתי המקושט בכבדות ובצבעוניות יוצאת דופן.

המבחר והאיכות בשוק מעולים בהשוואה למקומות אחרים, ואפשר גם לעמוד על המקח. מומלץ להגיע ערב קודם כדי לצפות בתהליך הקמת השוק. בקצה רחוב 8 בצ'יצ'יקסטננגו נמצא בית הקברות המקומי, שמתהדר במצבות צבעוניות. עם קצת סבלנות ניתן להיתקל בשמאן המבצע טקס ריפוי, ניבוי העתיד או גירוש שדים ורוחות רעות מעל המצבות הציוריות.

קובאן: קצאל אמיתי

למי שרוצה לחוש ממש את הטבע הגוואטמלי, מומלץ לצאת למסלול ייחודי מזרחה מצ'יצ'י, לאזור ורפז הבלתי מתוייר, ומשם מערבה. חלק מהדרך סלולה וחלקה היא דרכי עפר שחוצות נהרות, רכסי הרים ותאי שטח של יער טרופי.

הקטע הראשון יוצא מצ'יצ'י לסנטה קרוז ורפז. בדרך אפשר לקפוץ למשולש Txil שכולל שלושה כפרים: נבח, כאחול וקוטצל. אלה מתאפיינים בלבוש מרשים

של המקומיים, כשהנשים מתהדרות במכנס בצבעי ארגמן ומקשטות עצמן בצעיפים בצבעי ירוק עז. המקומיים אינם אוהבים להצטלם משום שהם חוששים מעין הרע, אז חייבים לבקש רשות.

קובאן היא עיר מזוהמת ומוזנחת שאינה מצדיקה עצירה אבל מומלץ לבקר בפארק Biotopo del Quetzal, שמורת יער-גשם שנועדה להגן על הציפור הלאומית הנדירה – הקצאל. מדובר בציפור בצבע ירוק עז וארגמן שעל שמה נקרא אף המטבע המקומי. באזור יש בתי מלון בהחלט ראויים.

50 ק"מ צפון-מזרחית לקובאן תמצאו שניים מהאתרים הטבעיים היפים באזור – מערת Lanquin ואתר המים הטבעי Samuc Champey. שניהם סמוכים לכפר לנקין, בו מצויים שני מלונות פשוטים.

מערת לנקין היא מערת נטיפים קארסטית שבתוכה מפכה נביעה שמזינה נחל ויוצרת בריכות נעימות לרחצה. יש בה גם אתר פולחן של המאיה. סמוק" שמפיי" הוא סיפור מיוחד: בתחתית קניון מיוער נוצרה סדרת בריכות טבעיות, ובמנהרה תת-קרקעית זורם נהר גועש שמתפרץ אחרי שהוא חולף מתחת לבריכות במפל אדיר. באתר יש בקתות נופש בלי חשמל, אבל עם בר מאובזר. אפשר לצאת לשיט אבובים או לרדת את המפל בסנפלינג.

מלנקין יוצאת צפונה דרך יפהפייה, הררית וצרה, עד לכפר סבו. רוב הכפרים מנותקים מזרם החשמל ותושביהם מתפרנסים מחקלאות וציד. מסבו מוביל כביש חדש צפונה לחבל פטן.

חבל פטן: תפאורה לסרטי הרפתקאות

חבל פטן הוא רמה שטוחה ענקית המתאפיינת בבצות, סוואנות יבשות, יערות גשם טרופיים ואתרי מאיה, תרבות שהגיעה להישגי שיא בתחומי האדריכלות, המדע והאמנות. החבל מאוכלס בדלילות וכך משגשגים בו חי וצומח עשירים ומגוונים. יש כאן 285 מיני ציפורים (טוקאנים, יונקי דבש, אנפות, עופות דורסים, תוכים, תרנגולי בר) ובסבך הלח מתקיימים עשרות מיני יונקים (טפירים, צבאים, אוגרים, פומה וקופים). ובכל זאת, הג'ונגל הולך ונכחד, לטובת חוות בקר עצומות. מראה עצוב.

הבסיס התיירותי הוא העיירות השכנות פלורס וסנטה אלנה, שיושבות על גדות אגם Peten Itza. פלורס הציורית נחה על אי שמחובר לגדה וממולה סנטה אלנה המאובקת. מכאן יוצאים לאתרי העתיקות טיקל ואל-סיבל.

להרפתקנים מחכה היצע אתרים מרוחקים ומבודדים במעבה הג'ונגל, שאליהם מגיעים בטיולים רגליים עם לינה בשטח. אופציה נוספת

למגורים היא הכפר אל רמטה בקרבת העיר טיקל, שבו כמה מלונות. לטיקל עצמה יש טיסות סדירות מהבירה.

טיקאל הוא אתר המאיה המרשים ביותר בכל היבשת, ממש תפאורה מושלמת לסרט הרפתקאות. חמש פירמידות ענק מתרוממות מעל צמרות היער הטרופי לגובה 60 מטר, כשהן מוקפות מאות מבנים נוספים, רבים מהם קבורים מתחת לסוללות עפר או מוחבאים תחת שורשי ענק של עצי היער. האתר שקוע במעבה הג'ונגל, שהוא בית גידול למאות מיני חיות ועופות.

סיור של ארבע שעות באתר יספיק. מומלץ להשכים ולעשות סיור זריחה מעל הפירמידות, כולל האזנה למקהלת הציפורים ושאגות הקופים. אופציה זו אפשרית רק למי שלן במלון בתוך האתר עצמו. מדרום לפלורס ממוקמת העיירה סייצ'ה ( Sayaxche), ממנה יוצאים בשיט על הריו דה לה פסיון לאל סיבל (El ceibal). באתר מגוון נפלא של מזבחות ופסלים בלב ג'ונגל טרופי. אפשר להשאיר את הרכב בחנייה מוסדרת בקפה "אל ריו", ליד מזח המעבורת, ולחפש משיטי סירה שרק מחכים להזדמנות. המחיר יהיה כ-60 דולר.

ריו דולצ'ה: לנשום אווירה קריבית

הכביש הראשי מפלורס דרומה ללב המדינה עובר בעיירה פופטון (Poptun). באזור שני כפרי תיירות, פינקה איקסובל, ופינקה אל טפיר. מדובר בחוות חקלאיות אקולוגיות, שעם השנים פתחו שעריהן לתיירים, וכיום משמשות לנופש ובסיס יציאה לסיורים ומסעות לתוך היער הטרופי. המבחר

גדול – מטיולים של כמה שעות ועד סיורים רכובים על סוסים (הכי מפורסם הוא שיט בקאנו לתוך מערות). בחווה כמה אפשרויות לינה, מקמפינג על ערסלים ועד חדרים פרטיים.

עוד 90 ק"מ דרומה, על גדות אגם לגו דה איזבל, שוכנת ריו דולצ'ה. העיירה ממוקמת בקצה הצפוני של גשר שנמתח מעל נהר. זהו אחד המקומות היפים בגואטמלה, שבו מתערבבים מעגני יאכטות וכפרי נופש. ריו דולצ'ה היא מקום מושבם של בני ה- Garifuna , שנראים יותר כילידי האיים הקריביים. הם שייכים לתרבות הרגאיי והמוזיקה אינה פוסקת כאן. המאכלים גם הם לקוחים מהמטבח הקריבי-הודי.

מכאן אפשר להפליג לליווינגסטון. הנהר מדהים ביופיו ויש בו אזורים מחופים בשושנות-מים בשלל צבעים. לאורך הנהר ניתן לצפות בחיי טבע ובכפרי דייגים מבודדים. 30 ק"מ ממזרח לריו דולצ'ה, על גדת אגם איזבל, מחכה חוויה חביבה בשם מפל אל פראיסו (El paraiso), בלב החורש. זהו מפל מים חמים הצונח בין הסלעים הגדולים היישר לתוך בריכת מים קרים, ומאפשר רחצה בכיף.

מריו דולצ'ה ממשיך מזרחה כביש "טרנס אמריקה", שיביא אתכם בחמש שעות ל גואטמלה-סיטי, הבירה. זו כבר עיר גדולה מאוד (יותר ממיליון תושבים), מודרנית במרכזה אבל מוקפת פרברי עוני לא נעימים לביקור. אזור בתי המלון מטופח ומשופע במסעדות, מועדונים וחנויות.

מודיעין שלום

• מטבע: הדולר האמריקני תקף כמטבע רשמי בגואטמלה, במקביל לקצאל. כרטיסי אשראי מתקבלים ברוב המסעדות, החנויות ובתי המלון (יש עדיפות ל"ויזה").
  

• שפה: ספרדית. רוב האוכלוסייה אינה דוברת שפות זרות.
  

• עונה לבקר: עונת השיא בתיירות היא דצמבר-אפריל, המאופיינת במזג אוויר נוח ומיעוט גשמים.
  

• השכרת רכב: מומלץ לשכור רכב ישירות בנמל התעופה (לא ניתן לבצע עסקאות באינטרנט). בנמל יעוטו עליכם לא פחות מ-16 סוכנויות, ויש סיכוי לעסקאות ממש אטרקטיביות. תעריפי הביטוח יקרים ולא ניתן לרכוש ביטוח השתתפות עצמית מלא, אבל כן ניתן לרכוש בארץ, אצל סוכנים פרטיים, כיסוי נגד תביעות השתתפות עצמית ולצאת בראש שקט. הקפידו שהביטוח שמציעים לכם כולל גניבה.
  

• ביטחון: מעשי האלימות התמעטו בשנים האחרונות, אבל יש לקחת בחשבון שהאזורים המועדים לפורענות הם שכונות הענק האורבניות בשולי הערים. העוני הנורא מוביל לחשש מתמיד ממעשי שוד. מאבטחים מזוינים ברובים קצוצי קנה מלווים כל משאית, חנות, בנק וסופרמרקט.
  

• אוכל: בגואטמלה כמעט שאין מסעדות לאורך הדרכים ובערים. זוהי מדינת הקיוסקים, המצויים כמעט בכל בית. רוב בתי המלון מציעים שירותי הסעדה טובים.
  

• מים: לשתות רק מבקבוקים שבהם הצטיידתם מראש. היזהרו ממשקאות עם קרח.