בשדרות, פרץ הוא עוד שלט

לא הרבה שלטים בצידי הדרך ומה שיש - מעצבן. טיזרים מוזרים. "שמאלנים מניאקים", "יפי נפש", "אוהבי ערבים" – וטיזר כמו טיזר שעושה את העבודה שלו גורם לי להרהר: של מי הטיזר, מי כתב אותו? למה התכוון המשורר? היום גיליתי שזה מטעם מרצ-יחד.

שלט אחר, שחור משחור, בו מוצגת תמונה של אולמרט והכיתוב : "קדימה לגבולות 67", שלט שאמור לכאורה להיות מאיים משהו, אינו חתום ובשום מקום לא כתוב מי הציב לנו את הפתק הענק הזה מול העיניים. ואני רוצה לדעת. אני רוצה שם וכתובת ואני רוצה שמי שמנסה "להפחיד אותי" גם יגיד לי מי הוא, מה האינטרס שלו, למי הוא מכוון את הפרסומת. כי אותי זה כמעט משכנע לבחור באולמרט, אם הוא עומד להשיב אותנו לגבולות 67.

הדרך מתל אביב והלאה נעימה לי ויש משהו מרגש בשקיעות המבליחות מבין השדות החקלאיים בואכה שדרות. ירוק רענן ורחוץ, חום רוגע ועננים תכולים פזורים במשחת מכחול מוציאים ממני "אוי" ארוך ופולני, שמשתתק באחת עם הפנייה שמאלה לשדרות. מיד בכניסה לעיר מככב בנימין נתניהו - "מנהיג ליכוד אמיתי" כך מבשר השלט הענק, וביבי מביט לי עמוק לעיניים. מה שהוא לא יעשה, אני מרגישה שהאיש הזה תמיד משקר לי, תמיד.

אני מגיעה לחזרות עם הילדים שלי, התלמידים, חלקם כבר יכולים להצביע בבחירות הקרובות. הם ממהרים להתחיל בחזרות. יש לנו הצגה חשובה מחר ואני מתיישבת. "בואו רגע, אני רוצה לדבר אתכם".

 "קשור להצגה?" הם שואלים, מחשש לחטוף איזו הרצאה ארוכה ומייגעת על מוטיבציה, ריכוז, אנרגיה נכונה על הבמה ומיני בלה בלה בלה שאני מקשקשת לפני כל הצגה.

"לא, לא - סתם לדבר". הם מביטים בי כאילו ראו אותי בפעם הראשונה. "עכשיו?"

אני מתעלמת מהמבטים והתמיהות. "תגידו", אני שואלת, "מה אתם בוחרים בבחירות הקרובות?"

ואז חלף באזור איש מבוגר יותר, נבון וחריף שיש בו המון נשמה וטוב. הוא שמע את השיחה שלנו ואמר: "אני לא בוחר עמיר פרץ. הוא עשה שתי טעויות מרכזיות: אחת, הוא מיהר לפרק את הממשלה. איך שהוא נבחר זה הדבר

 הראשון שבער לו לעשות. מה החוכמה? אי אפשר היה לחכות כמה חודשים? אי אפשר היה להיות קצת בממשלה, להכיר קצת את הסביבה? ישר להרוס? והטעות השנייה היא שהוא העיף את כל הגווארדיה הישנה והציב חמישיה של אנשים שאף אחד מהם לא עשה יותר מדי ושכולם ביחד יהיו עושי דברו. אני, איש מערך ותיק, לא יכול להעריך את זה".

"וואללה, לא יודע. הפעם אני ממש לא יודע".

אני יוצאת משדרות,שמה פעמי צפונה. שלט כתום, חדש, נתלה על הברזלים שמסביב לאחת הכיכרות. האיחוד הלאומי החליטו להחזיר את הכתום לשוק. כבר לילה והגשם שוטף את כל השלטים ללא הבדל דת, צבע ומין.

החלטתי שאני שונאת שלטים.

עוד מעט, אם המערכת הזו תתעורר, יהיו שלטים בכל מקום, בעיקר במקומות שאסור. כי במלחמה כמו במלחמה אף אחד לא שומר על החוק, גם אם הוא מתכוון להיות ראש ממשלה. שלטים יסתירו את הנוף ובעיקר יישארו בסביבה חודשים ארוכים אחרי שהבחירות כבר תיגמרנה.