טנא-עומרים מחוץ לגדר: "בואו עם צ'ק ונעזוב"

"אל תתעללו בנו. הפעילו את חוק פינוי-פיצוי. בואו עם הצ'ק ואני מוכן לעזוב מחר". בועז לביא, סגן-אלוף במילואים ותושב טנא עומרים שבדרום הר חברון, רוצה מאוד לעזוב. בשעה שתושבי עמונה מלקקים את הפצעים ומתכוננים למאבק הבא, בדרום הר חברון יש מי שרק מחכה לדפיקה על הדלת, לחייל שיורה לו להתפנות מביתו. לביא וחבריו הרבים ליישוב מתפללים מדי יום לפינוי. לא הוא ולא שאר אנשי היישוב מתכוונים להתנגד. על אלימות אין בכלל מה לדבר. מקסימום פרחים - בזרים גדולים - שיקבלו את פניהם של המפנים.

לפני 22 שנים הוקם טנא עומרים על אחת מגבעות הרי חברון. אמנם במרחק של כמה דקות מדהריה, אבל מי חשב אז על סכנה? תחילה הגיע גרעין ראשון של משפחות, רובן מבאר שבע, בחיפוש אחר איכות חיים ונוף מדהים, והרים בתולים שרגל אדם לא דרכה בהם. בלי אידאולוגיה, בלי עקרונות. רק נוף פסטורלי. היום מונה היישוב 130 משפחות, היישוב היהודי הגדול ביותר באזור דרום הר חברון.

פתח גישה אחד בים של גדרות

במרחק של שבעה קילומטרים צפונית מטנא-עומרים נמצאת דהריה הפלסטינית. פעם, אזור בטוח ושליו לתושבים יהודים. אבל אז הגיעה האינתיפאדה, ופיגועי הירי, והמחבלים המתאבדים שרבים מהם הגיעו מדהריה. אחד מהם אף ביצע את הפיגוע האחרון בבאר שבע. תושבי טנא-עומרים, אותם תושבים שחיפשו איכות חיים, מצאו עצמם בלב הסכסוך, מוקפים בעוינות וחרדים לגורלם.

ואז הגיעה הגדר. גדר ההפרדה. התושבים נשמו לרגע לרווחה כי ידעו שהנה תוקם הגדר, ותפריד בינם לבין דהריה. אך אז גילו לתדהמתם שלפי תוכניות ההקמה, היישוב מותיר אותם ממזרח לגדר. במקום למצוא עצמם בצד הישראלי נקלעו התושבים לצד הפלסטיני. לנוכח המציאות הקשה שהלכה והתגבשה מול פניהם פנו להתושבים לבג"ץ לפני כשנה. שם, קיוו התושבים, יצליחו למצוא אוזן קשבת שאין להם בישראל עצמה. קיוו - ונתבדו. בית המשפט דחה את עתירתם והותיר אותם מחוץ לגדר. ורק פתח אחד קטן מאפשר להם גישה לישראל שבתוך הקו הירוק.

מזכיר היישוב, יוסי מזוז, שמר עד היום על אופטימיות, אבל אחרי ההכרעה אינו יודע את נפשו. "עצוב לי", הוא מספר. "נצטרך לשקול את צעדינו הבאים - כיצד יתנהלו חיינו אם נמשיך לחיות בישוב? ואם לא - נצטרך למצוא חלופות אחרות בהתאם להחלטות שיתקבלו בממשלה".

תושבים אחרים דווקא רואים בהכרעה ניצחון. עכשיו, כשהיישוב נותר מחוץ לגדר, יש סיכוי גדול יותר לפינוי ממוסד. "אנחנו שמחים על ההפסד בבג"ץ. אנחנו בטוחים שבכך יתקדם נושא פינוי-פיצוי, כפי שנעשה בישובים אחרים בארץ. היינו רוצים לראות את זה נעשה בהקדם האפשרי", אומר בועז הלוי.

איך נעזוב? פה זה לא בבלי

אחרי שהגדר תושלם תהפוך טנא עומרים למטרה נוחה עבור מחבלים. הפתרון המוצע לתושבים הוא גדר שתקיף אותם סביב ותמנע חדירה ליישוב. הגיוני? לא ברור. כל גבעה באזור יכולה לסייע לצלף ממוצע לזרוע ביישוב הרס.

מוטי הרשקו, לשעבר אחראי הביטחון ביישוב, מסביר שבלי בג"ץ התושבים נותרים ללא כל אופציה: "יש מי שאומר - 'מי שלא טוב לו, שיילך'. לאן נלך? פה זה לא שכונת בבלי, שאני אפרסם מודעה ומיד יקפצו. כאן אני אולי אצליח להשכיר את הבית שלי ב-100-150 דולר, ורק לאידיאליסטים. אני עדיין משלם משכנתא על הבית, אלפי שקלים בחודש. אם אני אשכור דירה בבאר שבע אשלם כ-700 דולר על שלושה חדרים. מאיפה יבוא הכסף?"

יש מי שמשתמש במילים נחרצות אף יותר. "הפור נפל", אומר בועז לביא ומשוכנע שהפינוי בדרך. "אל תתעללו בנו. הפעילו

את חוק פינוי-פיצוי. למה לחכות עד שניאלץ לעבור פה טראומה רצינית? אם המיקום של טנא-עומרים אסטרטגי, אז שהצבא ייקח אותו. לחילונים יותר קל לעזוב, ראינו את זה גם בעזה. השיקול הוא יותר כלכלי ופחות אידיאולוגי. בואו עם הצ'ק - אני מוכן לעזוב מחר. בכל שוטה שמוכן להישאר אני אתמוך מהצד השני של הגדר".

מחוץ לטנא-עומרים , בחווה מבודדת, יושב אל"מ (מיל') שלמה מור. מור, איש צבא בכל רמ"ח איבריו, הקים את חוות "הר המור" לפני שבע שנים והשקיע שם את כל נכסיו. אך אט אט ננטש. בלי רעיתו, ובלי מרבית ילדיו, נותר מור בחווה המבודדת רק עם מכשירי הקשר המשטרתיים והצבאיים. פעמים רבות סיכל מור בזכות נוכחותו חדירות פלסטינים לשטח ישראל. "חשבנו שאלה אדמות שחשובות לעם ולמדינה", הוא מסביר. "אנחנו צריכים לפנות את האזור בלב כבד, אין דרך אחרת. אנשים לא עושים הבחנה בין נוער הגבעות לבינינו. אני לא בעד לשלוח את הערבים אל מעבר לירדן. אילו גנדי היה עוד בחיים, גם הוא לא היה עושה זאת. עלינו לוותר על חלק מהשטח, כולל הבית שלי".

מור מסביר כי ברגע שהגדר תוקם וטנא-עומרים תישאר בצד הפלסטיני "יהיה סיר לחץ". לדבריו, "הפלסטינים לא יוכלו עוד עוד להתפרנס מבאר שבע והסביבה, ומשם הדרך לטרור פשוטה. בעוד שלטנא-עומרים תהיה גדר חשמלית סביבה, לי לא יהיה כלום. המדינה לא מספקת לי בטחון וקשה להשתחרר מזה. ביום שיגידו לי ללכת, אלך".