7 הערות מהמרכז
האמת, אני די במבוכה. תקעו אותי בדיוק באמצע, בין שתי נשים צעירות ומוכשרות, ואני אמורה להתעמת איתן. לא זו בלבד שאינני אשת ריב ומדון בטבעי, אלא שמעצם היותי זקנת השבט פה אני חשה כובד אחריות מוסרית, סמכותית, אפילו אימהית, על שתי הפרגיות האלה. ניהלתי שיחות עומק עם כנען, והפעם שנינו הסכמנו שעליי לגלות שיקול דעת, אחריות, רצינות, בגרות ונדיבות. אבל לאחר מחשבה נוספת, מה אני אגיד לכם, אין, אין מצב בעולם שאני לא אכסח להן את האמ-אמא של הצורה.
ביבי
עם היוודע תוצאות הבחירות ברשות, ביבי חש איך הריגוש הזה שכל כך מוכר לנרקומנים, שוטף את כל גופו. יש! "שרה'לה, אני יוצא לסיבוב הופעות! תעזבי אותי מאולמרט-יחלק-את-ירושלים!" וכבר הוא יוצא אל מופע האימים שלו בכל האולפנים והתחנות, משנן את החמאסטן, אלקאעידסטן, שדה התעופה..., ומזמזם לו בחיוך כבוש, הם י-פ-ח-דו הם י-פ-ח-דו. הוא גם זכר כמובן לחזור עד בלי קץ בכל הופעותיו על איך כבר לפני שנה וחצי, שנה תמימה לפני שהצביע בעד ההתנתקות, כבר אז הזהיר שההתנתקות תחזק את החמאס! ולבסוף התביית על "לאולמרט אין ניסיון בטחוני".
אחי, עזוב ניסיון ביטחוני. בלי שכל זה לא שווה כלום, זוכר?
פרץ
עמיר פרץ ראה את המהפך ברשות, ונתקף ייאוש: אוף, החמאס הזה עכשיו. אני אגיד להם שיחזיקו אותי או שאני נכנס בהם, ו... בואו נראה איך אני משלב בעסק הזה את שכר המינימום וזכויות הפנסיה, הא?
ואולמרט...
אולמרט הגיב בממלכתיות של מי שיש לו 40 מנדטים בסקרים, וכל מבוקשו הוא לשמור עליהם. פה שלח את דיכטר, שם שיגר את לבני, והעביר לנו את המסר המוכר והמנחם: לא יעלה על הדעת!
קפיצה לימין
אני פונה בתחינה אל אחינו האהובים, המעפילים הטריים, הבנים שלא מכבר שבו לגבולם מגלות ארוכה בערבות רצועת עזה וצפון השומרון, שכבר חצי שנה לא מפסיקים להציג לראווה את הזוועות, העוולות והעינויים שהם חוו ועדיין חווים בתהליך הקליטה במולדתם. חבר'ה, בחיאת, תנו קצת לנשום. תרגיעו קצת, תנו כמה ימים לשכוח מהאסון שפקד אתכם, כי תיכף מגיע המשלוח הבא מהגדה ומתחיל פסטיבל חדש. תעשו טובה.
מבט לשמאל
יש שאלה שמנקרת לי במוח מזה זמן: סליחה, אבל מה למרצ ולסמים? מה קרה? קודם שכחתם את הסוציאליזם כדי לטפל בשלום, עכשיו בא לכם לזנוח את הז'נווה כדי לטפל בעשבים? מה הלאה? זכויות הדולפינים? מה זה הקפיצות האלה? בעיית מיקוד? כי אם מדובר בליקוי קשב, אז נאפס זה ממש לא מה שאתם רוצים.
שבו רגע, קחו שכטה והסכיתו: החבר'ה האלה, שעבור זכות הצינגלה שלהם אתם הולכים להילחם, ממש לא מרגישים שהם קשורים דווקא אליכם בטבורם. שום כלום. הם מצביעים כמו כל האוכלוסיה: רובם לקדימה, והשאר מתפצלים כמו כל אזרחי ישראל. אולי בכל זאת תרדו מהשיח?
ואלי גם
לאלי ישי מש"ס, שבטרם התקררה גוויתה של שינוי כבר חגג בלי חשבון, הזמין בזדוניות את מצביעיה לבוא לביתם האמיתי, לש"ס, ולא הסתיר לרגע את שמחתו למראה חורבנה של שינוי: מר ישי, שינוי צמחה על הקרקע הפוריה שש"ס הכינה עבורה, שש"ס דישנה לה עם הרבה שיכרון כוח, טיפחה לה עם זחיחות דעת, וזיבלה לה עם גזענות מוצהרת, וכל זה על מצע רך של שחיתות ממאירה. שינוי קמה אך ורק בזכות השתן שעלה לש"ס לראש.
שינוי לא נפלה כי אלוהים בעדכם, וגם לא כי קדימה פלשה לה למשבצת, כמו שלפיד מתעקש לטעון. היא נפלה כי ש"ס לא השתתפה בשלטון זמן רב, ונפלאותיה נשכחו קצת מלב. שינוי התנפחה כשהיא אוחזת בעקב ש"ס כמו יעקב בעקבו של עשו. היא הנגטיב שלכם, מר ישי, היא נייר הלקמוס שלך. אם היא הפכה ללא רלבנטית, אולי מדובר באיתות דקיק שזה בדיוק מה שיקרה גם לש"ס. אז אולי תוריד קצת את הווליום בחגיגות?
אחרון חביב, לפיד
אני דווקא מחבבת את טומי לפיד. קצת קשה לי עם הגסות והסגידה הדתית שלו ל"מדע" (וזה לא אוקסימורון, לצערי), אבל אני אוהבת אנשים פעלתנים, יצירתיים ויצרניים, והוא כזה.
עם זאת מאז שאני צופה בו, וממש לא חשוב איפה ובאיזה תפקיד, הוא נראה לי פשוט נורא ילדותי. אולי בגלל שהוא בחיים לא ייתן לאף אחד להגיד את המילה האחרונה, כאילו זה מה שקובע את ערכו, שהוא בחיים לא יודה בטעות, כאילו זה יפחית מכבודו, שהוא מוכן להוציא כל דבר מכל הקשר, לעוות אמיתות, לסרס עובדות, ובלבד לא להישאר חייב. ואז מגיע רגע האמת, הוא מבין שאיבד את שינוי, ומה הוא עושה? רץ להתחבא בבית! האיש פשוט ילד.
לפנייה לכתב/ת 
החמאס. זה השכל, ביבי
צילום: רויטרס
אביגיל בכלר
צילום: אביגיל בכלר
לפיד. ילד?
צילום: אלי אלגרט
מומלצים
