אנשי השוליים
הפקה חדשה של תיאטרון "מלינקי" מזמינה את הקהל אל עולמו הגרוטסקי של וויצק, חייל מן השורה שנאבק על הזכות לחיות באושר בעולם קר ומנוכר
צילום: שי רוזנצוויג
מאז הוקמה בשנת 1998 העמידה קבוצת תיאטרון מלינקי סטנדרטים גבוהים במיוחד של עשייה בפרינג' הישראלי והציעה פרשנויות מרתקות לטקסטים ספרותיים שנוגעים בגבול הגרוטסקה. אחרי "הזקנה ועושה הניסים", "הזר", "קונטרבס" ו"שושנת יריחו", מנסה כעת הקבוצה לפרק ולהרכיב מחדש את "וויצק", יצירתו הקלאסית של גיאורג ביכנר.
המחזה של ביכנר, שכתיבתו לא הושלמה בשל מותו של המחזאי ממחלת הטיפוס, ראה אור בשנת 1879 והוצג לראשונה על במת התיאטרון במינכן 35 שנה מאוחר יותר. במשך כמעט 200 שנה טרד המחזה את מנוחתם של קוראים והסעיר את דמיונם של במאים וחוקרי תיאטרון רבים. לאורך השנים הוא זכה למאות פרשנויות והוכתר כאחד המחזות הקלאסיים של הרומנטיקה הגרמנית.
גיבור המחזה, חייל מן השורה שנאבק על הזכות לחיות באושר בעולם קר ומנוכר ועובר מסכת עינויים, נבגד ונטרף אל סופו הטראגי. "וויצק הוא איכר עני ופשוט שלא מבין את העולם שבו הוא חי", אומר דימה רוס המגלם את וויצק, "הוא שונה. בתוך חברה שמנסה תמיד ליישר את השורות, האחר שנמצא בשולי החברה, פשוט נמחק. הוא מוצא את עצמו כלוא במצב שאין מוצא ממנו כשלוקחים ממנו את המעט שיש לו – אשה ובן. כשזה אובד לו הוא נעשה חיה פראית שהורסת את כל מה שמסביבה".
רוס, שזכה בעבר בפרס "קיפוד הזהב" על תפקידו בהצגה "הזר", מזדהה עם הדמות. "לפני שהייתי שחקן, העולם טרח להדגיש בפני כל הזמן כמה שאני לא כמו כולם. אמרו לי שאני שונה בלימודים, בצבא, ברחוב וגם בבנק", הוא אומר, "בכל פעם שהגעתי למגע עם המדינה הרגשתי איש קטן מול כוח אדיר שאי אפשר לנצח. אני משער שהחברה מנסה לעזור לאלה שחיים בתוכה, אבל תמיד יהיו את אנשי השוליים שיישארו בחוץ".
העיבוד המחודש למחזה, שתרגם לעברית רועי חן וביים איגור ברזין, מנסה לפתור את סודותיו של המחזה הפיוטי והסימבולי של ביכנר, שמציג את חייו של הגיבור האנטי-גיבור כקרקס טראגי. "ביכנר ניסה לכתוב מחזה ריאליסטי שמבוסס על סיפורים אמיתיים ומה שיצא לו הוא מחזה אקספרסיוניסטי מלא בסימבולים", אומר הבמאי, "ברור שבמאה ה-20 שהיא מאה שכולה אנטי גיבורים מחזה שעוסק באיש קטן, האחרון בשרשרת ההיררכיה הסוציאלית, יגרה את הדמיון. אני רציתי לעשות הצגה על אלימות, על פחד, על סבל של האדם הקטן. וויצק הוא אנחנו שנלחמים נגד העולם הגדול, האכזרי והמפחיד על הקיום היומיומי".
ההתמודדות עם מחזה לא גמור מקשה או מקלה?
"היא מרתקת, מכיוון שהיא מאפשרת הרבה פרשנויות. מצד שני היא יכולה להוות מלכודת. אפשר בקלות ללכת בו לאיבוד".
זה מחזה פוליטי בעיניך?
"זה מחזה שחזה בעיניי את עליית הפשיזם. מאוד מעניין אותי המקום שבו אדם מרשה לעצמו להקטין אדם אחר או להרוג. הרבה מאוד זמן חיפשתי חומרים שעוסקים בזה, ווייצק הוא המחזה המושלם".
בתיאטרון "מלינקי" יש שימוש רב בשפה הגרוטסקית.
"השורשים שלי הם בקרקס. במוסקבה למדתי את אמנות הקרקס ועבדתי בקרקס. במשך שנים רציתי להתרחק מזה כי חשבתי, משום מה, שמקומו של הקרקס הוא בתחתית עולם האמנות. היום אני חושב שטעיתי. ליצן, על כל הגרוטסקיות שבו, הוא התיאטרון במיטבו. דרך העולם של הליצן אפשר להעביר כל כך הרבה מסרים קשים בקלות יחסית. גרוטסקה היא פסיכולוגיה שמבליטה תוכן דרך צורה".
זו אולי הסיבה שבהצגות שלכם יש הרבה מאוד פיזיות?
"נכון. רציתי להתרחק אבל הקרקס, מסתבר, מחזיר אותי אליו. תנועה היא דרך לבטא רגשות והיא משלימה את הטקסט. אגב קרקס, מה שאני מאוד מכבד בעולם הקרקס הוא שרק שם שחקנים עובדים שמונה שעות ומדברים רבע שעה. בתיאטרון זה הפוך – מדברים שמונה שעות ועובדים רבע שעה".
"וויצק" - יום ג', 7 בפברואר, בשעה 20:00 בתיאטרון תמונע