סוף עידן "הוא זכאי"

כבר לפני ימים אחדים החלו לדלוף פרטים מכתב האישום ההולך ומתגבש נגד השר לשעבר בניזרי. דובר על אישום חריף במיוחד, העולה בחומרתו גם על התחזיות המחמירות ביותר. התקשורת כבר צחצחה את הכותרת האהובה: "ש"ס - כתב אישום". ניידות נשלחו לביתו של הרב עובדיה יוסף, ומומחים לקיפוח ולקונפליקט המזרחי-אשכנזי הועמדו בהיכון לקראת השתתפות בפאנלים.

והנה - דממה. לא זעקה ולא שאגה. אפילו לא פרפור קל. ח"כ שלמה בניזרי השמיע אמנם את הטיעון הרגיל על הרדיפה העדתית, אך חבריו למפלגה לא רק שלא יצאו מגדרם כדי לעמוד לימינו, אלא אף טרחו והחתימו אותו על מסמך בו הוא מתחייב כי בכל מקרה של הרשעה - יתפטר מהכנסת לאלתר. כל מי שבנה על תה ועוגות בלילות ארוכים של הפגנה בישיבת "זעקת שלמה", ייאלץ להסתפק בשורה מגומגמת לציטוט ובניד של רחמים ותו לא.

מה קרה לה לש"ס, שיודעת להוציא המונים לרחובות בהינף אצבע? מה פשר ההשלמה השקטה הזו שנפלה עליה, משל

היתה "שינוי" הלבנבנה, הקוברת את פריצקיה בקור רוח מתנכר וממשיכה לדרכה בלי להביט לאחור? התשובות לכך הן רבות ומגוונות, אבל מכולן עולה קביעה אחת מצמררת בפשטותה ובאכזריות הפוליטית שלה: ש"ס של בחירות 2006 שונה בתכלית מזו של 2003. זו אותה מפלגה, אמנם, עם אותם אנשים אפילו; ובכל זאת, משהו במנוע הוותיק והמשומן כל-כך החל לפעום באופן אחר לגמרי ממה שהיה עד כה. זה נכון לעניין הדינמיקה הקבוצתית בתוך המפלגה, וזה נכון עוד יותר לעניין תדמית המפלגה והאנרגיה שמניעה אותה בבחירות הקרובות.

ש"ס מגיעה לבחירות הנוכחיות כשהיא מוכה, חבולה ועייפה. מכל היהירות, שיגעון הכוח והגדלות שאפיינו אותה בימי ממשלת שרון הראשונה - לא נותר דבר. שלוש שנות האופוזיציה עשו את שלהן כמו ששום שוט פוליטי לא היה עושה טוב יותר. מי בכלל זוכר היום, שרק לפני שלוש שנים היה השר נסים דהן נכנס לתוך דברי ראשי מערכת הביטחון בשאלות והערות, ומעלה בכך את חמתו של אריק שרון? מי בכלל יכול לדמיין את אלי ישי מופיע השכם והערב בתקשורת ומסביר עד כמה שרון תלוי בו?

האגרוף המשולב של שרון-שינוי, שהוטח בפרצופה של המפלגה, שיגר אותה למדבר הפוליטי ואילץ אותה לעשות דבר אחד: לחשוב. את המפנה עשה הרב עובדיה, מנהיגה האמיתי. כמי שרואה בש"ס את מפעל היהדות הגדול ביותר בדורנו, הביט הרב בשלוש השנים האחרונות לעבר שני מוקדים, ומה שהוא ראה שם גרם לו להתפלץ. הוא ראה את התקציבים המקוצצים, את הכסף החסר למשפחות נזקקות ואת המוסדות הנאבקים על קיומם - וליבו נחמץ. במקביל, הוא הפנה מבט אל אנשיו בשטח וגילה שם לא מעט שחצנות, שכרון כוח ועיסוק בטפל במקום בעיקר. בנקודה הזו בדיוק אמר לעצמו: לא עוד. לכן הוא לא ממש נחלץ להגנתו של בניזרי, גם אם הסכים, בסופו של דבר, להכליל אותו ברשימה לכנסת.

לרב עובדיה נמאס מהאזורים החשוכים אליהם מבקשים אנשים בתוך ש"ס לקחת אותו. הוא לא מוכן עוד לחפות על אלו שעשו דין לעצמם וסטו מדרך הישר. המקרה של דרעי היה חריג בהגדרה; דרעי נפל בעת מילוי תפקידו, כך לפחות חושב הרב. אגב בניית מוסדות החינוך והתורה של ש"ס, נעשו אי אלו עיוותים בדרך אל היעד. לכן, כאשר מערכת המשפט יצאה נגד דרעי, עובדיה יוסף פרש עליו את חסותו. בש"ס נפל דבר השבוע: תמה תקופה הזכאים בתנועה. מעתה, אין יותר הליך נגדי - מקביל לזה המשפטי - בעבירות שבין אדם לחברו.

האם המפנה הזה יעזור לש"ס? מוקדם לדעת. הבעיה הפרסונאלית היא כיום הבעיה הקטנה של המפלגה. הצרה הגדולה

 שלה היא דווקא הדעות שהפיצה בשנים האחרונות והמסרים איתם היא ניגשת לבחירות. אם תתממשנה התחזיות הפוליטיות הנוכחיות, סביר להניח שש"ס, וממולה מפלגות שמאל מאוחדות, תהוונה לשון מאזניים. איזה סיכוי יש שאהוד אולמרט יצרף לקואליציה שלו מפלגה שהציגה עצמה כמפלגת ימין מובהקת, ועוד באה בדרישות להחזיר מיליארדי שקלים לקצבאות הילדים?

ובתוך כל זה יש גם נקודות אור לא מעטות עבור ש"ס. למשל, יכולתה הייחודית - כמפלגת מרכז קלאסית - למכור למצביעיה הפוטנציאליים תדמית חיובית מבחינה מדינית וכלכלית. ש"ס, במוצהר, אינה חתומה על שתי השואות הגדולות של 2005. כמעט כל המפלגות הציונות והדתיות היו מכונסות תחת אחת משתי ממשלותיו של שרון בקדנציה האחרונה, למעט ש"ס. היא לא היתה שם בקיצוץ המיליארדים בקצבאות הילדים ולא היתה שם כשפינו יהודים מבתיהם ושלחו אותם אל הלא נודע.

כיום יכולה ש"ס לבוא אל ההורים ואל העניים ולהצהיר כי ידיה נקיות. היא יכולה לפנות אל ממורמרי הימין, אל משפחות המפונים, אל המפגינים הרבים ובמיוחד אל החרדים הימניים, ולתבוע תשלום עבור מלחמתה נגד ההתנתקות. מבחינה זו, מציגה ש"ס גיליון הרשעות ריק ונקי. אי אפשר להפנות נגדה כמעט אף אחד מקני הרובים של בחירות 2006. היא לא פינתה ולא קיצצה.

יוסי אליטוב הוא סגן עורך השבועון החרדי "משפחה"