שתף קטע נבחר
 

קולוניאליזם נאור ומאויר

לסאטירה מותר לבקר גם סמלים דתיים; הבעיה מתחילה באג'נדת הגטו שהיא באה לקדם

הקריקטורות בגנות הנביא מוחמד, שהתפרסמו לאחרונה בעיתון הדני "יולנדס פוסטן" ומאז מתסיסות את העולם הערבי והמוסלמי, אינן שונות במהותן מהקריקטורות האנטישמיות שמתפרסמת מדי פעם באירופה ובעולם הערבי. כולן מתבססות על רעיון אחד מרכזי: שלילת כל לגיטימציה של הצד המותקף כפרטנר שווה ערך לדו-שיח תרבותי ופוליטי. אם המוסלמים נולדים עם פצצות בראש והיהודים שותים את דמם של ילדים, אז חבל על הזמן (במובן העתיק של האמרה): אלה חיות אלה, ולעולם לא יהיה אפשר להתייחס אליהם כבני-אדם שווים וראויים.

 

גבולות חופש הביטוי רחבים הם, וכך צריך. זה יהיה פזיז מצדי, כבן לתרבות המוסלמית, להתקיף את עצם פרסום הקריקטורות, שמובטח לפי תפישת עולמי במסגרת חופש הביטוי. אבל חופש הביטוי בעיני אינו כלי להפצת נאצה והתקפות זדוניות, המונעות על-ידי גזענות ופוביה כלפי האחר. אירופה של היום מקדמת סדר יום "גטאי", סדר יום של טוהר גזע, סדר יום לבן של צמצום נוכחות המוסלמים בארצות היבשת, כמגננה על ערכי הנצרות והמערב.

 

אין לאירופה היום הזכות לרצות לנקות את ארצותיה מנוכחותם של המהגרים (המוסלמים ברובם המוחץ), כי היא זו שרצתה אותם בהמוניהם ככוח עבודה זול. מין קולוניאליזם הפוך: במקום לכבוש את העולם ולנצל את משאבי המדינות הכורעות תחת עול ה"מנדטים" המערביים, אפשר היום לייבא כוח עבודה זול ולתחום אותו אל תוך גטאות עניים ומבודדים. שהכושי יעשה את העבודה שלו (במשכורות רעב) ושיחזור לגטו שלו וישתוק. אם לא, שיעזוב!

 

הקריקטורות הנ"ל מנצלות את חופש הביטוי כדי לקדם מלחמה שערה נגד המיעוט המוסלמי שגדל מיום ליום בערי אירופה - וכאן המורכבות של הסוגייה: גם אם יאשימו אותי בזילות הנביא, אני טוען שעצם פרסומם של דברי סאטירה וביקורת נגד סמלים דתיים (ואפילו מוחמד) הוא לגיטימי; מה שהופך את הפרסום הזה לבלתי לגיטימי, הוא הכוונות והאג'נדה שהאחרון בא לקדם. הזעם שהתפרץ בעולם המוסלמי יכול להיראות בעיני המערב ה"מתקדם והנאור" כעוד גילוי לברבריות ופרימיטיביות של המוסלמים, אך בעיניי הוא מסמל בעיקר את ההתנשאות והשאננות שהמערב חש כלפי המוסלמים באשר הם.

 

תמוהות מאוד בעיניי הקריאות המערביות (גם בישראל) נגד הפגנות הזעם בטענה שהמוסלמים אינם יודעים חופש ביטוי מהו; בואו נזכור שעד לא מזמן, רוב המוסלמים בעולם כרעו תחת עול האימפריאליזם הכובש. אין למערב זכות מוסרית להטיף לאחרים על ערכי הדמוקרטיה, החופש וההומניזם, מבלי שישלם קודם על העוולות והייסורים והגניבות שביצע במדינות האיסלאמיות ובאפריקה ובמזרח במשך מאות בשנים. ההתחסדות בעניין הזה היא מגעילה ומקוממת, ונדמה לי שהזעם שיוצא לרחובות היום הוא זעם כבוש, עצור ומצטבר, על כל מה שאירופה עוללה לנו, כתרבות וכאומה.

 

מצד שני, אני תמה על העולם המוסלמי ששורף את כל הבא ליד בגלל חילול דמותו של הנביא מוחמד, ואינו נוקף אצבע אל מול הכיבושים של המערב והשתלטותו על העמים המוסלמיים, בדרכים לא דרכים. מתי לאחרונה יצאה הפגנה מוסלמית בבירה ערבית נגד הכיבוש האמריקני בעיראק? מתי לאחרונה קם מוסלמי כלשהו בעולם וצעק חמס נגד החיסולים שמבצעות ישראל וארצות-הברית? הדיון בעולם המוסלמי היום צריך להתרכז במניעים שמוציאים אנשים החוצה, והאם קריקטורה בגנות הנביא מסוכנת יותר מכיבוש מדינה מוסלמית. הדיון שאמור להעסיק עכשיו את אירופה הוא גבולות חופש הביטוי ביחס לתרבויות אחרות; האם ערך עליון זה אמור להפוך לנשק תעמולתי ימני-פאשיסטי במהותו, ואם אכן יהפוך כזה, האם צריך לשמור עליו מכל משמר?

 

עלא חליחל הוא סופר ועיתונאי

 

עוד בנושא:

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים