בני, פרצופכם נחשף בעמונה
עמונה הבהירה לכל מי שהיה לו ספק שיש ישות נוספת שהתפתחה פה לידנו, שממומנת על ידנו, שנשמרת ומוגנת על ידנו, שמוזנת על ידנו, שבנינו מתים למענה, אבל היא לא רואה את עצמה כחלק מעם ישראל שמדינתו היא מדינת ישראל וממשלתו היא ממשלת ישראל.
הם אקס-טריטוריה. הם לא כפופים ולא חייבים. הם רק יונקים ומקבלים, ושנגיד תודה שהם מוכנים בכלל לזלול את המשאבים האינסופיים שניתכים עליהם מאתנו. אכן, הם מתגייסים ליחידות הקרביות ומגיעים לדרגות פיקוד - ועכשיו אנחנו גם מבינים למה.
לא, הם בכלל משהו אחר. הם בעלי הבית של האמונה האמיתית ושל המטרה הקדושה, של הדת האותנטית ושל פירושה היחיד, של היעד הלאומי ושל הדרך אל היעד הזה. ואם מישהו לא מקבל את זה, הוא יקבל בלוקים. ואם בלוקים לא יעזרו אפשר לחזור אל הנשק החם שהרג את ראש הממשלה לפני 10 שנים, ויש מי שמזרים רמזים על כך השכם והערב.
הם יורקים על זרועות הביטחון, שבלעדיהן אין להם קיום שעה אחת על אדמותיהם הקדושות. הם פוצעים, ברוח ובגוף, את האנשים שמאפשרים את חייהם בגופם, הם משתלחים בהם בפראות חייתית, ומיד לאחר מכן עוטים מסכת קורבן!
והכל מתוכנן מראש. הם לא פוחדים מהמצלמות, כי עם מצלמות אפשר לעשות הכל. אפשר אפילו לדרוש ועדת חקירה. אחרי שהצטלמו תוך כדי התבצרות והתחמשות, אחרי שראינו את המקרר ההוא מועלה לגג, הם תובעים ועדת חקירה. אחרי מטר הבלוקים והדוקרנים - הם תובעים ועדת חקירה.
הם הרי אספו שם בלוקים ודוקרנים, לא? אז היה צריך להגיע אתם לפשרה, לא הבנתם? כשאזרחים מתחמשים ומאיימים בתקיפת שוטרים וחיילים, צריך לבוא אתם לפשרה, להתדיין אתם, לשוחח אתם, לשכנע אותם. כי אסור לשכוח שמאחורי כל זה מסתתרים בלוקים ודוקרנים, במקרה הטוב. לא חשוב מה פסק בית המשפט העליון. כי, כך אמר מישהו מהם, בדרך משפטית זה לא ילך.
לית דין ולית דיין. בית המשפט העליון הוא לא פונקציה בשבילם. והם יחליפו אותו, אותו ואת השלטון, ואת הרמטכ"ל. כן, כך בצווחות היסטריות צרח בני אלון שם, שם, במקום האהוב עליהם, ככר ציון.
ובעוד 15 שנה ממילא הם יהיו הרוב, אז הם לא דואגים, הוא מוסיף ואומר. הם יראו לנו מה-זה. בסוף הרי הכל יקרה על פי דברם, אין מה לדאוג. הם יוכלו אז לארגן פה מרחץ דמים כמו שצריך, הן של שרידי העם שמעז לחלוק עליהם, והן של הפלסטינים. הם יראו לנו שמצדה כן תיפול שנית, ואין לי ספק שגם נוכל לראות שחזור חי של ההתאבדות ההמונית האווילית והמתועבת ההיא.
הם לומדים מהשכנים הפלסטינים, מהגרועים שבהם. הכיפה גדלה, הזקן הפך לפריט חובה. לפעמים קשה כבר להבחין. הם למדו לשקר ולבדות, בדיוק כמו המחבלים. הם תוקפים כשהם רעולי פנים. כמו המחבלים. הם תוקפים והם גם הקורבנות - כמו הפלסטינים. אין להם לב לא לעצים, לא לכלבים, ולא לאנשים עובדי אדמה עלובים. כמו הפלסטינים. הם מקימים את גדודי הנוער הכתום. כמו הפלסטינים. והגדודים האלה יעברו אימונים וילמדו איך להילחם בצה"ל ובמשטרה. כמו הפלסטינים. הם שולחים את ילדיהם אל המקומות המסוכנים ביותר, שילחמו עבורם. כמו הפלסטינים.
ואני רק מקווה שלא נראה פה את השהידים שלהם מתפוצצים פה, אבל אני לא אתפלא אם כן. אחרי עמונה, הכל נראה אחרת, ואני כבר לא משלה את עצמי.
הם פוגעים בכל מה שבא ליד. הם מתירים את דמו של כל אחד מאתנו עם כל פגיעה שהם מוציאים לפועל נגד שכניהם הפלסטינים. מי מאתנו ימות, אני מהרהרת לעצמי, כתוצאה מכתובת הנאצה שמשווה את מוחמד לחזיר על המסגד באותו הכפר? לא אם, אלא מי. על מי הם הוציאו גזר דין מוות כשריססו את כתובת הפיגולים הזאת?
כן, גם אני שמחה שהם התאחדו. אני רוצה לראות בדיוק כמה אנחנו קרובים אל חורבן הבית השלישי. ואת זה נראה ב-28 במרץ. ואם הם לא יגיעו למספרים ממש גדולים, אני אדע שקיבלנו ארכה של 4 שנים מקסימום. כי אז הם כבר יגיעו. ואם לא אז, אז בני אלון כבר אמר מתי, 15 שנה הוא חישב. ואני מאחלת לעצמי שהחישוב שלו מוטעה. אבל לו, לו אני מאחלת מכל לבי שהוא חישב אל-נכון.
אני קוראת למדינת ישראל, לזרוע המחוקקת, המבצעת והשופטת, וגם לזרוע המבקרת, לחשוב בקור רוח ולתכנן בקפידה איך עוצרים את הציבור המסומם והמוסת הזה, הפנאטי והפונדמנטליסטי הזה, המוטרף והמשולח הזה.
כי אחרי עמונה הכל באמת נראה אחרת.
לפנייה לכתב/ת 
