חרב הפיפיות של עמרי

מהו המסר העולה מגזר-הדין בעניינו של עמרי שרון? לדעתי, התובנה העיקרית היא ש"בשם האב" או "כך עושים כולם" אינם נימוקים לקולא, ולהפך: יש בהם דווקא כדי להחמיר עם הטוענים אותם.

כך, למשל, דחה בית-המשפט מכל וכל את טענת שרון הבן כי פעל בשם טובת אביו וטובת המדינה. לא הכל מותר לעשות בשם האב או מה שנדמה לך כטובת המדינה. אין לאף אחד מאתנו רשות להתעלם מהחוק רק משום שהחוק לדעתנו אינו הולם את הצרכים ואת האידיאולוגיה שלנו. יתרה מזאת, הטענה ש"כולם עושים כך", ולכן יש להקל בדיני משום שלא עשיתי כל דבר יוצא דופן - היא טענה שיש עמה חרב פיפיות: אם אכן כולם עושים כך, כלומר: ציבור גדול מפר את החוק, אזי יש טעם להחמיר בעונש, בדיוק כדי להרתיע את הציבור הגדול הזה מלהמשיך את נוהגו זה. משום כך, הטיעון הזה של עמרי שרון יכול היה לפעול דווקא לרעתו.

אין לי ספק, כפי שקבע בית-המשפט, שלולא הנסיבות האישיות המיוחדות של משפחת שרון, הייתה השופטת מחמירה עמו עוד יותר. אמנם, תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל אינם עונש קל. אך בשים לב לחומרת העבירות בהן הורשע ולעונש המקסימלי הצמוד להן, אין לומר כי בית-המשפט החמיר באופן כזה, שערכאה גבוהה יותר תמהר להתערב בו בערעור.

לדעתי צדק בית-המשפט כאשר נמנע בנסיבות הנוכחיות מלקבוע כי יש קלון בעבירות בהן הורשע עמרי שרון, שכן כאשר ביצע אותן - לא היה חבר-כנסת. "חוק יסוד: הכנסת" קובע כי אדם שהורשע בפסק דין סופי, נידון לעונש של יותר משלושה חודשי מאסר וטרם חלפו שבע שנים מאז נגזר עונשו - רשאי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לקבוע כי יש קלון בעבירות שביצע, ולפיכך נאסר עליו להציג את מועמדותו לכנסת. אשר לשרון הבן, הצורך להכריע באופי העבירות שביצע ובסוגיית הקלון יתעורר אם וכאשר יבקש להתמודד שוב על מקום בבית המחוקקים הישראלי.

לסיכומו של עניין, אנשי ציבור ואנשים פרטיים כאחד ראוי להם ללמוד מפסק דין זה, כי על התנהגויות כאלו לא יעברו לסדר היום, והם צפויים להיענש בכל חומר הדין.