"לא רוצה לשים שלט עם השם שלי על שום דבר"
אחרי שנגמלה מהמחלבה, רעיה שטראוס התמכרה למעשים טובים: עכשיו היא רוצה לשכנע אותנו לא לקנות מוצרים מחברות שלא משקיעות בקהילה ובסביבה. למה החליטה לפתוח חשבון בדיסקונט, מה יש לה להגיד על פרשת טיב טעם ולמה מכעיס אותה ששטראוס-עלית לא פרסמה דוח חברתי מאז המיזוג?
באחרונה פתחה רעיה שטראוס חשבון בבנק דיסקונט. למשפחת שטראוס יש ברית היסטורית עם בנק הפועלים עוד מהימים שהיו בעלי מחלבה קטנה במצוקת מזומנים, ומיכאל שטראוס ליווה את אמו, הילדה, לפגישה בבנק לאומי - אך שם סירבו לתת לה הלוואה. עד היום בראיונות איתו הוא מזכיר את הטראומה כשראה את אמו מקבלת תשובה שלילית ופורצת בבכי. בנק הפועלים הסכים להלוות למחלבה, ומאז הוא הבנקאי של המשפחה. אז למה פתחה רעיה, אחותו של מיכאל שטראוס ואחת הנשים העשירות במדינה, בעלת 13.5 אחוז מחברת שטראוס-עלית, חשבון בבנק דיסקונט?
"כשבינו צדיק קנה את הבנק הבינלאומי, אחד הדברים הראשונים שעשה היה להפסיק את הסיוע של הבנק לפרויקט 'הזנק', המסייע לתלמידים בפריפריה ללמוד לקראת בחינות הבגרות", היא אומרת. "בעקבות זאת לקח על עצמו בנק דיסקונט את הפרויקט. בנק דיסקונט היה גם בין הראשונים שפרסם דוח חברתי. אני חושבת שבינו הוא איש נהדר, אבל ברגע שחדל לסייע ל'הזנק', אז אני, כצרכן, אפנה לגוף שגילה אחריות חברתית ופרסם דוח חברתי. הרמתי טלפון לגיורא עופר, מנכ"ל בנק דיסקונט, וקבעתי איתו פגישה. החלטתי שאני רוצה לפתוח חשבון בבנק כזה שלא מתרכז רק ברווחים ובריביות, אלא יש לו גם אחריות חברתית".
מהבנק הבינלאומי נמסר בתגובה: "אנו עומדים בפני השקת פרויקט חלופי להזנק".
"כיום אני פעילה מאוד בארגון "מעלה" (עסקים מנהיגים אחריות חברתית)", אומרת שטראוס. "החל מהשנה שעברה מחייבת רשות ניירות ערך את החברות הנסחרות בבורסה לפרסם בדוחות הכספיים את התרומה הכספית שלהן לקהילה. מדד "מעלה" כולל לא רק את התרומה הכספית, אלא גם קריטריון של שמירה על איכות הסביבה. זה הרי לא עוזר אם חברה תורמת 2 מיליון דולר בשנה, אבל מזהמת את המים ופוגעת בכך בסביבה. קיווינו שבאמצעות הפרסום יענישו המשקיעים והצרכנים את החברות שפוגעות בסביבה ואינן תורמות לקהילה, ולשמחתי יש כבר ניצנים לכך בארץ. למשל ראינו איך הצרכנים הענישו את חברות הסלולר בגלל האנטנות, אבל אני מודה שעדיין לא הצלחנו להטמיע
את הבשורה. אני אישית התחלתי להשקיע בחברות כמו אלטשולר-שחם שהקימה קרן המתחייבת להשקיע גם בפרויקטים חברתיים. החברות צריכות להבין שזאת מגמה שהולכת וגוברת בעולם, ושתגיע גם אלינו. בסופו של דבר יענישו הצרכנים חברות שלא יעמדו במדד מעלה.
"הייתי בכנס מאוד גדול בשבדיה של חברת "ISO" העולמית, שהמציאה את תקני האיכות. החדשות המסעירות היו שהיא עומדת להוציא תו תקן למדד חברתי, וחברה שלא תעמוד בו, לדעתי לא יקנו בעתיד את מוצריה. החברות צריכות להפנים כי חברה שתעמוד בתקן הזה תזכה באמון הציבור".
המיזוג בין שטראוס לעלית, לפני כשנה וחצי, היה למורת רוחה של רעיה שטראוס, שכן היא סברה שיש לשמור על עצמאות המחלבה ועל הרוח המיוחדת שבה. לכן בעקבות המיזוג היא מכרה מחצית מאחזקותיה בחברה והתנתקה מכל פעילות בה.
מאז היא משקיעה את כל כולה בפעילות ציבורית, שלדעתה היא הציונות האמיתית של היום. היא חברה ב"מעלה" ובמכון "ראות" לתכנון מדיניות ופעילה באגודת הידידים של אוניברסיטת בן גוריון, בתוכנית "אופק" בעכו, בעמותת "תלמי גאולת עם ישראל" הפועלת לקירוב יהדות התפוצות, ב"שותפות 2000" בנהריה ועוד.
"שכחנו כמה אנחנו נהדרים"
- האם שטראוס-עלית עומדת בקריטריונים שלך מבחינת מדד מעל"ה?
"גיורא בר-דעה, מנכ"ל שטראוס-עלית, הוא חבר פעיל ב"מעלה". ב-2004 היתה חברת שטראוס-עלית הראשונה בדירוג. אני לא יודעת אם זה יחזור ב-2005, אבל אני מזכירה שאני כבר לא בדירקטוריון ומנותקת מהחברה. היום אני פעילה בכל הארגונים באופן אישי או באמצעות רעיה שטראוס השקעות, שזו חברת ההשקעות שלי ושל מיכאל. ב-2002, כשהייתי במחלבת שטראוס, היינו החברה הראשונה שפרסמה דוח חברתי. בארץ עוד לא ידעו מה זה.
"באחרונה היו נציגים של מוטורולה, של בנק דיסקונט ושל רפא"ל בבית הנשיא משום שפרסמו דוח חברתי, כאילו שהם המציאו את זה. לצערי, מאז ששטראוס התמזגה, היא לא הוציאה דוח כזה. חבל שהתעשיינים עדיין לא מבינים שבסוף הצרכנים יענישו אותם, אם לא יתרמו לחברה וישמרו על איכות הסביבה. אילו היו לי מניות בטיב טעם, הייתי מוכרת אותן אחרי הגילוי בכלבוטק (שלפיו היא מכרה בשר שאינו ראוי למאכל אדם - נ.ז). אני לא חושבת שדבר כזה ייתכן בשטראוס-עלית. זה פשוט לא היה קורה. התרבות של החברה היא שהמוצרים שלנו טובים ממוצרי החברות האחרות. אצלנו לא התגלה סיליקון במוצרים, כי אני מאמינה שבתעשייה איכותית לא קורות 'תקלות' כאלה.
"בגלל האמונה שלי בתעשייה איכותית את יכולה לראות אותי - מה שלעולם לא תראי אצל אחי - מחבקת ומנשקת את המתחרים דן פרופר מאסם ואריק רייכמן מתנובה, כי אני מאמינה שאנחנו צריכים תעשיות מצליחות ששומרות על ערכים ועל מדדי איכות הן חברתיים והן תעשייתיים. המשקיע בארץ צריך עדיין להפנים את החשיבות של המדד החברתי. מתוך 500 החברות המובילות בעולם של מגזין פורצ'ן, 45 אחוז מפרסמות דוח חברתי, ונמצאה הקבלה בין דוחות חברתיים טובים לתוצאות כספיות טובות. כל המחקרים מראים שהמנהלים הטובים ביותר באים לחברות שעושות את הדבר הנכון.
"בעולם התחרותי הארגון שמצליח הוא זה שמגייס גם את הנשמה של המנהלים. זה הרי ברור שארגון שאני גאה לעבוד בו ולהיות חלק ממנו ולהזדהות עם המטרות שלו יפיק ממני הרבה יותר. אני בטוחה שעובדי טיב טעם מתביישים להגיד איפה הם עובדים, ולכן למשקיעים כדאי להתחבר לחברות שהעובדים מזדהים עם המטרות
שלהן, כי התוצאות יהיו טובות יותר, העובדים יהיו קריאטיביים יותר. אתה נותן מעצמך איפה שאתה אוהב להיות".
- אבל את התנתקת מהתעשייה כשפרשת משטראוס-עלית, אז מה מניע אותך לפעול לשיפורה?
"ברגע שיצאתי משטראוס, הפסקתי לחשוב רק על המדף ועל המוצר והתחלתי לראות את כל המדינה ואת מה שצריך לעשות כדי שהמדינה תמשיך לשרוד. לכן אני בקשר עם כל הארגונים האלה שאני פעילה בהם ואני מלאת הערצה ואהבה אליהם. אני לא בסחרור של הדיכאונות שבו אירוע אחד יכול להפיל את מצב הרוח. אני פשוט יודעת שאנחנו נצליח, ובשביל זה צריך לעשות שינוי. אנחנו נהדרים, רק שחלקנו שכח זאת".
- איך מתייחס מיכאל לפעילות? האם הוא שותף איתך?
"עברתי על הראיון שנתתי ל"ידיעות אחרונות" לפני שנה. אז עוד אמרתי שהניתוק משטראוס-עלית היה קשה לי מאוד. היום זה קטן עלי. היום אני מבינה שכשאתה בארגון אחד, אתה מייצג רק אותו. אני ייצגתי את שטראוס כל הזמן. מאז הניתוק גיליתי שאני סוף-סוף מייצגת את עצמי. מיכאל מסכים איתי בחשיבות של הפעילויות, אבל הוא עדיין מחובר יותר ממני לשטראוס. מיכאל ממשיך ללכת בדרכו. איפשהו נפרדו דרכינו. ברוך השם בגילי אני יכולה ללכת לבד ב-100 אחוז".
- כשפרשת משטראוס-עלית אמרת שבכוונתך להמשיך להשקיע בתעשייה.
"אז עוד היה לי חלום להיות מעורבת בתעשייה דרך השקעות ושותפות במפעלים. היום כבר פחות. היום אני מבינה שאני יכולה לעשות את ההבדל מכל מקום גם אם אין בבעלותי פס ייצור. אני תורמת גם כספית וגם מזמני וממרצי וחברה באותם ארגונים כדי לחולל את השינוי הזה. כדי שאשקיע כיום בתעשייה צריך להיות משהו שממש ירגש אותי ושיהיה בו חזון עתידי".
"צריך לשדרג את המדינה"
סמי עופר דרש באחרונה שבתמורה לתרומה הכספית שלו "למען הקהילה" - 20 מיליון דולר למוזיאון תל אביב - ייקרא המוזיאון על שמו. "אני לא רוצה את השם שלי על שום דבר, ואני תורמת הרבה מאוד. עו"ד חריש, שהוא צדיק גדול ומפעיל רשת בתי תמחוי בהתנדבות, שאל אותי פעם: למה את לא פועלת שכולם יידעו מה את עושה? אני לא רוצה לשים את השלט עם השם שלי. מה שחשוב לי זה שאני אצליח להעצים אחרים, להשפיע ולהתחבר. אני רק יכולה להגיד שאני תורמת בגדול והרבה כסף".
- את אישה עשירה, אפילו מאוד עשירה. יכולת מאז ההתנתקות משטראוס לטייל בחו"ל, לבלות. מה מניע אותך?
"אני מחויבת לציונות החדשה ולדרך של הוריי. הם היו זוג צעיר בגרמניה. אבא שלי עשה בברלין דוקטורט בכלכלה, אך בעיניהם הציונות היתה לעלות לארץ ולעבוד בחקלאות. סבא שלי היה מיליארדר בגרמניה. כשהיטלר עלה לשלטון, היתה יהדות גרמניה בשיאה. כולם חשבו שהנאציזם הוא קוריוז חולף, שלא יכול להיות שכל השפע הזה ייעלם. אבל אמא שלי אמרה שזה ייגמר רע. היא סיפרה לי שב-1933 היא ישבה בבית לבד בברלין, הקשיבה לרדיו ושמעה את גבלס מבטיח שיבוא יום שבו יילקחו מהיהודים כל זכויותיהם. באותו הרגע - כך היא סיפרה לי - החליטה שצריך לעזוב, וכשאבי בא הביתה, היא אמרה לו: 'איפה הדרכונים? אנחנו עוזבים'.
"שנים חייתי בבועה. השתייכתי לשמאל הקיצוני שאמר: אנחנו רוצים שלום. אם נחזיר זכויות, נחזיר שטחים, הכל יהיה בסדר. התעוררתי מזה באינתיפאדה. נולדתי בארץ בין הים לחולות. גדלתי ביוהרה גדולה כישראלית שלא הלכה כצאן לטבח. כשנולדתי היו בארץ 300 אלף תושבים, היום אנחנו כמעט שבעה מיליון. אנחנו נס בכל קנה מידה. צריך לזכור שפעם לא היה כאן כלום, והיום אנחנו בשפיץ של הטכנולוגיה.
"היום כולם בארץ כל הזמן כועסים שהמשטרה לא מתפקדת, שהפוליטיקאים לא בסדר, שהכל לא בסדר ושוכחים את מה שיש. רבים אפילו לא מבינים את החשיבות של המדינה ולא יודעים להעריך את מה שיש לנו פה, לאילו הישגים הגענו ועד כמה חשוב לשמור על זה. ההורים שלי לא עשו את כל הוויתורים כדי שאני, מתוך השפע שלי, אחליט שעדיף לי לחיות בניו יורק או בכל מקום אחר בעולם. זה לא אומר שאין מה לשפר כאן. יש ועוד איך: יש לקדם את החברה, את הקהילה, את איכות החיים. בקיצור צריך לשדרג את המדינה".
