"רוצים לחם? שימו ז'"

"אני לא אהוד אולמרט/ אני לא אריק שרון / אני לא רוחמה אברהם/ וחסר לי קינמון" (אריק חדש, משורר הבית של מפלגת לחם)

זה קרה בצהרי יום חורף נעים. השלווה הבורגנית בקניון רמת אביב הופרה כאשר עשרה פעילים ממפלגת לח"ם הסתערו על המעוז היוקרתי חמושים בפליירים, ועם הרבה אש בעיניים. " I have a dream", קרא אלי אלמוג בפאתוס לעומת הקניון העצום המתנשא מולו. "יש לי חלום (אל תצחקי גברת. גם הסינים אמרו שכל מייל מתחיל בצעד אחד קטן)".

חייבים להודות, במערכת הבחירות המנומנמת הזו, הלהט של אנשי מפלגת לח"ם (לוחמי חברה מאוחדים) הוא שינוי מרענן. הדיבור הישיר, הזעם המתפרץ על העוולות החברתיות, הרוח ההתנדבותית, לצד אווירת וודסטוק קלילה השורה עליהם בעזרתו של זמר הבית של המפלגה, בהחלט סוחפים. יש כאלה המביטים עליהם בלגלוג כעוד קוריוז של הבחירות, אחרים רואים בהם אפיק למחאה.

האם יצליחו חברי לח"ם להצית את הפתיל החברתי, או שמא יתפוגגו בקול ענות חלושה כמו אינספור מאבקים חברתיים שידענו בשנים האחרונות? האם הם יצליחו לרתום אליהם בוחרים רבים החשים מיאוס מההנהגה הקיימת? בקניון רמת אביב הם הצליחו לעורר בעיקר חשד. "אלה", מסנן גבר כבן 60 שיוצא מהקניון, "אני מכיר אותם מהמאבק שלהם בכיכר המדינה, שיילכו לעבוד. לא כדאי שאני אגיד את כל מה שיש לי לומר עליהם".

"כולנו פה עובדים", משיבים הפעילים בזעם. "אין להם מה להגיד, אז הדבר הראשון שהם מוציאים מהפה זה 'תלכו לעבוד'".

ישראל טויטו, המנהיג הבלתי מעורער של המפלגה, כבר רגיל להתחכך בעשירים נרגנים. הוא היה אחד ממקימי "כיכר הלחם" – מאהל המחאה של חסרי דיור בכיכר המדינה בתל אביב. הפער הכלכלי מבחינתו הוא לא סטטיסטיקה. "הם מנותקים מהעם", הוא אומר בכעס, "הם שבעים. הם לא רואים את מה שקורה, ולמטה הקרקע בוערת".

טויטו הבין שאין טעם במחאה ברחובות בלבד, והחליט לעלות לליגה של הכנסת. חבר ישראלי היושב באוסטרליה העניק את המימון הראשוני להקמת המפלגה, ולח"ם הוקמה בחודש דצמבר האחרון.

קיימים בישראל מאות ארגונים חברתיים, בבחירות רצה רשימה נוספת בשם "עוז לעניים", למה אתם לא מצליחים להתאחד לכלל מאבק משותף?

טויטו: "כל הארגונים האלה לא מעוניינים באיחוד כזה. יש להם מטרה לשמר את העוני, כי המנכ"לים של הארגונים האלה מרוויחים בין 30 ל-50 אלף שקל בחודש, אז מה רע להם? גם מפלגת ש"ס, שמתיימרת להיות חברתית, מעוניינת לשמר את העוני".

צילום וידאו: שי רוזנצווייג

אי אפשר לדבר על מאבקים חברתיים בלי להזכיר היכן הכל התחיל. בתחילת שנות השבעים היו אלה הפנתרים השחורים משכונת מוסררה בירושלים שיצאו לרחובות וזעקו על הקיפוח המתמשך. כמו גולדה בזמנה, רבים מהמבקרים בקניון רמת אביב סבורים שהחבר'ה מלח"ם "לא נחמדים". הם כנראה היו מעדיפים שטויטו ייראה כמו יוסי ביילין.

טויטו עצמו אינו רואה את מפלגתו כממשיכת דרכם של הפנתרים השחורים. "הם פנו רק למזרחיים", הוא מסביר. "המאבק שלנו לעומת זאת הוא לא עדתי. אני בעצמי אכלתי בילדותי גם גפילטע פיש מצד אימי הפולנייה, ומפרום מצד אבי שעלה מתוניסיה. אנחנו פונים לכל המקופחים, לערבים, לאשכנזים, למזרחיים, לדתיים ולחד הוריות. אנחנו למשל היחידים שבאמת מטפלים בנזקקים ערבים, כאלה שאפילו הח"כים הערבים לא מסייעים להם".

נתקענו עם הזי"ן

כמו להדגיש את האטימות למאבק של החלכאים והנדכאים, קיבלו נציגיו מוועדת הבחירות המרכזית את האות הכי נחותה באלף-בית העברי – ז'. במקום להתקומם, החליטו במפלגת לח"ם להתייחס לכל העניין בהומור, והציבו את אות הקלון במרכז הקמפיין. "אם תשימו ז' תקבלו לחם, אם לא תשימו לחם, תקבלו ז'".

"האות ז' באה מהתנ"ך ככלי נשק", מסביר משה קרסיס, והופך את הפלייר שבידו. "אתה רואה, ככה האות ז' מתהפכת והופכת לחרב". הנשים במפלגה, מתברר, קצת פחות ששות אלי קרב עם האות הזו.

פרץ עם האג'נדה החברתית ואולמרט עם המצע החברתי לכל היותר מצחיקים אותם. אבל בנימין נתניהו זה סיפור אחר. ההבטחה שלו למגר את העוני בתוך

 שלוש שנים רק הפחידה אותם. "ביבי יצליח מקסימום למגר את העניים", הם אומרים בלעג. "כשביבי העלה את מחיר החלב", מזכיר טויטו, "הוא הוזיל באותה נשימה את מחירי הדי.וי.די. מה הוא רוצה שניתן לילדים, מילק די.וי.די?"

הפעילים מחייכים. מנהיגם הכריזמטי הפך בעיניהם כבר לאגדה. "אתה יודע למה ישראל לא מגולח?", מגלה אריק חדש, מוזיקאי הבית, "כי אין לו זמן. כשהוא בא להרים את הסכין ולהתגלח מצלצל הנייד שלו והטלפון בבית, והוא שוב נרתם לסייע לאנשים במצוקה". גם רינה בכר, מספר שלוש ברשמה, הולכת "באש ובמים" אחרי טויטו. "לי ישראל עזר אחרי שהתגרשתי ונשארתי עם הילדים במאהל, ואני לא שוכחת לו את זה".

"היום גרוע יותר מתקופת הצנע"

אחרי התעמולה הססגונית מחוץ לשערי הקניון, הגיע הרגע הדרמטי: האם יצליחו חברי לח"ם לחדור את האבטחה ולהיכנס לקניון? "לכבות את הסיגריות חבר'ה", פוקד טויטו על הפעילים, והחבורה צועדת אל הכניסה. "האות ז' תמיד תעמוד לנו בשעת צרה", מסביר טויטו למאבטחת, והחלק הראשון מוכתר בהצלחה.

אחרי לחיצת יד לתייר שלא הבין במה מדובר, טויטו שועט קדימה לחנות אופנה. המוכרות מבחינות בו ומיד נעלמות אל עומק החנות. "למה בחורות יפות כמוכן בורחות, תצביעו ז' בקלפי", הוא אומר, ולא נוטר להן. "אלה בחורות שמנוצלות על ידי מעסיק שמשלם להן שכר רעב של 17 שקל לשעה", הוא מסביר, "ומי המרוויחים הגדולים? המעסיק והקניון".

"איזו אות צריך לשים בקלפי, חמודים?" שואל טויטו ומצביע על הפלייר.

"ז'", הם מתפקעים מצחוק. השיעור הראשון הסתיים בהצלחה. המשך יבוא?