ממה אנחנו מ-פ-ח-ד-ו-ת?
ברור וידוע לכל, שאהבה ופחד הם המנועים הגדולים לכל החלטה, ובכל פחד צריך לחפור ולחקור, להשמידו בעודו פעוט. יש פחדים בנאליים שאנחנו אוהבות להחצין, ופחדים שאנחנו טורחות להסתיר. חברותיי ואני עושות סבב הישר אל פסגת הפחד הנשית, בודקות ומשוות למי יש גדול יותר?
התעוררתי מזיעה. דפיקות לב מהירות ותחושה של לחץ כבד שיושב על הכתף. "מה קרה?" אני מנהלת עם עצמי שיחת לילה לגמרי אישית ופרטית. "אין לי מושג.." אני גם עונה "אולי זה גלי החום של גיל המעבר?"
קצת מוקדם לגלי גיל המעבר, וגם לא הרגשתי שאני בטרנספר אל איזשהו גיל אחר, כך שלא נותרה ברירה אלא להודות שבאמצע השינה חטפתי בסבבה משהו שנראה כמו התקף חרדה. סיבוב קצר בדירה לחפש את הסיבה, אבל אין בה אף מחבל, גם לא שום חפץ חשוד, הכל כרגיל, שום דבר לא מפחיד. כיוון שאני ועצמי היינו עייפים, נרדמתי תשושה אך נותרתי עם השאלה "מה כבר מפחיד אותי?"
"אז מה מפחיד אותי?" אני שואלת את המועצה, שהכי ברור וידוע לכל, שאהבה ופחד הם המנועים הגדולים לכל החלטה, ובכל פחד צריך לחפור ולחקור, להשמידו בעודו פעוט. אנחנו עושות סבב הישר אל פסגת הפחד הנשית, בודקות ומשוות למי יש פחד יותר גדול? יש פחדים שאנחנו אוהבות להחצין - כל הדברים הבאנלים: ג`וקים, נחשים, גבהים, ושאר מרעין בישין. ויש פחדים שאנחנו טורחות מתאמצות להסתיר, בונבוניירה של פחדים:
נטע פוחדת להשמין
לא רק נטע, כל אשה על כדור הארץ, ממשקל 40 ק"ג ועד טון וחצי, לא רוצה להשמין. זה לא משנה אם נטע היא כוסית אולטימטיבית, או חביתה עגולה, כל אחת פוחדת מהקילוגרם הבא. השומן שאורב מאיים עלינו עם אקדח בדמות המשקל. חלקנו מרוב פחד נשקלות כל יום, כאילו היינו פג הדורש מעקב, חלקנו האחר כל כך פוחד, שאפילו למשקל לא מתקרב. רזות, שמנות, זה לא משנה, כולנו פוחדות להשמין, אם לא להרזות אז לפחות לעצור את המחוג, להישאר במשקל בטוח, הכל הולך, "רק לא להשמין". חורשות את ה"מנטה", מודדות את החיים לפי הקלוריה, או לחילופין חיות על זמן שאול של הכחשה מתעלמות מחוקי דיאטת המשטר. לא משנה איפה אנחנו על סקאלת השומן, אנחנו לא רוצות לסחוב עלינו עוד אף קילוגרם נוסף של שומן רווי, לא רצוי, מוקצה מחמת מיאוס.
טלי פוחדת להיות לבד
לא רק טלי זה התחיל בגן העדן עם חווה, גם היא שנאה להיות לבד. אני כרגיל בפאסון של הרווקה הנצחית, שואלת אותה "מה כל כך מפחיד בלהיות לבד?" טלי מתעלמת, טוענת שלא אבין את הפחד הבסיסי של להיות לבד. "את עם יום העצמאות המתמשך שלך - פשוט לא תתחברי לפחד הקיומי", פוסלת אותי טלי על סף ההפחדה. לא משנה שיש לה בעל ומשפחה, היא מודה שהיא בבית הכי בודדה והכי לבד שאפשר, יש בה פחד אימה לעזוב את הגבר שלה, כי אז הלבד יהפוך רשמי ונוכחי. טלי נציגת הבנות שחושבות שהן לא יכולות להסתדר לבד, זה לא טוב להן לוגיסטית, וגם רע לתדמית.
מירב פוחדת מהמחסור
למירב, כמו לרובנו, יש קטע עם כסף, אין דבר שיותר מפחיד אותה מאשר להישאר חסרת כל. מרוב שהיא פוחדת היא מבזבזת ללא הפסקה, קונה ורוכשת דברים ללא הצדקה, היא חייבת את הנעליים, מוכרחה את השמלה, קונה בסופר כפליים העיקר שלא יהיה חסר. מירב היא הומלס לא ממומש, כי אין דבר שיותר מפחיד אותה מאשר העובדה שיום אחד הכל ייעלם: הבית, חשבון הבנק, והגרוע מכל הכרטיס המוזהב.
קרין פוחדת להיכשל
"הכישלון" הוא המפלצת הפרטית של קרין, ובדיוק בגלל זה היא עושה הרבה מאוד כלום, לומדת בחוגים מוזרים בלי מבחנים, עובדת אבל לא עושה קריירה. לקרין אין שאיפות מוגדרות, גם לא חלומות, כי אלו מצפינים בתוכם את הפחד הנורא מפני כישלון. או אולי "היא רק פוחדת מהאכזבה". קרין בחרה בדרך הקלה, שאין חלומות ואין שאיפות, אין שום סיכוי לכישלון.
יעל פוחדת מאהבה
כי פעם אמרו לי שזוגיות זה עבודה קשה, ואני, לא נראה לי שבא לי לעבוד בתוכה באהבה. אהבה זה כואב, מציק ומדגדג. אין לי בעיה להודות שלפעמים זה נראה מפחיד, כמו מטלה חברתית. תשמעו מה, בקושי את עצמי אני מנהלת אז להיסחב עם גבר כחטוטרת? נראה לי מעיק, מודה - אהבה אותי מפחידה. טלי פוחדת להיות "לבד", ואני פוחדת להיות "יחד". די בנאלי שמישהו יסביר לנו שאנחנו בעצם פוחדות מאותו המקום, ובדיוק מאותה הגברת.
דקלה פוחדת מאונס
דקלה לא הולכת ברחובות חשוכים, דקלה לא אוהבת להסתובב לבד, לדקלה כל גבר לא מוכר נראה כמו תמרור סכנה. פחד בסיסי שלא מוכר לגברים, אנחנו הולכות ברחוב קצת ריק, מציצות מעבר לגב, מי זה ההוא עם המכנסיים שהולך שם לבד? לדקלה יש תרסיס, ומכשיר אזעקה, והיא תהיה הלקוחה הראשונה של "טמפון המלכודת", ההמצאה החדשה נגד האנס שימצא שהזין שלו נצבט ונלכד - בלי ספק המצאה גאונית, לא בטוח שתרתיע גברים, אבל תחזק את בטחוננו, הנשים.
רחלי פוחדת להזדקן
רחלי תעשה הכל כדי לשמור על חזות רעננה. היא תרוץ ותקפוץ, תמרח קרם הגנה, רחלי ממש לא רוצה להיות זקנה. זקנה זה מכוער, היא אומרת בנימה של ארכיטקטית מהורהרת.
המועצה מתפזרת, ואני כבר בונה את תוכנית המציאוּת הבאה, זו שבנויה על הפחדים האמיתיים, שלי הפרטיים, אבל גם כנראה של כולם: פחדי ההשמנה, הלבד, המחסור, הביחד, הכישלון, הזקנה, אונס, אהבה, מחלה. רשימת הבנג'י האמיתית של החיים במציאות העכשווית.
והולכת לחפש פחד חדש.
הבלוג של יעל
לפנייה לכתב/ת 
מול רשימת הבנג'י של החיים האמיתיים
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
