רוח טובה
אין שום דבר עדכני או חדשני בהרכב "גמאגמא" ובאלבום הבכורה שלו - הנושא את שם ההרכב.
המוזיקה של הלהקה לא אופנתית בעליל, לא מתכתבת עם שום זרמים עכשוויים - והיתה יכול להיכתב באותה מידה גם לפני 20 שנה. אבל זה בכלל לא מפריע להנות ממה שיש לאלבום הזה להציע: המון שירים חמודים, קטנים, כתובים היטב ומבוצעים בנינוחות שלווה.
במרכז ההרכב הזה עומדים גל הרפז וטל וייצמן, שעבדו עליו במשך שנים אחדות יחד עם שלל נגנים: איתן אהרוני (קלידים), שי ג'רבי (גיטרות), איתי סימון (בס) ואלכס נמירובסקי (תופים).
הדגש הושם בעיקר על עבודה אקוסטית, עם צלילים חיים - וללא עזרים ממוחשבים. וזה עובד בכלל לא רע. לא כל השירים באלבום מצליחים לתפוס נפח - אבל אלה שכן, ובעיקר "בסוף יישאר", יפים ומרשימים מאוד. חבל רק שהרדיו לא פתוח היום לסוג כזה של מוזיקה, שאני בטוח שיש לה קהל גדול.
לפנייה לכתב/ת 
גמאגמא
עטיפת האלבום
מומלצים
