סיוט על מדרגות הרבנות
אשה העוברת את מפתן בית-הדין הרבני באחת התקופות הקשות בחייה, מתייצבת מול ממסד חשוך וצר אופקים, מופקרת על-ידי המדינה שהתחייבה בחוק לשוויונה
לכבוד יום האשה הבינלאומי, מולעטים העיתונים בנתונים שונים על מעמד האשה הישראלית. פרשנים ומגיבים אומרים שאמנם ישנם עדיין פערי שכר, אבל המצב הולך ומשתפר. מנתחים את התקדמותן של נשים בצבא. מפרסמים כמה כתבות פרופיל על מנכ"ליות בתעשייה. כולנו חשים מאוד נאורים ומתקדמים. לפחות בתחום אחד אין שום צורך בנתונים, פרשנויות וניתוחים: במדינת ישראל, בה קיים "חוק שיווי זכויות האשה" ו"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", ישנו חור שחור אחד, שבכניסה אליו נשים נדרשות להשיל מעליהן את זכויות האזרח, ולצפות לשעות וימים של השפלה, חטטנות וביזוי - והכל בסמכות וברשות, בבית-דין מוסמך של המדינה.
אשה העוברת את מפתן בית-הדין הרבני, בדרך-כלל באחת התקופות הקשות בחייה, מתייצבת מול ממסד חשוך וצר אופקים, מופקרת על-ידי המדינה שהתחייבה לכאורה בחוק יסוד להגן על כבודה וחירותה. כמו היהודי בגולה מול הפריץ, היא נדרשת לתכסיסים והתחכמויות כדי להתמודד עם ממסד שאיננו סובלני כלפיה ואינו מכבד את מעמדה, ולהגן על עצמה. המצב המעוות הזה מחייב אותה בין היתר לחשוב על הנקודות הבאות:
1. להיות זריזה וחכמה: מדובר באחד הצעדים החשובים, הקשים והכואבים בחיים. ראוי להרהר בו ארוכות. אבל בישראל, חייבת אשה להחליט מהר כדי להקדים את בעלה בטרם יפתח בעצמו תיק בבית-הדין הרבני. טעות בשלב הזה עלולה לחשוף אותה לשרירות ליבם של בן-הזוג ושל הדיינים. בדרך כלל עדיף לה להגיע לדיון בבית-משפט לענייני משפחה.
2. צריך תירוץ טוב בשביל להתגרש. בכל מקום נורמלי, ההחלטה להתגרש היא החלטה אישית עליה מודיעים לבית-המשפט. בית-הדין הרבני, לעומת זאת, ירצה לדעת למה בדיוק האשה חושבת שאין תקנה לנישואיה. מה זאת אומרת "היא רוצה" להתגרש? היתה בגידה? חוסר סיפוק? חוסר התאמה? נשים נדרשות למסכת תירוצים משפילה, מביכה ומבזה, שהופכת את הדיון לבלתי נסבל.
3. מאהב - רק במחתרת! כמובן שזה לא עניינו של אף אחד. זכותה של אשה שנפרדה למעשה מבעלה להתחיל בזוגיות חדשה. הכל נכון והגיוני במדינה נורמלית. אבל בישראל המתקדמת והנאורה, קשר של אשה עם מאהב הוא "מעשה כיעור", ניאוף מן הסוג הגרוע ביותר ועלול לעלות לה בזכויותיה הרכושיות, ככל שמדובר בהכרעת בית-הדין הרבני.
4. מאהבת זה סיפור אחר - מה שעלול לגרום לאשה אובדן רכוש, יביא על הבעל לכל היותר נזיפה קטנה מהדיינים. גבר יכול לנהל חיים כפולים עם מאהבת ואפילו להוליד עימה ילדי ישראל כשרים אותם הוא חייב לפרנס, גם על חשבון המזונות המגיעים לאשתו עבור ילדיהם המשותפים. ככה זה.
5. צריך לתקוף בחזיתות שונות. זה שאדם עצמאי בוחר בגירושין, זה לא מספיק טוב בישראל. כלומר, זה כן מספיק טוב, בתנאי שהוא גבר. הרבנות אינה נוטה לעזור לאשה שרוצה חירות רק משום שמאסה בבעלה. ניתן לכפות עליה את המשך הנישואים עם בעלה בניגוד לרצונה. כך נוצרות עגונות שחייהן משועבדים לממסד הרבני. אשה צריכה לנהל מאבק גירושים בחזיתות שונות, כמו בית-המשפט לענייני המשפחה, ולדאוג שלבעלה יהיה אינטרס להגיע מהר לגט. את הגט עצמו אפשר לקבל רק בבית-הדין הרבני.
6. רק לא למרוד! מעבר לגיחוך שבדבר, הכרזה של בית-הדין הרבני על אשה כמורדת יכולה להיות בעלת משמעויות מרחיקות לכת. בשנת 2006, בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, בית-דין מוכר של המדינה יכול להכריז שמי שמסרבת לכבס ולבשל לבעלה היא "מורדת", ועל רקע זה לפגוע במזונותיה (ויש תקדימים גם לפגיעה במשמורת הילדים). הכרזה כזו תקפה גם בבית-משפט חילוני. גם הוא כפוף, לפי החוק, לדין הדתי, ומרגע שנקבע שאשה היא "מורדת", גם שופט אזרחי יצטרך להתייחס אליה בהתאם. אפילו שופטת.
אין מה לבוא בתלונות לדייני בית-הדין הרבני. הם פועלים על-פי אמונתם ודרך חינוכם. כנסת ישראל היא שמאפשרת את החרפה. אילו אחד מ-99 הגברים שבה צריך היה להיות אשה בבית-דין רבני, כבר מזמן היה לנו כאן חוק גירושים אזרחיים.
עו"ד אירית רוזנבלום, מנכ"לית ארגון "משפחה חדשה"
