כשהחבר שלי לא סובל את החברה הכי טובה שלי
ניהלתי חיים כפולים: החיים שלי ושלה, שמתנהלים מדרום פלורנטין ועד פיצה עגבניה בשינקין בצהרי שישי, עם גלידה ביד ורכילות על אמא שלו, ובערבים ביליתי איתו, בתוך הכירבולית מול הטלוויזיה, בלי מילה על חברות ובנות ועליה
הקומקום שרק וענני אדים התפשטו בחדר. הלכתי להביא קפה. אז הם נעמדו זה מול זו, הוא חנוט בחליפה, זה עתה חזר מהעבודה, מצוחצח ומבריק כולו, והיא עם הטרנינג והבטן שיוצאת מבעד לסוודר שקטן עליה בשלוש מידות, היאפית הבוטה. העיניים הירוקות שלו מתנגשות בחום המהגוני שלה, שמעתי אותה לוחשת בארסיות, "אתה לא אוהב אותה כמוני ואף פעם לא תאהב!" העיניים שלה הקיזו איילנר שחור. אחר כך אמר לי במיטה - "אני לא רוצה שתבוא יותר לבית שלנו, היא הורסת את הקארמה".
זה היה שלושה שבועות קודם, כשהפגישה ביניהם יצאה לפועל, בטעות מקרית שכזו, שרק החיים מזמנים לנו. המתעתד להיות זוגי, לא מכבר נפגשנו, שכבנו, הוא זרק אותי ושב בהתרפסות, האקסית לא קיבלה אותו בחזרה, הוא פגע בי, ימים ארוכים שכבתי מתחת לשמיכה כשהאור בחדר דולק וקראתי את כל הספרים של ג'יין אוסטין, כדי להאמין שוב באהבה. היא היתה מגיעה, דופקת בדלת, לא הייתי פותחת, גרתי אז בשדרות רוטשילד והרעש מהשדרה היה נבלע בבכי שלי, התמסטלתי מהמשפחות המאושרות שרצות בשדרה למטה, גבר ואשה יד ביד, ואני למעלה לבד. היתה משאירה לי סלסלות עם מתוקים, קרואסון והפוך אקסטרה לארג' מהארקפה השכונתי. את חייבת לשכוח אותו! שירבטה בפתקים ורודים ומצמידה לדלת. השכנה מלמטה שאלה אותי יום אחד אם יש לי מעריצה לסבית.
כשכבר התאוששתי, מצאה אותי משוטטת בשדרה עם הכלבה, מעמידה פנים שלא קרה כלום ובכלל לא הייתי מאוהבת או פגועה וגברים הם זבל וחבל על הזמן בקיטורים עליהם. חזרנו שוב להיות רק שתינו, כמו שהיינו מאז כיתה א', למרות שהיו לנו כמה פרידות קשות וכשהיא ועוזי התחתנו בקושי דיברנו וכשהיא ועוזי התגרשו שוב דיברנו ויצאנו לפאבים ועשינו שופינג עד צאת הנשמה והתחבקנו ואמרנו שגברים לא יפרידו בינינו לעולם.
יום אחד פגשה אותו באיזו מסעדה. הוא היה עם חבר, שמסתבר שירת איתה בצבא, ופתאום אמר אני זה כך וכך. והיא מיד תפסה קריזה, יומיים לפני המחזור החודשי ובאותו בוקר הבוס לא אישר לה העלאת שכר, "איך אתה מעז לעשות לה ככה?" שאלה אותו, שרירי פניה מתעוותים מכאב מהול בעצבים. לא הייתי שם, אבל החבר סיפר וגם יכולתי לדמיין את הסצינה שחזרה באוזניי בשתי גרסאות שונות. הזוגי שטען שהיא השפילה אותו לפני קהל סועדים המומים, סיפרה לכולם איך עזב לטובת מישהי אחרת וכיצד אנשים כמוהו יש לסרס תכף ומיד. היא, מצידה, טענה שפשוט צרחה לו "לך תתפגר ושלא תעז להתקשר אליה!" ואז פנתה לאחור, לא לפני שסיפרה למלצרית ששולחן מספר חמש הוא מניאק עם קבלות וצריך לשים לו ג'וק בסלט.
אחדות היו מנתקות איתה קשר, או זורקות את הגבר לכל הרוחות
מאז סירב לפגוש בה, ואני קרועה בין שניהם. היא, הסינגלית המשועממת, עסוקה בשנאת גברים ולא מסוגלת לקבל את העובדה שלהכי טובה שלה יש עכשיו מישהו. והוא, הזוגי, שגמר עם שלישיות אי שם בשנות השמונים ופוחד שהכלבה (כך קרא לה בכל פעם שהתקשרה) תסיט אותי נגדו.
חברות אחרות היו מנתקות קשר. אחדות היו אולי זורקות את הגבר לכל הרוחות בגלל שבועת הצופים בכיתה ד', בה הבטיחו שגברים באים והולכים וחברה טובה נשארת לכל החיים. אני לא הסכמתי להתרחק מאף אחד מהם. ניהלתי חיים כפולים: החיים שלי ושלה, אלה שמתנהלים גיאוגרפית מדרום פלורנטין ועד פיצה עגבניה בשינקין בצהרי שישי, עם גלידה ביד ורכילות על אמא שלו, ובערבים ביליתי איתו, בתוך הכירבולית מול הטלוויזיה, בלי מילה על חברות ובנות ועליה. ניסיתי לשתף אותו במצוקה, שניהם אמרו די כבר, תשכחי מזה, בחיים לא נסתדר, את לא תמצאי חברה כמוני (ברגעי כעס) והוא – מה אכפת לי מה הדבילית הזאת חושבת עליי.
לא ידעתי אם מתוך הגנה או מתוך קנאה דיברה
פעם חשב להכיר לה מישהו מהצוות שלו בעבודה, אולי הוא יעסיק אותה והיא לא תתקשר בחצות לשאול אם אני יכולה לבוא אליה, כי בא לה לבכות עכשיו. ניסינו להרים שידוך, אבל זה לא עבד והיא חזרה לחצוץ בינינו. בנוכחות שלה היתה אומרת לו שאני זאב בודד, והוא לא יהיה שלי עד הסוף. לא ידעתי אם מתוך הגנה או מתוך קנאה דיברה. הוא מצידו לא נשאר חייב ואמר שכשיהיו לנו ילדים אני לא אזכור איך קוראים לחברה הרווקה שלי שעדיין יוצאת לברים לחפש מאהבים והיא כבר בת 57.
בסוף השלמנו עם המצב. "הוא עבר את מבחן הקבלה!" בישרה לי ערב אחד בטלפון. "איך זה?" שאלתי מופתעת, הלב דופק, כי בדיוק הבטחתי לנסוע איתו לחופשה, והרי אני והיא תמיד עושות הכל יחד, כולל נופשים רומנטיים בטוסקנה.
"הוא אוהב אותך כמו שאני לא אבין", אמרה לבסוף, "ראיתי אותו ברחוב, הוא העביר זקנה את הכביש וחשבתי שזה נחמד. עוזי לא היה עושה את זה בחיים".ככה הכנסנו אותה אלינו, לפעמים עם תוספת גברית, לפעמים עם הכלבה שושי, ולפעמים הם עדיין מביטים אחד בשני או עושים הורדת ידיים, ואני בורחת לעשות קפה במטבח. אחר כך הוא יגיד לי שחברים זה חשוב, אבל למה היית צריכה לבחור דווקא את הג'ינג'ית המעצבנת שמפחידה גברים.
לפנייה לכתב/ת 
למה הייתי צריכה לבחור דווקא את הג'ינג'ית
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
