החלום שלי הוא לפסוח על ההתחלה
אין לי כוח להתחלות, אין לי כוח למלחמות, והתחלה במובן מסוים זו מלחמה - לפעמים קטנה לפעמים גדולה, אבל זו מלחמה, בעיקר בעצמנו, באי ודאות ובמסרים המבלבלים
"כל ההתחלות קשות", אומרת הקלישאה. מעצבן, אבל נכון. מה בעצם קשה לנו כל כך בהתחלות? קשה לנו להסתגל למצב חדש, קשה לנו להתמודד עם שינויים, קשה לנו לקבל דברים חדשים, מה כל כך קשה לנו? אנחנו אנשים של סטטוס-קוו. כולנו שואפים בסוף היום למקום הבטוח, המוכר והיציב שלנו. לא משנה כמה אנחנו מתרוצצים במהלך היום, בסופו כולנו מניחים את הראש על הכרית המוכרת במיטה המוכרת.
החלום שלי הוא לדלג על ההתחלה, להיות כבר חצי שנה אחרי, כשהכל ידוע, מוכר, ברור. אין לי כוח להתחלות, אין לי כוח למלחמות, והתחלה במובן מסוים זו מלחמה - לפעמים קטנה לפעמים גדולה, אבל זו מלחמה. מלחמה בעיקר בעצמנו. אנשים לא אוהבים להיות באי ודאות, כזאת ששולחת סימנים מבלבלים וסותרים לכל עבר.
אי הוודאות, חוסר השליטה על הדברים באופן מלא, הבלבול, המבוכה, היעדר היכרות מספיקה בשביל לדעת, להבין. לקבל את העובדה שכעת יש שני אנשים שמחזיקים במושכות, ולכל אחד מהם אותה מידת השפעה - לאבד שליטה או לוותר על שליטה מוחלטת. התחלה חדשה. כזו שעושה פרפרים בבטן, אבל לפעמים פרפרי מצוקה. שעפים אחד לקראת השני, מתרסקים זה בזה, בדפנות הבטן, מציקים, לפעמים מכאיבים מבפנים. לא תמיד פרפרים זה דבר טוב ומקסים. לכל דבר בחיים יש זווית רעה, תלוי מהיכן בוחרים להביט. ככה זה התחלה חדשה. מלאת סימני שאלה, מעוררת פחדים ישנים, צלקות ישנות, רצונות רדומים... בוחשת ובוחשת עד שאתה נותר בלי אוויר.
להתחיל זוגיות זה מעשה לוליינות בין שתי עבודות לפחות
ובכל התחלה חדשה אתה גם משקיע המון אנרגיות מעצמך. לתחזק זוגיות זו עבודה במשרה מלאה. אבל להתחיל אותה זה מעשה לוליינות בין שתי עבודות במקביל, לפעמים אפילו יותר. להבין שאתה כבר לא לבד, להבין שיש עוד אדם מלבדך, אדם עם רצונות שלפעמים שונים משלך, מחשבות שונות, כוונות שונות. להתחיל לעשות את המסע הזה, הצעידה האינסופית זה לקראת זה. אתה לעולם לא יודע היכן תפגוש את האחר, כמה רחוק תיאלץ ללכת לבד עד שתראה אותו בא מולך, אם בכלל. לפעמים אתה הולך לקראתו רק בשביל לגלות שהוא הולך ממך. לפעמים שניכם הולכים זה לקראת זו ולעולם לא נפגשים, שני קווים מקבילים, כל כך קרובים, ועם זאת כל כך רחוקים.
איך זוג נולד? מפגש של שני אנשים שהיו זרים זה לזה עד לפני חמש דקות, חודש, שבוע, שעה, וכעת הם נמצאים בסיטואציה שידועה ואינה ידועה. מגששים באפילה, מחפשים את השביל. המבטים נפגשים, החיוך מעט נבוך, מעט חושני, העיניים מהופנטות. מרגישים את הכימיה והחשמל זורמים בחלל ביניכם. הדופק עולה, הידיים נוגעות לא נוגעות, הרגליים נפגשות מתנגשות. העיניים מחפשות, כמהות.
שיחה זורמת, לפעמים יש בה שתיקות, לפעמים הן מביכות
השיחה זורמת, לפעמים יש בה שתיקות, לפעמים הן מביכות, לפעמים הן מבורכות. מתחילים להכיר, ללמוד להבין מי האדם שיושב מולך, מה הוא אוהב, מה הוא שונא, מה גורם לו לחייך, מה גורם לו להסמיק. הדרך בה הוא מעביר יד בשיער. מתחילים במסע נוסף. אם המסע הקודם היה בתוכנו ועם עצמנו, עכשיו המסע הוא אל תוך השני. חוקרים, בודקים, מגלים וחושפים.
כמו תינוק בן יומו, שעבורו כל יום זו בריאה מחדש. כך גם בהיכרות הראשונית. יש הרבה אי הבנות, התקשורת בחיתוליה, מסרים מבלבלים, רעשים שמפריעים מסביב, ואתם. שניים שכל כך רוצים, שמנסים, ומקווים. אולי זה הוא? אולי זו היא? לא בטוחים, מלאים בסימני שאלה.. גם עבורכם וגם עבור הצד השני. אני עדיין לא יכולה לדעת מה החיוך שלך אומר בכל פעם שאתה מחייך אליי. אני עדיין לא לחלוטין מבדילה מתי אתה ציני ומתי אתה לא. לא תמיד ברור לי מתי אתה צוחק ומתי אתה רציני. לא תמיד מובן ישר מה אתה רוצה בלי מילים. זהו שלב הדיבורים.
במקום אחד הכל מתבהר בשניות: כשגוף נוגע בגוף
אבל, במקום אחד הכל מתבהר בשניות, וכל העננים מתפזרים. במקום שהגוף נוגע בגוף והם מתמזגים. במקום שנגמרות המילים, וכל מה שיש זו התשוקה. תשוקה ראשונית, שהיא לעיתים יותר חזקה מכל תחושה אחרת שתלווה בהמשך. הפרפרים בבטן מתעופפים בשכרון חושים בתוכך, ואתה מרגיש על גג העולם. אתה מרגיש שכל המילים שלא הבנת לפני דקה, מובנות לך בלי סיבה והסברים. אתה מרגיש שזה כל כך נכון, שאין צורך במילים.
התקשורת בין שני אנשים נבנית כל כך לאט, עם המון מהמורות בדרך, אבל התקשורת בין שני גופים היא כמעט מיידית. אולי בגלל זה אנשים בורחים לשם, מהר כל כך, מוקדם כל כך?
לפנייה לכתב/ת 
סימני שאלה ופרפרים בבטן
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
