אסתר הכנועה, ושתי הלוחמת
מגילת אסתר מגוללת את סיפור המרד הפמיניסטי הראשון. מה עלה בגורלה של מי שהעזה לקרוא תגר על הסדר הפטריארכלי?
מדי שנה חל חג הפורים בסמיכות מעניינת ליום האשה הבינלאומי - צירוף מקרים שכמעט זועק להתייחסות. עיון במגילת אסתר מגלה מקור בלתי רגיל לעוצמה נשית, ההופכת את חג הפורים המוכר מעוד חג יהודי לחג של קריאת תגר על הסדר הפטריארכלי.
המגילה עצמה נקראת על שמה של אשה אשר עשתה מעשה, שזיכה את העם היהודי בהפי-אנד. מעבר לכך, היא מגוללת את מציאות חייהן של הנשים באותה תקופה. מתואר בה המלך, שאוהב נערות בתולות "טובות מראה"; הנבחרות מובלות בעל כורחן לארמונו, שם מטופח גופן בשמנים ותמרוקים במשך שנה שלמה במטרה לשמש אובייקט לפורקנו. לאחר השימוש "מאופסנות" הנשים לטובת המלך עד סוף ימי חייהן. נראה כי לא הזנות, כי אם הסחר בנשים היא תופעה עתיקת יומין. על רקע זה מסתתר במגילה סיפור מרתק, סיפורה של ושתי המלכה, שסירובה הגלוי להיענות לדרישת בעלה מהווה למעשה את המרד הפמיניסטי הראשון במקרא.
ושתי הייתה באמצע משתה הנשים שערכה, ומיאנה כאשר אחשוורוש החליט להשוויץ ביופיה בפני חבריו ודרש שתופיע בפניו ערומה (לפי פרשנות חז"ל). בכך הפכה לאשה היחידה במקרא שמיאנה למלא הוראה של גבר שניתנה לה, מיאון גלוי ומפורש, ולא כזה המושג בדרך עורמה. מוכרים לנו מקרים של מרי שקט, כמו זה של חווה או של מיכל בת שאול, המלגלגת על דוד בעלה. וגם כאן - נענשות הנשים המורדות עונשים כבדים. המשתה שוושתי עורכת הוא המקרה היחיד במקרא בו מתוארת לנו פעילות של התארגנות נשים כלשהי, שאיננה תפקיד של מחוללות, משוררות לעת ניצחון או מקוננות לעת שכול.
הפעלים האקטיביים הנכרכים בדמותה של ושתי נשמעים חזקים שבעתיים, כאשר משווים אותם לפעלים הפאסיביים המיוחסים לאסתר הנאה והכנועה, סטריאוטיפ האישה האידיאלית. איזו משתי תכונות אלה באשה - אקטיבית או פסיבית - מעדיפה החברה הגברית? על כך ניתן ללמוד מדרך התגובה של המלך בעצת שריו להתנהגותה של ושתי: על האשה לציית לבעלה ולשמוע בקולו ללא הסתייגות, זאת משום שתכונותיה של ושתי מהוות גורם מאיים על שלטונו הבלתי מעורער של הגבר במשפחה: "וַיֹּאמֶר מומכן (מְמוּכָן), לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לֹא עַל-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה: כִּי עַל-כָּל-הַשָּׂרִים, וְעַל-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ". ושתי נענשת, המרד הראשון של נשים בפטריארכיה הגברית מדוכא בעודו באיבו, ולמען הסר ספק, חז"ל מסיימים את המלאכה על-ידי הפיכת דמותה למכשפה של האגדות היהודיות.
איזה מסר על הנשיות מנסה הטקסט המקראי להעביר? על כך הדעות חלוקות. יש הרואים בסיפור נסיון לשמור על הסטטוס-קוו המגדרי ולהוות אזהרה לנשים: אל תפגעו בסדר החברתי, אם אינכן רוצות להיענש כמו ושתי, והיו צייתניות אם רצונכן לזכות בגמול כאסתר. גם היום, עם כל המודעות לנושא המגדר, נשים רבות נותרות כלואות בתפישות הפטריארכליות מהסוג הזה, שמהוות תנאי בלתי כתוב להישרדות בחברה. אך ניתן גם לראות קו אחר, המציב את ושתי ואסתר על אותו הצד של המיתרס כנשים שנלחמו נגד השליטה הפטריארכלית, כל אחת בדרכה, הרבה לפני המהפכה הפמיניסטית. נשים כאלה הופכות את סיפור המגילה לסיפור מרתק ומיוחד במינו. חג פורים שמח.
מילנה ליסאגור, פעילה בארגון אמנסטי
לפנייה לכתב/ת 
