כנסיית הקבר: ישוע כוכב עליון
המקום בו, על פי המסורת, נקבר וקם לתחייה ישוע הצלוב הוא מבנה ללא פערים עדתיים: שישה זרמים שונים בנצרות שותפים לאחזקת ותפעול הכנסיה החשובה. סיור עמוס באגדות, מסורות, אמונות ודמויות - מהחטא הקדמון ועד צלבנים גיבורים
(צילום וידאו: רון פלד)
בכנסיה זו, על פי המסורת, נקבר ישוע הנוצרי וקם לתחייה ביום ראשון, יומיים אחרי צליבתו על הגבעה הנמצאת כיום גם היא בתוך המבנה, גבעת הגולגולתא (קַלַוַורְיָה בלטינית). אל הכנסייה הנמצאת ברחוב המוריסטן ברובע הנוצרי ניתן להגיע בהליכה של דקות בודדות דרך רחוב דוד ההופך לרחוב השלשלת (משער יפו או מהרובע היהודי).
במקור, בעת בנייתה בתקופה הביזנטית, היתה הכנסיה גדולה יותר והשתרעה עד לקארדו, אבל לאורך השנים היא עברה לא מעט שינויים ובניות מחדש. חזית הכנסייה היא מהתקופה הצלבנית. אבני המבנה מעוטרות בכותרות ומעל שער הכניסה הימני ניצב סולם עץ. הסולם עומד שם לא במקרה. במשך השנים "חילקו" העדות הנוצריות את שטח הכנסייה בין עצמן. בשל המאבקים על השטח, שנגמרו לא אחת במוות, נוצר צורך בהסכמים כתובים כדי לקבע שעות תפילה, שייכות של הקאפלות וכד'. הסולם שימש להעלאת
אוכל לנזירים שגרו במקום בשעות בהן שערי הכנסייה היו סגורים. כאשר נחתמו ההסכמים בנושא הכנסיה, הופיע הסולם באחד הסעיפים, ומאז לא ניתן להורידו והוא ניצב על משמרתו למעלה מ-170 שנה.
כיום מחזיקות בכנסיית הקבר 6 כנסיות נוצריות: היוונים אורתודוכסים, הארמנים, הקופטים, האתיופים, הסורים והקתולים, אשר על זכויותיהם שומרים הנזירים הפרנציסקנים (גן הקבר הנמצא צפונית לשער שכם, יעד לסיור נפרד, מוחזק על ידי הפרוטסטנטים).
הכותל של הצליינים
ברצפת האבן הסמוכה לשער הכניסה טמון מכסה עץ מלבני. אם יתמזל מזלכם, תוכלו לבקש מאחד המקומיים (כדוגמת איברהים הצלם בכנסיה או מר נוסייבה, בעל המפתחות) שירימו את המכסה. תחת המכסה קבור לו פיליפ ד'אוביניי, צלבן מאנגליה שחתם על המַּגְנָה כַּרְטָה וביקש להיקבר כאן כבר בשנת 1235 על מנת שיעברו מעליו כמה שיותר צליינים. בנוסף,
בדלת הכניסה, משמאל, יש שלושה עמודי שיש ובהם פתקים למכביר שהטמינו צליינים ומסמרי ברזל נגד עין הרע וכאבי שיניים.
גם לשער עצמו סיפור מרתק ודי הזוי. בשלהי המאה ה-12 ניתנו מפתחות הכנסייה לשתי משפחות ירושלמיות ותיקות, ומאז ועד היום אנשי משפחת נוסייבה הם שפותחים את הכנסייה ברוב טקס השכם בבוקר ונועלים אותה בערב. אחד הנזירים פותח אשנב קטן בדלת ודרכו מוציא סולם למר נוסייבה. האחרון מטפס, פותח את הדלת, ובא לציון גואל. הטקס היומיומי מתרחש כבר למעלה ל-700 שנה והסולם בו משתמש מר נוסייבה מסתתר מאחורי דלת הכניסה.
תחנות בדרך
סופסוף אפשר להיכנס אל הכנסייה, ומולנו אבן המשיחה, בה על פי המסורת נמשחה גופתו של ישוע בשמן לפני שנעטפה בתכריכים ונקברה. צליינים מנשקים את האבן ומתפללים לפניה בכריעה. לפני שנגיע אל האבן עצמה נפנה ימינה ונעלה במדרגות ונטפס על גבעת הגולגולתא עליה נצלב ישוע. כאן על הגבעה, שהיתה מחוץ לתחומי העיר בתקופת בית שני, הוצא להורג בצליבה מי שגזרו עליו הרומים מוות. ישו, על פי המסורת, נצלב בשנת 29, בהיותו בן 33 (בניגוד למקובל, הוא לא נולד בשנת 0, אלא ככל הנראה כבר בשנת 4 לפנה"ס).
מולנו שלוש קאפלות. אלו הן שלוש מתוך 14 התחנות שבדרך היסורים של ישוע ("ויה דולורוזה"). מימיננו החדרון הסגור בו הוסרו בגדיו של ישוע (תחנה 10) ובפסיפס מולנו (תחנה 11) ניתן להבחין בחייל רומאי המחבר את ישוע אל הצלב ואת מריה מגדלנה (בצבע תכלת) בוכה. בפסיפס
על הקיר מימין, בצמוד למדרגות, מופיע סיפור עקידת יצחק. לפי האמונה הנוצרית, מי שבסופו של דבר הועלה כקורבן היה ישוע בצליבתו.
משמאל, בחלל החשוך, דולקים נרות רבים. זו קאפלה אורתודוכסית ובתוך המזבח ניצב צלב על הגבעה שאת שרידיה ניתן לראות דרך הזכוכית. האורתודוכסים אינם מתירים להציב פסלים בכנסייה, ולכן כאן יש רק תמונות. פסל מרים שבין שתי הקאפלות, עם הפגיון וכתר הזהב המרשים, שייך לכנסיה הקתולית. הפסל מסמל את התחנה ה-13 בדרך הייסורים.
משמאל לקאפלה האורתודכסית יש מעין מרפסת קטנה וחשוכה שבסופה נאקוס, קרש עץ גדול עליו היו נוקשים וקוראים לתפילה מאז המאה ה-13 ועד המאה ה-19, כאשר נאסר לצלצל בפעמוני כנסיה בירושלים.
הכפרה של אדם וחווה
נרד במדרגות, ונפנה ימינה למעין חדרון ובו גדר מתכת לתחתית גבעת הגולגולתא ובה חלון זכוכית מואר (כולל סיסמוגרף למדידת רעידות אדמה). זוהי קאפלת האדם הראשון. היא פחות מתויירת, אבל חשיבותה בנצרות אדירה. כאן, על פי אחת הגרסאות, נקבר אדם הראשון (וגם חווה כנראה). לפי האמונה הנוצרית, אל המקום בו נקברו חוטאי החטא הקדמון והנורא, הגיע המשיח כדי לכפר על מעשיהם בדמו הוא: מעלינו מקום הצליבה של ישוע, ממנו חלחל דמו אל מקום קבורתם של אדם וחווה, החוטאים הראשונים בהיסטוריה.
ליד אבן המשיחה, בפסיפס הגדול שעל הקיר מתוארים שלושת המאורעות החשובים שהתרחשו בכנסיה: מימין הצליבה, במרכז אבן המשיחה, ומשמאל הקבורה עצמה. מתחם הקבר עצמו, מטרים מכאן, הוא אולם עגול - "רוֹטונְדָה". מבנה עץ משולב באבן שומר על הקבר כ-300 שנה.
מול פתחו של הקבר (תחנה 14 ואחרונה בדרך הייסורים) נמצא אולם תפילה השייך ליוונים האורותודוכסים. בכניסה לאולם זה ("קתוליקון") יש מנורה
על הרצפה המסמלת את טבור העולם. במרחק מאות מטרים מכאן נמצא מרכז העולם על פי המסורת היהודית והמוסלמית - אבן השתייה בהר הבית.
בצידי הקבר טבועים חורים עגולים מהם פורצת אש בחג הפסחא. מספר ימים לפני טקס שנתי זה, המכונה "טקס האש הקדושה", כבר תופסים צליינים מרחבי העולם מקום מחוץ לכנסיה, על מנת שיוכלו לצפות בו.
מאחורי הקבר, קאפלה קטנה השייכת לקופטים, נוצרים ממצרים. בקשו מהנזיר החביב היושב בתוך הקאפלה שיצביע בשבילכם על האבן בה על פי אמונתם הונח ראשו של ישוע בקבורתו. מול לקאפלה זו חדרון ובו מערת קבורה המשויכת ליוסף הרמתי, יהודי שתרם את קברו לצורך קבורת ישוע לפני כניסת השבת. סימני השריפה על הקירות מצביעים על השריפה הגדולה שפרצה כאן בשנת 1808.
נמשיך ונקיף את הקבר אל האזור הקתולי, אותו תזהו בעזרת העוגב ותא הוידוי. מאחורי דלת העץ הסגורה לרוב, נמצאים חרבו, התליון והערדליים של גוטפירד דה בויון, הצלבני שכבש את ירושלים בקיץ 1099. הוא עצמו קבור בסמוך לקאפלת האדם הראשון.
גרפיטי היסטורי
מכאן נמשיך במסדרון הרחב ונתעקל שמאלה במסדרון צר יותר המכונה אמבולטריום (אמבורלה - לשוטט בלטינית). בצידו השמאלי של האמבולטוריום קאפלות ובמרכזו מדרגות בהן נרד שמאלה. מימין ומשמאל נבחין במאות צלבים חרוטים בקיר, "גרפיטי" מעשה ידיהם של צליינים מימי הביניים.
בתחתית המדרגות, קאפלת הלנה השייכת לארמנים. בפסיפס שמולנו כנסיות מארמניה וכן תיבת נוח עם הקשת בענן. על פי המסורת הארמנית, הר אררט נמצא בארמניה ולכן אירוע חשוב זה מופיע כאן. נמשיך לרדת עד שנגיע לצלב הקדוש המוחזק בידי הלנה המלכה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס.
בכנסית הקבר עוד המון קאפלות וסיפורים רבים אינספור. הקדישו למקום לפחות כשעה והרשו לעצמכם "ללכת לאיבוד" במבנה. ביציאה מהכנסייה, מומלץ לבקר בכפר האתיופי הצמוד לכנסייה האתיופית שמשמאל. כנסיית הקבר פתוחה עד השעה 20:00 בקיץ ו-19:00 בחורף. טלפון בכנסיה: 02-6272745.
- הסיור הבא: הרובע היהודי ואוצרותיו
- לסיורים הקודמים לחצו כאן
