שתף קטע נבחר

פתאום אכפת לכם מהלול המזוהם

ההגינות, ההסתייגות מאלימות והמוסר נגמרים במקום בו מתחילה התאווה לעוף של אמא

הכותרות אודות שפעת העופות נכתבות בשבוע האחרון בגודל המקסימלי שסובל הנייר. עוד עדכון מעוד מוקד נגוע, עוד אומדן של נזקים ועוד סיקור של חשד להדבקה. יעילותם של השירותים הווטרינריים בהגנה על הציבור מפני היחשפות למחלה נמדדת בזכוכית מגדלת. את כל הפרטים הללו אי-אפשר לפספס, אך כמו בכל סיקור חדשותי - שווה גם להתבונן בבבואה המשתקפת מבין השורות, וללמוד משהו על כולנו.

 

המילים והתיאורים חוזרים על עצמם. המילה "השמדה" מופיעה שוב ושוב בכותרות ובגוף הידיעות. צילומים של בעלי-חיים, המושמדים באלפיהם ונטמנים באדמה, מופיעים בכל ידיעה חדשותית כמעט. קשה להאמין, אך המילים והמראות הללו אינם גורמים לנו, החברה הישראלית, לחוש אפילו צריבה קלה. אין פלא, יאמרו הציניקנים, שהרי אלה בסך-הכל בעלי-חיים. 

 

כולנו, כמובן, מתנגדים להתעללות בחיות. חלקנו אפילו מכריזים על עצמנו כ"אוהבי חיות". רובנו מגלים הבנה לצרכים ולרצונות של בעלי-החיים, ומבינים שכאשר מכאיבים להם - הם סובלים. אנחנו מעלים על נס את "המאבק באלימות". ובכל זאת, צפייה במהדורת חדשות אקראית מובילה למסקנה חד-משמעית: אין בעינינו כחברה - והרי התקשורת מהווה בבואה של החברה - ערך אמיתי לחייהם של בעלי-החיים במשקים; יש להם רק ערך כספי כמוצר.

 

שחיטה הומאנית - פיקציה

 

התרנגולת השמחה על אריזת העוף בסופרמרקט היא פיקציה, סיפור מעשייה ציני, מעשה ידיו של פרסומאי מוכשר. מערכת היחסים הסימביוטית לכאורה של "תן וקח" עם החיות, המתוארת בספרי הילדים, או המושג "שחיטה הומאנית" - אף הם פיקציה. במציאות מטילים מומים, מונעים צרכים ושוחטים מליוני בעלי-חיים מדי שבוע. הלולים הצפופים והמזוהמים, שאתם רואים בימים אלה בטלוויזיה - הם המציאות. ובתנאים כאלה, אך מתבקש הוא שמחלה הופכת למגפה. 

 

העולם - גם עולמם של בעלי-החיים - מתחלק לעליונים ונחותים, לבני חיים ובני מוות. אם זכית להיוולד כלבלב חמוד - הרי שקל לראות כי יש בך תכולה של רגשות, שמחה ועצב; קל לייחס לחייך משמעות, והתעללות בך אינה מוסרית. מנגד, אם איתרע מזלך ואתה עז, פרה, או תרנגולת - הרי שגם אם אתה סובל באותה המידה בדיוק כאשר פוגעים בך, מכאיבים לך, הורגים אותך - זה לא משנה כקליפת השום; אתה בן-מוות, מוצר. ההגינות, ההסתייגות מאלימות והמוסר נגמרים, מתברר, במקום בו מתחילה התאווה לעוף של אמא.

 

הרגלים הם דבר חזק וממכר, ויעיד כל מי שהבטיח לעצמו לפחות פעם בחיים ש"ממחר דיאטה". התפריט והרגלי האכילה שלנו אהובים עלינו מאוד. אבל התמונות והקולות, שנשמעים על רקע השמדת העופות בימים אלה, מזמנים לכולנו מבט חטוף על מחיר ההרגלים והתאוות. האין התעללות בבעלי-חיים - ונטילת חיים - מהוות תג מחיר גבוה מדי?

 

תזונה צמחית - שלמה ובריאה 

 

חלקכם יגיב ודאי בציניות, ישווה בחיוך בין סבלם של בעלי-החיים ל"סבל" של המלפפונים והעגבניות. אחרים יעירו בטון של מומחים כי אם נהיה צמחוניים, נסבול ממחסור תזונתי. אבל מוסדות התזונה המובילים בעולם - כמו ארגון התזונאים האמריקני והקנדי - מצהירים בניירות עמדה כי תזונה צמחית נכונה היא שלמה ובריאה.

 

יש משהו איום בהשתלשלות אירועים המסתיימת באלפי גופות המושמות יחדיו בבור קבורה גדול - גם אם הגופות הללו אינן של בני אנוש; יש משהו נורא במנגנונים קרים ותעשייתיים של השמדת חיים; יש משהו מחריד בקונצנזוס הזה ש"זה בסדר, אלה רק בעלי-חיים". בין אם מדובר במנגנון השמדה של עת חירום, מעשה ידי השירותים הווטרינריים, ובין אם זהו מנגנון ההשמדה היום-יומי, הנוטל מרבבות יצורים את חייהם ומוריש את גופותיהם כמוצר צריכה - משהו בתמונה הזו מאוד מאוד לא בסדר. משהו ביחס שלנו לכל מי שאינו בן אנוש - מושחת מיסודו.

 

שי משולם, פעיל בעמותת שב"י - שחרור בעלי-חיים בישראל

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רויטרס
זאת המציאות, כל השאר פיקציה
צילום: רויטרס
מומלצים