מימוש לא מסוכן של חופש המחשבה
סודות מחדרי חדרים, פנטזיות, רעיונות אובדניים, נקודת ראות חסרות שחר, כל מה שאדם מסוגל לחשוב ולא העז לכתוב לפני זה. האנונימיות מחליפה את קליפת המוח. היא סוגרת וחותמת את הרשימות מפני המציאות, מפני מכרים ושכנים, ולפעמים, אולי בעיקר, מפניו של בן הזוג. מצד שני, אנחנו לא רגילים לקרוא מחשבות, אנחנו מתייחסים אליהן כאל מציאוּת
לפט יש בלוג. עברית עשירה, לשון ציורית, משפטים מעודנים, כמו ציורים יפניים מיניאטוריים, והמון כישרון. והיא כותבת כמו שכותבים בבלוגים - בפתיחות רבה. השבוע ביקרו אצלה שוטרים. אחד מקוראיה הקבועים הפנה את תשומת לבו של מנהל ישראבלוג שיש בפוסט האחרון שלה סימנים לדאגה. פוסט אובדני, בלשון ההתראה. אבל לפי התנהגות השוטרים, שהיתה אדיבה ועניינית, ניתן להבין שלשון ההתראה היתה רחבה יותר. השוטרים חשדו שבעלה של פט מתעלל בה.
פט שייכת לקבוצה שמגדירה את עצמה כ"אדונים ושפחות" (ולהפך - יש גם נשים שליטות וגברים "עבדים"). יש להם כללים, טקסים ואירועים משלהם, הכוללים גם סאדו-מזוכיזם, כפי שמפרטת פט בהרחבה בבלוג שלה.
ופט היא אשה עצובה. הרשימות שלה הן רשימות כואבות. המוטיב המוביל בהן באחרונה הוא צורך להתנתק מהעולם החיצון ולהתקפל בתוך ביתה ובמסגרת התרבות האהובה עליה של האדונים ושפחות. שאלתי אותה פעם אם התרבות הזו מאמללת אותה, והיא אמרה שהיא דווקא תומכת ומחזקת אותה.
השוטרים היו מנומסים, אבל פט נפגעה
המשטרה החליטה להתערב באופן מיידי בחייה הפרטיים של פט. הם דיברו אליה יפה, היו מנומסים, הוכיחו דאגה אמיתית, אבל פט נפגעה. האינטימיות נפרצה. פט הושפלה לעיני השכנים, מעצם החשד בבן זוגה שהוא מתאכזר אליה ומהגישה המוסדית המוטעית אל רשימות הכאב שלה.
בלוג הוא עולמן של המחשבות הסגורות. הוא יכול להיות כזה. סודות מחדרי חדרים, פנטזיות, רעיונות אובדניים, נקודת ראות חסרות שחר, כל מה שאדם מסוגל לחשוב ולא העז לכתוב לפני זה. האנונימיות מחליפה את קליפת המוח. היא סוגרת וחותמת את הרשימות מפני המציאוּת, מפני מכרים, ולפעמים, אולי בעיקר, מפניהם של בני ובנות הזוג לחיים. בלוג הוא מימושו הלא מסוכן של חופש המחשבה.
הקוראים בהחלט יכולים לחשוש לגורל הכותבים
מצד שני, הבלוג נכתב בפומבי. הקוראים לא יודעים מי הם הכותבים, אבל הם בהחלט יכולים לחשוש לגורלם של הכותבים לאור הרשימות שלהם. אנחנו לא מורגלים לקרוא מחשבות, ואנחנו קוראים מחשבות כמו שאנחנו קוראים מציאות. לא התחנכו להפריד בין מחשבות גלויות לבין המציאות. מחשבה גלויה מתקבלת כחלק מהמציאות.
והשאלה העקרונית היא אם יש לקרוא בלוגים אחרת. לא לפרש אותם כסימנים מציאותיים, אלא להשאיר אותם חתומים בתוך עולם של מחשבות. האם מחשבות גלויות שונות ממחשבות חבויות? האם פרסום מחשבות בבלוג יכול להיחשב בכלל כחשיפה?
חייבים לנסח קווים מנחים בשביל היוצאים מהכלל
התשובה שלי דורשת הרבה נימוקים, אבל אני יכול לקצר: ההתייחסות אל בלוגים חייבת להיות שונה. היא דורשת לקרוא בצורה מנותקת מהמציאות. זה העיקרון. יש יוצאים מהכלל, וחייבים לנסח קווים מנחים ליוצאים מהכלל. אבל היוצאים מהכלל דווקא מאשרים את הכלל - בלוגים אינם המציאות שהורגלנו בה. גם אם הרשימות בבלוגים עוסקות ברובן במציאות, עדיין יש להבין בלוג כשמורת טבע של מחשבות.
סבסטיאן הוא קורא ותיק בבלוג של פט.
לפנייה לכתב/ת 
