הילדים מגבעת חומרה

"מה!? רכבת? אבל זאת שמורת טבע, פורח פה אירוס הארגמן". שתי הנשים שהגיעו עם כסאות מתקפלים לשבת בראש הגבעה, סתם כך "כי הייתה לנו שעה פנויה", הן דוגמה מצויינת לחובב הטבע הישראלי: אין לו מושג, אבל הוא אוהב פרחים ורוצה שיהיה לו טבע בסביבה. אין לו - ולא צריך להיות לו - מושג מהי בדיוק שמורת טבע מוכרזת או מאושרת. לגבי דידו, אם יש במקום אירוסים - זו שמורה, גם אם מדובר בסתם גבעה.

(צילום וידאו: שי רוזצוויג)

אולי בעתיד באמת, כי בהווה התוכניות הן לסלול מסילת רכבת דרכה. הילדים מבית הספר של המועצה האזורית גן רווה, שאימצו את הגבעה במסגרת פרויקט בני מצווה (וגם הקימו אתר), אומרים שייסללו את הרכבת בקיץ, כשכלום לא פורח. יכול להיות שזה לא הקיץ הזה, אבל

הבולדוזרים בדרך. מספיק להאט ליד הגשר של הכבישרוחב שבונים בצומת עין הקורא הסמוך, להתבונן בקונסטרוקציה הצומחת ולהבין שקו מספר 45 (ראשון לציון - אשדוד) זה לא בעוד עשור.

יש עוד אירוסים בודדים. אירוסי ארגמן קטנים קטנים. מאוד שימח אותי לפגוש בהפתעה אירוס סמוק שכזה בין החרציות, אבל אל תבנו עליהם, כי יכול להיות שהם כבר אינם. יכול גם להיות שלא יהיו כאן בשנה הבאה.

קצת מקום לתקווה

וגם ילדים. בשבתות האחרונות הם מקיימים סיורים בשבילי הגבעה, מסבירים על בית הגידול המיוחד של גבעות הכורכר, קצת על איך נוצר הסלע, קצת על הצמחייה שרואים, וקצת על פרויקט אימוץ הגבעה. בנוסף הם מחלקים חומר הסברה, ומחתימים את המטיילים על עצומה הקוראת להסיט מעט את קו הרכבת. להותיר להם, ולנו, את הגבעה שלמה.

בחירות השבוע, ולפחות בכיתה ז' צריך להאמין שאם נעשה את הדבר הנכון נשנה את העולם. והילדים עוד מאמינים. במילים פשוטות, אם אתם חושבים לטייל השבת, אתם לא בני אדם אם אתם לא עוצרים שם להקשיב להם. זה מה שיש להם, עוד את הסופ"ש הזה לאסוף חתימות וזהו. כי האביב כבר כאן. כי תיכף קוצים עד החורף הבא.

בן המצווה שפנה אלינו בעניין, זיו טסה, אומר שכשבאים אנשים מחולון או בת-ים הם מראים להם את הבתים שלהם מהגבעה, "שייראו כמה זה קרוב. שלא צריך לנסוע עד גברעם בשביל לראות כלניות". זה באמת קרוב, בקצה של איילון. בצומת עין הקורא שעל כביש 42 פונים מערבה לכיוון פלמחים. אחרי כ-5 קילומטר מימין לכביש הגבעה והשלט: "גבעת חומרה, שמורת אירוס הארגמן".