יומן מסע: רביעי כ"ב באדר

התחלנו את הבוקר בכניסה לקיבוץ נתיב הל"ה. כ-100 צועדים כבשו את השביל ביום ה-18 למסע, בהם אנשים שכבר הלכו אתנו וחזרו, קבוצת בנות מבית שמש ובני משפחה רבים, וגם דני גספר, העומד בראש "הוועדה לשבילי ישראל". באחת העצירות הראשונות גספר סקר בפנינו את סיפורו המרתק של שביל ישראל, סיפר לנו איך מתבצע סימון השבילים, מדוע תוואי השביל עובר בנתיבים מסוימים, איך ומדוע משנים אותו ועוד.

היה זה יום שהתאפיין בשילוב מרגש ומרתק כאחד של אנשים: דתיים וחילונים, רפורמים ואורתודוקסים, שמאלנים וימניים, צעירים ומבוגרים, פסיפס אנושי מגוון במיוחד. תחושת הביחד, אווירת ה"בצוותא" ששרתה על היום כולו, הוכיחה ששאיפתם של יוזמי המסע, להפגיש באמצעות הרגליים קהלים רבים ומגוונים החיים במדינת ישראל, אכן מתקיימת הלכה למעשה (או יותר נכון, הליכה למעשה).

מקיבוץ נתיב הל"ה הלכנו בכיוון אנדרטת הל"ה. עלינו על רכס שלוחת בית נטיף שמעל לקיבוץ ואז נכנסנו לחורש יפה ופורח. בהמשך ירדנו מהרכס, חצינו את כביש נחל זנוח והמשכנו לטפס בדרך הקיסר עד לחירבת חנות. ראינו שם גת עתיקה, בה דרכו ענבים בזמנים עברו, והתפעלנו מפסיפס שהשתמר היטב. באחת ההפסקות קרא לנו הרב עופר שבת-בית-הלחמי מהיישוב צור הדסה, איש התנועה הרפורמית ומדריך התוכן היום, את קורותיו של חוני המעגל כפי שהן מופיעות במסכת תענית.

בחירבת חנות ערכנו את הסדנה היומית שלנו, שהתקיימה תחת הכותרת "חיים במחלוקת". קראנו את עדותו של יוסף בן מתתיהו על תקופת המצור ואת הסיפור אודות חוני המעגל, שהתבקש להתפלל בזמן מלחמת האחים שאחד הצדדים ינצח. הלה ביקש מהקדוש ברוך הוא שלא ישמע לא את זה ולא את זה, כיוון שאז אחד הצדדים ייפגע. בתגובה לדבריו סקלו אותו השומעים.

הטקסט השני בו עסקנו הוא חלק מההקדמה לאמנת גביזון-מדן, הצעה מקיפה לטיפול במחלוקות בענייני דת ומדינה בישראל. שאלנו את עצמנו מה עדיף: הכרעה וניצחון של אחד הצדדים או אי הכרעה מתמשכת? וכאשר משיגים הסכם המושתת על פשרה ועל אינטרס משותף, מה יכול לייצב אותו? השיחות שנסבו סביב הנושא היו מרתקות, וסיפורי המחלוקת ליוו אותנו גם בהמשך ההליכה.

הפסקה נוספת עשינו כשהגענו לעין מטע, הסמוך למושב מטע, שם ונהנינו מהטבע הסובב אותנו. בעונות מבורכות זורמים מים רבים במקום, כך נדמה היה לנו, ואת התחושה הצדיקו עצי התפוח והתאנה שבצלם התיישבנו. את רשות הדיבור נטל הרב ירון בן דוד, רב קיבוץ בארות יצחק, שדיבר על-כך שהמחלוקת היא הדרך לשלם. ירושלים, הוא אמר, נגזרת מתוך "שלם", והשלם מורכז מחלקים. גם הוא דיבר בזכות המחלוקת, טען שרק מחלוקת יכולה להביא לשלם.

כשבראשנו מהדהדות מילותיו ירדנו לוואדי, לעבר חורבת דורבן, טובלים בפריחה שאפיינה את המסלול כולו. שכן יומנו ה-18 למסע עמד בסימן פריחה מרהיבה: אדמומיותם של פרחי הנוריות ודם המכבים, הדגניות, הלוטמים למיניהם ובן החצב היקינטוני, גווני הכחול של התורמוסים והצבע הוורוד של כליל החורש. כל היום כולו הילכנו בתוך ים הצבעים היפהפה הזה.

היה זה יום של דיאלוג אמיתי, שגרם לכולנו להרגיש התרוממות רוח. סיימנו אותו בצור הדסה, שם קיבלו אותנו ילדי היישוב כשהם עומדים לצד הוריהם, מנופפים בדגלונים שהכינו בגן עליהם נכתב "ברוכים הבאים, ההולכים בשביל ישראל". אפילו אורז הם זרקו לעברנו כדי להשלים את קבלת הפנים. יחד אתם הלכנו למגרש הספורט של היישוב ושם ישבנו בצוותא, קהילת צור הדסה וההולכים בשביל ישראל.

ילדי הגן הקטנים וילדי בית הספר הופיעו לכבודנו בריקודים שובי לב. לאחריהם הפעילה את כולנו להקת המחול ורטיגו, שאנשיה עודדו אותנו לקחת חלק בריקוד-תנועה המוקדש לדיאלוג. וכך חוללנו שם, מבוגרים וילדים, זוגות זוגות של אנשים שלא הכירו קודם לכן וכעת יצרו במשותף אלה עם אלה קטעי תנועה וריקוד. פעם זה מוביל, פעם זו מובילה, פעם אחד הלך בעקבות שותפו לריקוד, פעם אחר. קשה לתאר את היופי שבכוריאוגרפיה שנוצרה יש מאין.

את ארוחת הערב אכלנו בבתיהם של אנשי הקהילה הנפלאים. הם הזמינו אותנו לסעוד עמם מטעמים שהותקנו לכבודנו. כמה מאנשי חבורת "כל השביל" נותרו ללון (וגם לכבס את בגדיהם) בבתיהם, כשהם מתכוננים לקראת העלייה לירושלים.

• רוצים להיפגש? אתם מוזמנים לפורום "נפגשים בשביל ישראל"