יומן מסע: שישי ב' בניסן

"אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא - לְאַשְׁמַת הָעָם" (ויקרא פרק ד', פסוק ג')

נפגשנו ביום שישי בבוקר בחוף תל ברוך, המומים מהדיווחים על הפיגוע הנורא בקדומים. דאגנו מאוד לתהילה שלזינגר שלנו, שהולכת איתנו מראשית המסע, והזמינה את כל החבר'ה לעשות שבת בביתה בקדומים. כשהגענו לחוף התקשרנו אליה וגילינו שלא קרה לה דבר. רווח לנו, אך עדיין היה קשה מאוד להמשיך בדרך עם הידיעה על שאירע.

נזכרנו בתקופת הפיגועים הנוראה שהתחוללה בישראל לפני ארבע שנים, אז צעדנו בשביל בפעם הראשונה. לאחר כל פיגוע בדקנו האם ראוי שנמשיך במסע כשאנשים נרצחים ונפצעים. בכל אותה עת חיזקו אותנו רבים וביקשו שלא נפסיק ללכת. אז המשכנו ללכת. גם הפעם התחושה היתה כבדה מאוד, אולם כשהגענו לנקודת המפגש התרגשנו לראות את עשרות האנשים שהצטרפו אלינו. היתה בכך אמירה ברורה ש"את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק...".

פתחנו את טקס הבוקר בנוסח הקבוע איתנו מדי יום ביומו. הזכרנו את שמות הנופלים שלזכרם אנו הולכים היום, והפעם הוספנו את הארבעה שנרצחו הלילה בכניסה לקדומים. יהי זכרם ברוך.

קרוב ל-200 איש הלכו איתנו היום: תלמידי י"ב מבית הספר התיכון בקבוצת יבנה שהצטרפו כבר אתמול; תלמידי מכינה של "התנועה ליהדות מתקדמת" מיפו - שזהו יומם השלישי איתנו; חברה אלינו קבוצה של כ-35 איש שהולכים את שביל ישראל קטעים-קטעים במשך כשנתיים, בכל פעם קטע אחר, והפעם החליטו ללכת איתנו ובכך שימחו אותנו מאוד; באו גם הרבה חברים טובים, בהם משפחת ינאי שהלכה לזכר מרדכי הי"ד, שנפל במלחמת יום כיפור; חבריו של סג"מ אריאל בודה הי"ד שנפצע בצומת מגדלים ומת מפצעיו; וחברים שהלכו לזכר מפקדם רס"ן רענן שוהם.

היום איתנו היום גם משפחות מורחבות של חברי קבוצת "כל השביל", על ילדיהם ונכדיהם. לכולנו היתה זו שמחה גדולה לפגוש משפחות שלמות, ונוכחותם הפכה את היום לכייפי במיוחד. התחלנו ללכת הליכה מעט מוזרה, שכן צעדנו באמצע העיר תל אביב. הלכנו ברחובות מטופחים ויפים, מאזינים להסבריו המחכימים של מנהל המסע נחום ברוכי על הסביבה האורבנית, עד שהגענו ל"גן הבנים".

חצינו את הירקון והגענו לגני יהושע, שם פגשנו את חניכי "בית הגלגלים" מהרצליה עם מנהלם אלי ריבלין. כאן, בפארק היפה, בצל העצים, התיישבנו כדי לערוך סדנה על פרשת השבוע, היא פרשת "ויקרא". הדיון נסב סביב השאלה מה קורה במקרה שהכהן המשיח "יחטא לאשמת העם". מי האשם, הכהן או העם? מהו חטא בשגגה? ומהן הדרכים לכפר עליו?

בהמשך פתחנו בסדנה מעשית של בניית עפיפונים והעפתם אל על. בשלב הראשון למדנו על תהליך הבנייה, וכל-אחד בחר לו בן או בת זוג שאינו מכיר כדי לבנות ביחד עפיפון. מטרת הבנייה המשותפת היתה להביא כל זוג לידי התנסות בהיכרות, ותוך כדי עבודה משותפת ניסוח מסר משותף שיצויר או ייכתב על העפיפון.

באגם שבפארק, סמוך לגבעה מוצלת, התחלנו במלאכת כתיבת המסר המשותף ובניית העפיפונים. היה זה מראה מקסים: זוגות רבים של אנשים, בהם נכים בכיסאות גלגלים, עובדים יחד. אט-אט החלו עשרות עפיפונים להתעופף מעל הגבעה, ומניפיהם לרוץ בשמחה ובהתרגשות. מרגש במיוחד היה לעשות את הדברים בשותפות עם אנשים שאינם יכולים לנוע ככל האדם, והם ישובים בכיסאות גלגלים ומלווים באנשים מסורים.  

באותה עת התרגשנו מאוד עם ערן, בנם של מייק ורחל. השניים מצטרפים אלינו מדי פעם למסע, רחל צועדת ואילו מייק, נכה צה"ל, מלווה אותנו ברכבו. בנם ערן, גם הוא נכה צה"ל שסבל מפגיעה קשה והתקדם מאוד, ישוב בכיסא גלגלים. הוא צבע עפיפון בצבע אדום עז, וכשהשמיע את שאגות השמחה שלו, בעת שהעפיפון התנופף ברוח, לא יכולנו לעצור את ההתלהבות הרבה שאחזה בנו.

היה קשה להפסיק את שמחת הפרחת העפיפונים אבל שעת הצהרים הגיעה, והיה עלינו לסיים כדי שאנשים יספיקו להגיע הביתה לשבת. יחד עם תהילה מקדומים החליטה קבוצת "כל השביל" שלמרות הכל, הם ישבתו את השבת בביתה, ואנו חיזקנו את ידיהם. סיכמנו את השבוע על הגבעה ובירכנו איש את רעהו לשבת שלום, שבת מנוחה. וכך תם השבוע החמישי למסענו בשביל ישראל.

• רוצים להיפגש? אתם מוזמנים לפורום "נפגשים בשביל ישראל"