ירושלים: תיירים ליום אחד

השמועה על שובם של התיירים ושל תחושת הבטחון לרחובות ירושלים הגיעה עד לתל אביב, ובעקבותיה עלינו לירושלים - לחפש סימני חיים ולראות הכצעקתה.

הסימן הראשון לכך הוא פתיחה של מלון חדש בו הוזמנו לבקר - עדות מצויינת לביקושים העולים. מלון הבוטיק Prima Royale, אחד משמונת מלונות רשת "פרימה

 ישראל", נבנה על יסודות מלון ווינדמיל הוותיק בלב שכונת טלביה, מרחק הליכה מאתרי תיירות רבים בעיר.

133 חדרים מציע המלון הנעים, שמעוצב בפשטות מקסימה שעושה חשק לקחת את הריהוט המודרני הביתה. המלון אינו מתיימר להיות מלון גדול, ולכן הוא נעים כל כך - כייף להירגע ולהתרווח בלובי, לשתות משהו בבר הקטן ולסגור את הלילה. ארוחת הבוקר מפנקת, אך בגלל ההקפדה על הכשרות לא תוכלו למצוא כאן בייקון לצד הביצה. 

• "פרימה רויאל", מנדלי מוכר ספרים 3, ירושלים. מחירים (לינה + א. בוקר): אמצע שבוע - 550 שקל לזוג; סופשבוע - 700.
  

לאדינו בחשיכה

"בשכונה תמצאו אשכנזים חרדים, מליטאים ועד חסידים, יהודים מטורקיה, יוון, יוגוסלביה הספרדית, כרתים ומלטה", הוא מונה ומוסיף: "את ההשראה למחזה 'בוסתן ספרדי' קיבל יצחק נבון משכונת אוהל משה, ואל שכונת נחל ציון הגיעו יהודים מחאלב שבסוריה". השוני בין העדות

ניכר בין רחוב לרחוב, למרות ה""דילול" שחל מאז נרכשו חלק מהבתים על ידי יהודים אמריקניים, ששיפצו אותם לגובה.  

בלב שכונת אוהל משה, מחכה לנו בלילה הקר מוני מורנו ארמוזה, הוא דור רביעי בשכונה ודור 23 בירושלים. ארמוזה לקח על עצמו כפרויקט להחיות את שפת הלאדינו, ובמסגרת זו הוא יוזם ומפיק מדי שנה את ה"פסטילאדינו". "כל הקשור ללאדינו", הוא אומר, "מתרכז פה באוהל משה ובמזכרת משה". ארמוזה מספר על השכונה, ועל העסק המשפחתי בו החזיקה המשפחה עד קום המדינה -  מחלבה ומפעל גבינות ששכנו מתחת לבית הכנסת החורבה. לסיום ההיכרות עימו הוא פוצח בשירה בלאדינו, שנכונה לכל רגע, ובייחוד לקסם הלילה הקר. 

• מוני מורנו ארמוזה, טל': 2670443 - 052 
• עודד אמיתי, טל': 6300928 - 050
  

הקסם המיוחד של השוק בעיר העתיקה גורם גם לנו להרגיש תיירים, וכמעט תפסנו את עצמנו מדברים אנגלית, ולא כי לא רצינו שיזהו שאנחנו ישראלים. המסלול מעורר בי זכרונות ילדות. השוק לא השתנה בהרבה מאז שסבי וסבתי גרו בשכנות לו. אותם צבעים, אותם ריחות וקולות, ואפילו אותן

מזכרות - בובות גמלים, צלחות מצויירות וחולצות עם הדפסים שאבד עליהם הכלח (בברלי הילס 90210). יש לציין את הניקיון ואת המצלמות גדולות שקובעו בכל פינה.

מאחר שבכותל כבר היינו, החלטנו להתנסות במנת קודש גם מהסוג הנוצרי. בחרנו בכנסיית הקבר, שנמצאת, על פי אמונת מרבית הנוצרים במקום קבורתו של ישו לפני שקם לתחייה, ובפועל ברובע הנוצרי של העיר העתיקה. ברחבת הכנסייה אנו נתקלים לראשונה בעשרות תיירים ואני מוכית תדהמה. שמעתי שיש תיירים, אבל כל כך הרבה? בפנים קור, חשיכה והדר. יופי נוצרי של דת המייצרת רייטינג עם צבעים, קישוטים והמון זהב. המקום הומה. אנשים, תפילה, קבוצות תיירים בכל השפות, קדושה והמון איקונות דתיות נוצריות.

חזרנו בטיול רגלי נעים דרך ימק"א ומלון המלך דוד עד ל"פרימה רויאל". חנייה תת קרקעית מאפשרת להשאיר במלון את המכונית וליהנות ממזג האוויר של העונה, מהיעדר טרדת חיפוש החנייה, ובעיקר מהמרחקים הקצרים - כעשר דקות הליכה לכל כיוון.

את היום הירושלמי שלנו החלטנו לסיים בקצת חולין. במוזיאון ישראל מוצגת עד חודש יוני התערוכה "שמש עולה, ירח נמס" שמציגה אמנות עכשווית מיפן.  האמנים, בני דורות שונים, עוסקים הן באוניברסלי והן בייחודי ליפנים, ובעבודות ניתן לראות אלמנטים אישיים, ביקורת חברתית, ולא מעט הומור ציני שמופנה לסמלים תרבותיים (כולל גיבורי המנגה). בין העבודות העכשוויות מפוזרים הדפסים מסורתיים, שמאפשרים לנוע בינך לבין עצמך על ציר הזמן, ולהבין כמה רחוק הם הלכו שם, ביפן. 

היום תם, ואנו עשינו את הדרך חזרה ללב הבועט של המדינה, תל אביב. סינדרום ירושלים לא פגע בי, אבל הקסם של בירתנו הטעונה והמקוטבת דווקא כן. מזל שיש שלושה רגלים לבוא ולבקר בה. 

• עוד על ירושלים: מסלולי הטיול של רון פלד